תזכיר חוק

א. שם החוק המוצע

חוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

השימוש הרב בשקיות הנשיאה החד-פעמיות הפך בישראל להרגל בלתי נפרד מהליך קניית מוצרי צריכה, בקרב ציבור הצרכנים ובקרב הקמעונאים המספקים שקיות אלו בחינם וללא הגבלה. שקיות חד פעמיות אלו הופכות לפסולת, שאינה מתפרקת לאורך מאות שנים, ומזהמת את הסביבה ובמיוחד את השטחים הפתוחים ואת הסביבה הימית העולמית.

לצורך התמודדות ומניעה של הנזקים הסביבתיים, נדרש שינוי בדפוס השימוש בשקיות החד-פעמיות, המכונות "שקיות גופיה". שקיות הגופיה בולטות מאד בפגיעתן בנוף ובניקיון המרחב הציבורי, ומקשות על תהליכי הטיפול הנאות בפסולת בשל המבנה שלהן והקושי להפריד אותן מזרמי פסולת אחרים.

בכל שנה משתמשים בישראל בכ- 2.22 מיליארד שקיות גופיה, מזה כ- 1.4 מיליארד שקיות המחולקות במרכולים. השימוש בשקיות גופיה בישראל עומד על כ- 274 שקיות לנפש בשנה, כלומר כ- 975 שקיות בשנה למשק בית.

עלות שקיות הנשיאה החד-פעמיות המחולקות במרכולים ורשתות השיווק מוערכת ב-80 מלש"ח בשנה. כיום, עלות זו אינה מושתת באופן ישיר על הצרכן, אך בפועל היא מושתת על הצרכנים באופן עקיף, במחירי המוצרים שהם קונים. למרות מודעות ציבורית גבוהה לפגיעה הסביבתית הנוצרת משימוש בשקיות חד-פעמיות, ציבור הצרכנים משתתף בפגיעה בסביבה כי אינו מודע לעלות האמיתית של שקיות אלה, אין בפניו חלופות זמינות ואינו מורגל לשימוש בסלים רב-פעמיים או בשקיות רב פעמיות.

שקיות הנשיאה הינן 'אריזה', כהגדרתה בחוק להסדרת הטיפול באריזות, תשע"א-2011. על כן, על יצרנים ויבואנים של שקיות נשיאה מוטלת חובה לממן מנגנונים לאיסוף ולטיפול סביבתי של פסולת הנוצרת משקיות הנשיאה, בהתאם ליעדים הקבועים בחוק. עם זאת, חוק האריזות אינו קובע הסדר ספציפי לגבי איסוף ומיחזור של שקיות נשיאה מפלסטיק ואינו קובע יעד מיחזור ספציפי לשקיות נשיאה. לאחר מספר שנות יישום של חוק האריזות נמצא, כמו במדינות רבות אחרות, כי המטרה הממוקדת של צמצום השימוש בשקיות נשיאה בעת הקנייה מצריכה התייחסות פרטנית וחקיקה ייעודית.

במדינות שונות ברחבי העולם נעשים מאמצים, באמצעות רגולציה והסברה, לצמצם את השימוש בשקיות נשיאה חד פעמיות מפלסטיק ולמנוע את הלכלוך ואת השלכות סביבתיות אחרות הנגרמות משקיות הנשיאה.

מבין המדינות החברות באיחוד האירופי, נקבע בחקיקה מס או היטל על שקיות נשיאה מפלסטיק בבלגיה, בולגריה, צרפת, הונגריה, לטביה, רומניה ואירלנד[1]. במדינות אחרות החברות באיחוד - צ'כיה, דנמרק, ספרד (חלקי), מלטה - קיים הסדר חקיקתי של גביית מחיר עבור שקית נשיאה מפלסטיק. כמו כן, באיטליה, ספרד וצרפת קיימת חקיקה הקובעת איסור כללי על חלוקת שקיות נשיאה מפלסטיק. למיטב ידיעתם של גורמי המשרד, איסור זה אינו מיושם בפועל, מסיבות שונות. יצויין כי ברוב מדינות האיחוד, לעיתים במקביל לחקיקה בנושא, פועלות תכניות פעולה ויוזמות וולונטריות של התעשייה ורשתות השיווק שנועדו לצמצם את החלוקה והשימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות באמצעים שונים (הסברה, גביית מחיר על שקיות נשיאה, אספקת סלי נשיאה רב-פעמיים ועוד).

בדצמבר 2013, במפגש המדינות החברות באמנת ברצלונה להגנה על הסביבה הימית בים התיכון (ובכללן ישראל), התקבלה החלטה לאמץ תכנית אזורית להפחתת פסולת ימית, לפיה על המדינות החברות לפעול, בתוך מספר שנים, לקביעתן, בין היתר, של הסדרים וולונטריים וכלכליים לצמצום הצריכה של שקיות פלסטיק, אשר גורמות נזק משמעותי לסביבה הימית.

