תזכיר חוק התכנית הכלכלית לשנת 2015 (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014

פרק _': שונות (מימון תחזוקת הגנות חוף ים המלח)

א.  שם החוק המוצע

תזכיר חוק התכנית הכלכלית לשנת 2015 (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014 פרק _': שונות (מימון תחזוקת הגנות חוף ים המלח)

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

אזור ים המלח מחולק לאגן צפוני ולאגן דרומי, וביניהם אזור שהתייבש, המכונה "אזור התווך". האגן הצפוני הוא אגן טבעי. האגן הדרומי היה בעבר חלק מים המלח ומשמש מאז שנת 1952 כבריכות אידוי מלאכותיות המוזנות באמצעות מערך שאיבה על ידי חברת מפעלי ים המלח בע"מ (להלן - מי"ה). מי"ה שואבת את מי ים המלח באמצעות מערך משאבות דרך תעלה לבריכה 5. שטח בריכה 5 הוא כ - 80 קמ"ר והיא הראשונה בסדרת בריכות האידוי והשיקוע המתופעלות על ידי מי"ה. בכדי לשמור על נפח תמיסות בבריכה 5, שואבת מי"ה מי ים מהאגן הצפוני לדרומי, במקום המים שהתאדו, ומתמיסות אלו מופקים המוצרים השונים: אשלג, ברום ועוד. תהליך האידוי מביא לשקיעת מלח בקרקעית הבריכה ולגידול של כ - 20 ס"מ בעובי קרקעית הבריכה בממוצע בשנה וכך עולה מפלס המים באגן הדרומי בכ- 20 ס"מ בשנה בממוצע.

עליית המפלס גורמת למגוון סיכונים ובניהם שתי סכנות עיקריות: סכנת הצפה עילית של מבנים ותשתיות, כבתי מלון, כבישים, תחנות שאיבה וכו'; וסכנת הצפה תחתית כך שיסודות של מבנים ותשתיות יוצפו כתוצאה מעלייה במפלס מי תהום.

הקמת בתי המלון באזור ים המלח החלה בתחילת שנות ה- 70, מועד בו  עליית מפלס בריכה מס' 5 והשלכותיה היו ידועות לכלל הנוגעים בדבר, לרבות בתי המלון שמרביתם אף חתמו על כתב ויתור כלפי מי"ה.

פרק ז' לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב-2002 (להלן – חוק ההסדרים), וכן תקנות ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002) (כללים למימון הגנות חוף בים המלח), התשס"ג-2002, שיצאו מכוחו, קבעו את אופן מימון הגנות החוף בים המלח. ביחס לשלב א/2 של הגנות החוף קבע החוק חלוקה ברורה של עלות הקמת שלב זה בין הגורמים השונים שמפורטים בחוק. ביחס לעלות ההקמה והתחזוקה של הגנות חוף נוספות קבע החוק כי שר האוצר יקבע את חלוקת מימון ההגנות הנוספות ותחזוקתן לאחר התייעצות עם שר התיירות ושר הפנים, ועל פי חלוקה שיקבע. ניסיונות עבר להתקין תקנות מכוח סעיף זה לא צלחו וכרגע אין כוונה לנסות ולחדשם.

ביום 12.8.2007 קיבלה הממשלה את החלטה מספר 2193 בעניין מימון הגנות ים המלח שבמסגרתה הוטל על שר האוצר לנהל משא ומתן עם המועצה האזורית "תמר", בתי המלון במתחם עין בוקק - חמי זהר ומי"ה (להלן - הגורמים המממנים), במטרה לקבוע את חלוקת מימון עלות הטיפול בנזקים הנגרמים כתוצאה מעליית מפלס המים באזור ים המלח, ומימון הבדיקות הנדרשות לבחינת החלופות לפתרון קבע (להלן - העלויות). כמו כן, כללה ההחלטה תיקון של חוק ההסדרים, כך שתיקבע בו חלוקת מימון העלויות של כל אחד מהגורמים המממנים. המשא ומתן שנוהל הסתיים בהסכמה רק עם מי"ה שבמסגרתה סוכם שהחברה תישא בשיעור של 39.5% מעלות ההגנות החופיות כאשר המדינה תממן את יתרת העלות (60.5%).

במקביל המדינה המשיכה את מאמציה לגביית חובם של המועצה ובתי המלון, בהתאם לחוק ההסדרים. במסגרת מאמצים אלה קיזזה המדינה בשנת 2009 סכום של 2 מיליון ₪ במסגרת תיקון תחנת שאיבת ביוב בעין בוקק על חשבון חובה של המועצה האזורית "תמר" ובהסכמתה. במקביל שילמו בתי המלון סכום של כ – 2 מיליון שקלים חדשים, זאת לאחר שהמדינה פעלה לגביית החוב בהתאם לפקודת המסים (גביה).

בד בבד, במטרה לרכז את התכנון, הניהול והביצוע של הפעולות שנועדו להיות פתרונות קצרי טווח וארוכי טווח מפני עליית מפלס המים בבריכה מספר 5, הוקמה בשנת 2008 החברה הממשלתית להגנות ים המלח בע"מ (להלן – חל"י).

