תיק הצעת חוק מס':803-10-2013-000117

סימוכין: 803-99-2013-117317

תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקונים שונים), התשע"ד – 2014

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

בהצעת החוק נכללו תיקונים במספר נושאים שונים, בחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן – "החוק"):

1. קביעה כי החלטת ועדת השחרורים לפי חוק זה תפורסם, וכן הסמכת ועדות השחרורים להורות על איסור פרסום בקשר לדיונים המתקיימים בה, בדומה להסדר הקיים כיום בסעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט, ובחיקוקים נוספים. כוחו של איסור זה יהא יפה כלפי כולי עלמא.

2. דחיית המועד לדיון בוועדת השחרורים המיוחדת, לגבי המלצה בדבר קציבת עונשו של אסיר עולם, משבע שנים לאחר תחילת ריצוי המאסר, לתשע שנים.

3. הארכת תקופת הקציבה המינימלית עליה רשאית ועדת השחרורים המיוחדת להמליץ לפני נשיא המדינה, לגבי אסיר עולם שנידון לשני מאסרי עולם מצטברים או יותר, מ – 30 שנים ל – 40 שנים, עם אפשרות להמלצה פחותה מזו במקרים חריגים.

4. הסמכת שר המשפטים לקבוע בתקנות תקופת פגרה בבתי המשפט, בדומה למודל המקובל בבתי המשפט, בהתאם לסעיף 83 (א)(1) לחוק בתי המשפט. תיקונים הנוגעים להליך המתקיים בפני ועדת שחרורים מיוחדת, לפי סעיף 29 לחוק: רשאית, מוצע להאריך את פרק הזמן שיעבור טרם קיום דיון בעניין המלצה על קציבת עונשו של אסיר עולם, משבע שנים לתשע שנים; שנית, מוצע לקבוע כי אסיר עולם הנושא עונש של שני מאסרי עולם מצטברים או יותר, רשאית ועדת השחרורים המיוחדת להמליץ על תקופת קציבה שלא תפחת מארבעים שנים (עם אפשרות להפעלת שיקול דעת במקרים חריגים), במקום ההסדר כיום – הקובע תקופת קציבה מינימלית של 30 שנים, בדומה לאסיר עולם שנגזר עליו מאסר עולם אחד בלבד.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

 

עיקר 1:

ועדת השחרורים היא ועדה מעין-שיפוטית, הפועלת מכוח הוראות חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א -2001. הוועדה דנה בבקשתם של אסירים להשתחרר מריצוי יתרת מאסרם בחלוף שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליהם. כיום, החלטות ועדות השחרורים מתפרסמות באתר הנהלת בתי המשפט, וכן לעתים מתבקש מידע לגבי דיוני הוועדה והחלטותיה בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998.

החלטות ועדות השחרורים עשויות לעתים לכלול מידע רגיש מאד הן בנוגע לאסיר, והן בנוגע לנפגע העבירה או אחרים – כגון בני משפחה וכיו"ב. בין שיקולי ועדת השחרורים, בהחלטתה, נכללים שיקולים הנוגעים למצבו הנפשי של האסיר, הליכים טיפוליים שעבר, נתונים רפואיים, ועוד, וכן בתיקים רבים נכללת גם עמדת נפגע העבירה וגורמים רלוונטיים נוספים.

בבג"צ 3402/02 פרנק אורי ואח' נ' משרד המשפטים ואח' בו נדון נושא פרסום החלטות ועדות השחרורים, הוחלט כי יושב ראש הוועדה ישאל את האסיר לגבי עמדתו בעניין פרסום שמו במסגרת החלטת הוועדה, וההחלטה שתיתן ועדת השחרורים, תשקף את רצונו של האסיר. ראשית, מוצע לעגן החלטה זו בחוק, ולקבוע כי החלטת ועדת השחרורים תפורסם, ובלבד שפרסום פרטים מזהים של האסיר ייעשה בהסכמתו בלבד. יחד עם זאת, מדובר בהחלטה בתחום צר מאד, הנוגע לפרסום זהות האסיר בלבד, ואשר אין לה תוקף מחייב כלפי כולי עלמא בהקשרים אחרים. כלומר, גם לאחר החלטת בית המשפט בנושא זה, עדיין מי שבידו מידע לגבי החלטת הוועדה, הכולל פרטים אישיים של האסיר – אינו מנוע מלפרסמו, ואף הרשויות עשויות להיות מחוייבות למסירתו בהתאם לחוק חופש המידע. זאת ועוד, ההחלטה אינה עוסקת בשמירה על פרטיותם של גורמים אחרים הקשורים בהליך, ובראשם נפגעי העבירה, אשר לעתים חשיפת החלטת וועדות השחרורים עשויה לגרום לפגיעה חמורה בפרטיותם.

