סימוכין: 803-99-2014-020966

תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק העונשין (תיקון מס'...), תשע"ד-2014

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

תופעת יידוי האבנים על כלי תחבורה במהלך נסיעה, הן על כלי תחבורה אזרחיים והן על כלי תחבורה  משטרתיים, הפכה לתופעה שכיחה בשנים האחרונות בשלה מוגשים כ-1,000 כתבי אישום בשנה. מטבע הדברים, יידוי אבנים או חפצים אחרים על כלי תחבורה במהלך נסיעתם עלול לסכן את היושבים ברכב ואת שאר הנוסעים בכביש. בית המשפט העליון עמד על הסכנות הכרוכות בהשלכת אבנים על מכונית נוסעת בע"פ 4307/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם 22.1.07):

"משליך האבן אינו יודע מה תהא תוצאת מעשהו, האם תפגע האבן בפח הרכב ותטיל אימה בלא נזק פיסי לאדם, או תיפול על הכביש ולא תגרום נזק, או שמא תחדור בעד השמשה ותקפח חיים או תפגע קשות".

במקום אחר נאמר:

"רק נס ומזל מפרידים בין זריקת אבנים שאין אחריה תוצאה של גרימת נזק לבין זריקת אבנים העלולה להביא לקטילת חיי אדם, במיוחד בהביאנו חשבון שמדובר בזריקת אבנים על כלי-רכב תוך כדי נסיעתם" (ראו ע"פ 255/88 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(2), 575).

כיום, בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין" או "החוק"), סעיף 332(3) לחוק שכותרתו 'סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה' נותן מענה חלקי בלבד למצבים של השלכת אבנים או חפצים אחרים לעבר כלי תחבורה נוסעים: עבירה זו אינה כוללת את מגוון המצבים של השלכת אבנים לעבר כלי רכב כאמור, וכן העונש בצדה – עשרים שנות מאסר – אינו מאפשר מתן ביטוי למדרג החומרה השונה במגוון מצבים אלו, הכל כפי שיפורט להלן. אמנם, ישנן עבירות נוספות בחוק העונשין בהן הורשעו מיידי אבנים על כלי תחבורה, ביניהן: עבירות של תקיפת שוטר, חבלה במזיד ברכב או ניסיון לעבור אחת מעבירות אלו, אך באלו אין כדי לתת ביטוי הולם לחומרת התופעה של יידוי האבנים ומאפייני הסיכון המיוחדים שהיא יוצרת.

סעיף 332(3) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"332. העושה אחת מאלה, בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, דינו מאסר עשרים שנים:

[...]

(3) יורה או זורק דבר אל אדם שעל נתיב התחבורה או כלי התחבורה או אל חפץ שעליהם או גורם שהדבר יגע בהם;"

השימוש בסעיף זה במקרים של יידוי אבנים על כלי תחבורה בנסיעה מעורר שתי בעיות עיקריות: הראשונה, היא שהעבירה דורשת יסוד נפשי מיוחד של כוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו, וישנם מקרים של יידוי אבנים ללא אותה כוונה מיוחדת, כך לדוגמה כאשר יידוי האבנים נעשה במסגרת התפרעות כללית כשיש קושי להוכיח כי לכל אחד מהמתפרעים היה היסוד הנפשי הנדרש. במקרים מסוג זה, על אף שלא מתקיים היסוד הנפשי המיוחד, קיים סיכון משמעותי לפגיעה בשלמות גופם וחייהם של הנוסעים בכביש ומודעות לו. לעניין הסכנה הגלומה ביידוי אבנים לעבר רכב נוסע, יפים דבריו של בית המשפט העליון בע"פ 411/09 גדיר ואח' נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 21.4.09):

"הדגשנו בעבר לא אחת כי יידוי אבנים לעבר רכב נוסע עלול להסתיים בתוצאה קשה ואף קטלנית. מאחר וסכנה זו ברורה לכל מי שעיניו בראשו, מותר להוסיף ולקבוע כי מי שנותן את ידו ליידוי אבנים, הוא גם מי שמוכן לגרום לפציעתו או למותו של אדם."

השנייה, היא כי העונש המרבי בצד העבירה, עשרים שנות מאסר, אינו הולם מקרים בהם יידוי האבנים יוצר סיכון חיי אדם אך זאת ללא יסוד נפשי מחמיר של כוונה מצד מבצע העבירה. הפער בין העונש המרבי בצד העבירה ובין המקרים העשויים להיכלל בה בא לידי ביטוי בעונשים קלים יחסית שלעיתים מוטלים על המורשעים בעבירה זו. כך למשל,  במספר פסקי דין גזרו בתי המשפט עונשי מאסר של חודשים ספורים בלבד על מורשעים בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה.[1] עובדה זו מדגישה את הצורך ביצירת מדרג חקיקתי בהתאם לאופי הנסיבות בהן בוצע יידוי האבן.