ביום 1.1.2012 קיבלה הממשלה את החלטה מספר 4060 בעניין "ביצוע פרויקט הגנות הקבע בים המלח ומימונו והגדלת התמלוגים המשולמים למדינה" שבמסגרתה אימצה הממשלה את פתרון קציר המלח בבריכה מספר 5 כפתרון הקבע. החלטה זו עוגנה בהסכם שנחתם בין הממשלה ובין מי"ה ביום 8.7.2012. עלותו הכוללת של פרויקט הקציר מוערכת בסך של כ-3.8 מיליארד ש"ח, (צמוד למדד בערכים מהוונים לאוקטובר 2010 לפי שיעור היוון של 7%). במסגרת ההסכם נקבע כי מי"ה תממן תזרימית 80% מעלות הפרויקט (3.04 מיליארד ש"ח) ואילו המדינה תממן תזרימית 20% מעלותו (0.76 מיליארד ש"ח).

סך העלויות במסגרת הגנות החוף עד לסוף שנת 2013, עומד על כ-330 מיליון ש"ח, שמתוכו מימנה המדינה 220 מיליון ש"ח המהווים 67%.

הנהנים הישירים מפעולות ההגנה והתחזוקה בחוף ים המלח הם:

·  בתי המלון - פעולות ההגנה והתחזוקה נעשים בשטח בריכה 5 שלאורכה פרוסים בתי המלון. ביצוע פעולות ההגנה נועד להגן על חוף ים המלח ובתי המלון באזור מפני פגיעה חמורה כתוצאה מעליית מפלס המים. כאמור לעיל המלונות ידעו על הסכנות הנובעות מעליית המפלס ומרביתם המוחלט אף חתם על כתב ויתור כלפי מי"ה.

·  המועצה האזורית "תמר" – המועצה האזורית נהנית מעצם קיומה של בריכה מס' 5, וזאת לאור העובדה שתשלומי הארנונה של בתי המלון בסביבה ושל מי"ה מוזרמים אליה. בנוסף, במסגרת עבודות ההגנה מבצעת חל"י עבודות שיקום חופים ציבוריים שנמצאים בשטחה של המועצה.

ג.  עיקרי החוק המוצע

החוק מטיל את האחריות על תחזוקת הגנות חוף ים המלח על גוף שעליו החליטה הממשלה. תחזוקת הגנות ים המלח כוללות את כל הפעולות הנדרשות לשם קיום אפקטיבי של מערך ההגנות לשם עמידה במפלס שלא יעלה על 15.1 ברשת מי"ה בבריכה מספר 5. בין הפעולות ניתן למנות, בין היתר, את הפעולות הבאות: טיפולי מנע (חלקי חילוף, אחזקה שוטפת וכדומה); טיפולי שבר; תשלומי חשמל למשאבות; הוצאות מים; אגרות; היטלים (כגון היטל הזרמה לים וכדומה); עבודות עפר להסדרת סוללות (במיוחד מול חופי הרחצה); הקמת מערך ניטור בקרה, התרעה ושליטה הכולל בין היתר בקרת שקיעות מבנים וסוללות; בקרת מפלסים רציפה; בדיקות כימיות; התפתחות חללים בתת הקרקע וכדומה, לרבות חוות דעת מקצועיות שוטפות לגבי מצב ואפקטיביות מערך ההגנות וניהול הסיכונים; מערכות גאוגרפיית ממוחשבות (GIS); תקשורת; מחשוב; תוכנה.

עוד קובע החוק את חלקם של בתי המלון והמועצה בתחזוקת הגנות חוף ים המלח. החלוקה המוצעת היא שמפעלי ים המלח ימשיכו לממן את עלות תחזוקת ההגנות בשיעור של 39.5% ואילו המועצה ובתי המלון יישאו באופן שווה ביתרה עד לסכום של 5 מיליון ₪, לכל גוף, וזאת לאור העובדה שבתי המלון והמועצה הם הנהנים הישירים מפעולות הגנת חוף ים המלח אשר ממומנים על ידי המדינה ומי"ה, ובתי המלון אף היו מודעים לסכנות הנובעות מעליית המפלס. ככל שעלות תחזוקת הגנות ים המלח תעלה על 10 מיליון ₪ בשנה, המדינה תממן את העלות העודפת.

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק בא, בין היתר, במקום התקנות שהיו אמורות להתייחס גם לסוגיית תחזוקת הגנות חוף ים המלח, ולא הותקנו, כפי שצוין לעיל.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

החוק יחסוך לתקציב המדינה 10 מיליון ש"ח בשנה.

ו. נוסח החוק המוצע

להלן נוסח תזכיר החוק המוצע:

 

תזכיר חוק התכנית הכלכלית לשנת 2015 (תיקוני חקיקה), התשע"ה-2014 פרק _': שונות (מימון תחזוקת הגנות חוף ים המלח)