על מנת לתקן מצב דברים זה, מוצע לקבוע בתיקון את סמכות הוועדה ליתן צו איסור פרסום על עניינים הנוגעים לדיוני הוועדה. נוסח הסעיף דומה לנוסח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, העוסק באיסור פרסום בקשר לדיוני בית המשפט, וכולל עילות הדומות לעילות המעוגנות בסעיף האמור, לצד עילה של שמירה על ביטחון המדינה. צו איסור פרסום, לפי הסעיף המוצע, תקף כלפי כולי עלמא, ומונע כל פרסום בעניינים הנכללים בצו.

 

עיקר 2:

סעיף 83 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, מסמיך את שר המשפטים להסדיר ימי פגרה של בתי המשפט, ואלה אכן הוסדרו בתקנות בתי המשפט (פגרות), תשמ"ג – 1983[1]. הוראות אלה אינן חלות לגבי דיוני ועדות השחרורים.

מוצע לקבוע גם בוועדות השחרורים תקופת פגרה, אשר תאפשר התארגנות של הוועדות, וכן תתחשב במועדי חופשות ובסדרי העבודה המקובלים בערכאות משפטיות בתקופה זו. משך הפגרה ייקבע בתקנות, וזאת – בשים לב למאפיינים המיוחדים של דיוני ועדות השחרורים, ולצורך להבטיח כי אסירים לא ייפגעו כתוצאה מהפגרה, על ידי דחיית הדיונים באופן שיביא לקיצור תקופת השחרור על תנאי אם תאשר הוועדה את שחרורם כאמור.

 

עיקר 3:

ועדת השחרורים המיוחדת, לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, מוסמכת לדון בעניינו של אסיר עולם, ולהמליץ לפני נשיא המדינה להקל בעונשו ולקצוב את תקופת המאסר. בהתאם להוראות סעיף 29 לחוק, הוועדה מוסמכת לקיים דיון בעניינו של אסיר בחלוף שבע שנים מהיום שהחל לשאת את מאסרו, ותקופת המאסר המינימלי שהיא רשאית להמליץ עליה היא 30 שנים. לגבי אסיר הנושא שני מאסרי עולם מצטברים או יותר – מוסמכת הוועדה לדון רק בחלוף 15 שנים מתחילת המאסר, אולם גם לגביו, תקופת המאסר המינימלי עומדת על 30 שנה.

בהצעת החוק מוצע לתקן את סעיף 29 הנזכר, בשני היבטים: ראשית, מוצע להאריך מעט את תקופת המאסר שיש לשאת בטרם תדון ועדת השחרורים המיוחדת באפשרות להמליץ על קציבת עונש המאסר. זאת, לאור העובדה שבפועל, תקופה של שבע שנים לאחר תחילת ריצוי המאסר  - היא לעתים שנים מעטות בלבד לאחר שנגזר דינו של האסיר. זאת, משום שהליכים המסתיימים בעונש מאסר עולם, הם על פי רוב תיקים המתנהלים בעבירות רצח חמורות, אשר מתנהלים במשך זמן רב. בדרך כלל בתקופת ניהול ההליך נמצא הנאשם במעצר, אשר נחשב, בסופו של דבר, כחלק מתקופת מאסרו. יוצא מכך, שעד שמורשע הנאשם ונגזר דינו, חולפות לעתים מספר שנים, ולמעשה – זמן קצר למדי אחרי גזר הדין, כבר חולפת תקופת שבע השנים, שלאחריה רשאית ועדת השחרורים המיוחדת לדון בעניין קציבת עונשו של האסיר.

מצב דברים זה יוצר קשיים שונים. בראש ובראשונה – הדבר גורם לקושי רב בקרב נפגעי העבירה – בני המשפחה של קרבנות הרצח. ההתמודדות עם ההליך הפלילי כרוכה במחיר רגשי כבד, וסיומה בגזר דין של מאסר עולם עשוי להקל, במידה מסויימת, על הקושי של בני המשפחה. כאשר זמן קצר בלבד לאחר מכן עולה שוב לדיון משך המאסר שנגזר על האסיר, ונדונה האפשרות לקצרו, הרי שקשיי המשפחה מתעצמים שוב, והפצעים נפתחים מחדש.