בעיה נוספת שהעלתה את הצורך בתיקון חקיקה נוגעת למקרים בהם הושלכו אבנים לעבר כלי רכב משטרתיים הנוסעים במהירות נמוכה יחסית, חלקם ממוגנים, כאשר בפועל לא נגרמה פגיעה בשוטרים. זאת לעיתים כהתרסה נגד נוכחות המשטרה באזור מסוים ופוגעת ביכולת האכיפה ושמירת הסדר באותו אזור. במקרים מעין אלו קשה לייחס למיידים את היסוד נפשי מיוחד כאמור בסעיף 332(3) לחוק העונשין, ועם זאת העבירה הכללית של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין, אינה מבטאת כראוי את הערך המוגן שנפגע.

הצורך בתיקון החקיקה בנושא יידוי האבנים לעבר אזרחים ולעבר כוחות הביטחון, התעורר בדיוני צוות בראשות מזכיר הממשלה לטיפול במצב הביטחוני במזרח ירושלים, שהוקם בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (הקבינט המדיני-ביטחוני) בתאריך 27.11.13. במהלך העבודה ובדיקת הנושא עם גורמי האכיפה הרלוונטיים עלה שהבעיות בנושא יידוי אבנים  קיימות באזורים נוספים בארץ, ועל כן יש צורך במתן מענה כללי. 

ג. עיקרי החוק המוצע

1. מוצעים שני תיקונים מרכזיים, שיקבעו עבירות בגין יידוי אבן או חפץ אחר:

א. הוספת סעיף 275א לחוק העונשין: מוצע לקבוע עבירה חדשה בסעיף 275א, שתאסור על יידוי אבן או חפץ אחר לעבר שוטר או לעבר כלי רכב משטרתי, וזאת בכוונה להפריע לשוטר כשהוא ממלא את תפקידו כחוק או להכשילו בכך. מוצע כי העונש לצד העבירה יהיה חמש שנות מאסר. עבירה זו תהיה עבירה מוחמרת ביחס לעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

ב. ביטול של סעיף 332(3) לחוק והחלפתו בעבירה חדשה שתקבע בסעיף 332א:  העבירה החדשה תהיה בת שני מדרגים. מדרג הבסיס, שהעונש בצדו הוא עשר שנות מאסר, יאסור על יידוי אבן או חפץ אחר אל כלי תחבורה בנסיעה, באופן שיש בו כדי לסכן את בטיחותו של הנוסע בכלי התחבורה או את מי שבקרבתו.  המדרג המחמיר,  בסעיף קטן (ב) באותה עבירה, שהעונש בצדו יהיה עשרים שנות מאסר,  יכלול על פי המוצע גם יסוד של כוונה, כך שיאסור  על יידוי אבן או חפץ אחר אל כלי תחבורה בנסיעה, כאמור בסעיף קטן (א), בכוונה לגרום לנוסע בכלי התחבורה חבלה חמורה.

בנוגע לתיקון זה יובהר כי העבירה החדשה המוצעת אינה כוללת את כל המקרים שנכללים כיום בעבירה לפי סעיף 332(3),שכן העבירה המוצעת, בניגוד לעבירה הקבועה היום בסעיף 332(3), מגבילה את העבירה להשלכת חפצים על כלי רכב בנסיעה. זאת מאחר, שהסיכון הגלום ביידוי אבן במקרים אלו הוא חמור במיוחד ומצדיק סנקציה פלילית משמעותית. לעומת זאת, מקרים של יידוי אבנים לעבר כלי רכב שאינו בנסיעה אינה מגלמים את הסיכון האמור. נזכיר כי התנהגויות אלו מהוות עבירה פלילית של גרימת היזק במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, שהעונש בצדה הוא חמש שנות מאסר, או ניסיון לביצוע עבירה זו. ככל שמדובר בפגיעה בנוסעים או בניסיון לפגיעה בנוסעים, יחולו עבירות התקיפה והחבלה בחוק העונשין. ככל שיידוי החפץ גרם לסיכון כלי רכב נוספים ולמפגע על נתיב התחבורה, יחולו העבירות לפי סעיף 332(1) ו 332(2) לחוק העונשין.

עוד יובהר, כי מאחר ותזכיר חוק זה אינו מבקש לבטל את האיסור הקיים היום בסעיף 332(3) לחוק העונשין, אלא להחליפו ולדרגו, הרי שיחולו ההוראות הכלליות הקבועות בסעיף 5 לחוק העונשין לעניין שינוי חיקוק לאחר עשיית העבירה.

2. כן מוצע תיקון עקיף לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט")  על פיו תוסף העבירה המוצעת בסעיף 332א בפריט א' לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט, על מנת שעבירה זו תידון בבית המשפט המחוזי בפני שופט אחד ולא בפני הרכב של שלושה שופטים. גם לפי ההסדר הקיים היום, העבירה לפי סעיף 332 שהעונש בצדה הוא עשרים שנות מאסר, נדונה בפני שופט אחד ואין מקום לחרוג מהסדר זה לגבי העבירה המוצעת, שכאמור, מפרטת ומדרגת את העבירה הקיימת.     

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

יוסף סעיף 275א לחוק העונשין וכן יוחלף סעיף 332(3) בסעיף 332א לחוק העונשין, תתוקן התוספת הראשונה לחוק בתי המשפט.

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

אין השפעה

ו.  השפעת החוק על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המנהלי

אין השפעה

ז.  להלן נוסח החוק המוצע:

תזכיר חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק העונשין (יידוי אבן או חפץ) (תיקון מס'...), התשע"ד - 2014