יחד עם זאת, המציאות מלמדת כי גם מבחינת האסיר – על פי רוב נדרש פרק זמן ממושך יותר במאסר, בטרם מבשיל תהליך המאפשר לאסיר להתגייס לתהליך טיפולי, ולעבור שינוי משמעותי אשר יצדיק אולי, לדעת ועדת השחרורים המיוחדת, גיבוש המלצה לגבי קציבת מאסרו. כך שפרק זמן של שבע שנים – מצד אחד מכביד מאד על נפגעי העבירה, ומאידך – בדרך כלל איננו מספיק כדי לאפשר בשלות מספיקה של האסיר, אשר תאפשר לוועדה להמליץ על קציבת עונשו. נראה כי הארכת פרק הזמן לתקופה של תשע שנים תיצור איזון טוב יותר בין השיקולים השונים בנושא זה, מבלי לפגוע במוטיבציה של האסיר לעבור תהליך טיפולי אשר עשוי להועיל לו בבוא היום, בדיוני וועדת השחרורים המיוחדת.

 

עיקר 4: 

בנוסח החוק הנוכחי, כפי שצויין לעיל, נקבע בסעיף 29 כי תקופת הקציבה המינימלית עליה מוסמכת ועדת השחרורים המיוחדת להמליץ, היא 30 שנים. ההבדל בין מי שנגזר עליו עונש מאסר עולם אחד, ומי שנגזרו עליו מספר עונשי מאסר עולם מצטברים, מתבטא בכך שלגבי השני – מוסמכת ועדת השחרורים המיוחדת לדון בעניינו רק בחלוף 15 שנים מתחילת ריצוי עונש המאסר, ולא שבע שנים, כמו אסיר עולם אחר. אולם בפועל, שני האסירים הללו עשויים לרצות תקופת מאסר זהה, בהתאם להמלצת וועדת השחרורים המיוחדת והחלטת נשיא המדינה. קביעת תקופת קציבה זהה לאסירים השונים, למעשה אינה מבטאת את הפער המשמעותי בעונשים שנגזרו עליהם בידי בית המשפט, וממילא – אינה מבטאת גם את דרגת החומרה השונה  של העבירות בהן הורשעו. אמנם, ועדת השחרורים המיוחדת מוסמכת כמובן לשקול את מכלול הנסיבות, ובכלל זה את מספר עונשי מאסר העולם שנגזרו על האסיר, ובהתאם לכך היא עשויה להמליץ על קציבת עונשו של אסיר מסויים לפרק זמן ממושך יותר, בהתאם לחומרת מעשיו ולגזר דינו, אולם אין לכך כל ביטוי בחקיקה, ולמעשה, מנגנון ההמלצה על קציבת עונש, כפי שהוא מעוגן בחקיקה – יוצר הסדר שווה בין אסירים שונים, גם כאשר ישנו פער משמעותי בין גזרי הדין שגזר עליהם בית המשפט. לפיכך, מוצע לקבוע כי תקופת הקציבה המינימלית שעליה מוסמכת ועדת השחרורים המיוחדת להמליץ, כאשר מדובר באסיר שנידון לשני מאסרי עולם מצטברים או יותר, תעמוד על 40 שנים, באופן שייתן ביטוי לכך שמדובר במספר הרשעות נפרדות, ובגזרי דין נבדלים. לצד זאת, מוצע לקבוע כי במקרים חריגים ומסיבות מיוחדות שיירשמו, רשאית הוועדה להמליץ על תקופת קציבה קצרה יותר, שלא תפחת מ – 30 שנים. זאת, אם בשל נסיבותיו המיוחדות של מקרה מסויים או של אסיר מסויים, סברה הוועדה כי יש מקום להסתפק בתקופת קציבה קצרה יותר מ – 40 שנים.

 

 

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יווסף סעיף 18א לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001, ויתוקנו בו סעיפים 29 ו – 45.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

אין השפעה

ו.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק מוצע:

 

תזכיר חוק מטעם משרד המשפטים:

תזכיר חוק שחרור על תנאי ממאסר (תיקונים שונים) (תיקון מס'...)התשע"ד - 2014