בסוף שנת 2013, לאחר סקירה מקיפה של האמצעים השונים הננקטים במדינות האיחוד האירופי וניתוח חלופות, פורסמה הצעת דירקטיבה של האיחוד האירופי בנושא צמצום הצריכה של שקיות נשיאה קלות-משקל מפלסטיק –

Proposal for a DIRECTIVE OF THE EUROPEAN PARLIAMENT AND OF THE COUNCIL amending Directive 94/62/EC on packaging and packaging waste to reduce the consumption of lightweight plastic carrier bags (2013/0371 (COD), 4/11/2013) -

על פי ההצעה, המדינות החברות באיחוד יפעלו לצמצום השימוש בשקיות נשיאה קלות-משקל מפלסטיק, כשכל מדינה רשאית, בשלב זה, לקבוע את יעד ההפחתה עבורה, ולבחור מבין מספר אמצעים את האמצעי המתאים בעיניה להשגת יעד זה. בין היתר, האמצעים האפשריים כוללים מנגנונים כלכליים כגון מס, היטל או קביעת מחיר לשקית הנשיאה, או מגבלות על ייצור ושיווק של שקיות נשיאה.

המשרד להגנת הסביבה בחן את דרכי הפעולה השונים, שחלקם נסקרו לעיל, והשפעותיהם הצפויות על התנהגות צרכנית, באמצעות ניתוחים כלכליים וסקרי דעת קהל בקבוצות מיקוד. בין היתר נבחנו החלופות של איסור שימוש בשקיות גופיה בבתי עסק קמעונאיים; הפסקת חלוקת שקיות הגופיה על ידי הקמעונאים; חובת מכירה של שקיות רב-פעמיות; תכנית של שיתוף פעולה שתוביל להובלת מהלך תדמיתי-חינוכי, לשינוי תודעתי בציבור בהתייחסותו לפסולת אריזות בכלל ולשקיות בפרט.

בעקבות עבודת מטה זו, מוצע לקבוע בחקיקה מודל המשלב מספר אמצעים, כמפורט בהצעת חוק זו. לאור כל האמור לעיל, מטרת החוק המוצע היא הפחתת השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות והגברת המודעות הציבורית להשפעה הסביבתית השלילית של הרגלי צריכת היתר הבלתי מבוקרת והשימוש במוצרים חד-פעמיים. החוק נועד להביא לשינוי מצב הדברים ויצירת דפוסי התנהגות חדשים אצל כל הנוגעים בעניין.

חקיקה זו הינה צעד נוסף לקידום מדיניות הטיפול בפסולת מוצקה של המשרד להגנת הסביבה וקידום תרבות צריכה נבונה יותר, על ידי התייחסות פרטנית לנושא שקיות הנשיאה החד-פעמיות, כפי שנעשה במדינות רבות בעולם.

בנוסף להפחתת השימוש בשקיות חד-פעמיות, תועלות נוספות הצפויות מיישום הוראות החוק המוצע הן הגברת המודעות הסביבתית בקרב הציבור באופן כללי, והגברת המודעות בנושאי צריכה נבונה בפרט.

עלויות למשק

רשתות השיווק מספקות את השקיות החד-פעמיות לציבור לכאורה ללא עלות, אך מגלגלות עלויות אלה על ציבור הצרכנים באופן עקיף בתמחור המוצרים, ללא מודעות של אותו ציבור צרכנים. החוק המוצע יגרום לשקיפות של עלויות אלה כלפי הצרכנים, ובכך יביא להתייעלות בהקצאת משאבים אלה ואף לצמצום העלויות הנובעות מכך.

תועלות למשק

השתייכות ישראל לחברת המדינות המיישמות הסדר לטיפול סביבתי בשקיות נשיאה חד-פעמיות תמַצֵב את ישראל כמדינה מתקדמת מבחינה סביבתית וכמי שפועלת לפי פרקטיקות בין-לאומיות מומלצות.

ג. עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 – הגבלת חלוקה של שקיות נשיאה חד-פעמיות

בהתאם להגדרות בהצעה לדירקטיבה של האיחוד האירופי ובחקיקה במדינות שונות בעניין שקיות נשיאה חד-פעמיות, מוצע לקבוע הגדרות למספר סוגים של שקיות נשיאה, שנועדו לנשיאת מוצרים הנרכשים בבית עסק. ההגדרות מבוססות על עובי השקית, גודלה והשימושים להם היא מיועדת.

מהגדרת שקיות הנשיאה שבתחולת החוק, מוצע להחריג שקיות הבאות במגע ישיר עם מזון, בין אם טרי, מבושל או קפוא, כגון ירקות ופירות הנמכרים בתפזורת, גבינות, דברי מאפה ומוצרי בשר. כמו כן, מוצע כי ההגדרה לא תכלול שקיות שמטרתן נשיאת תרופות.

סוגי שקיות הנשיאה מוגדרים בהתאם לעובי החומר שמהן הן עשויות: שקית נשיאה חד-פעמית עובייה 20 עד 50 מיקרון, שקית נשיאה חד-פעמית קלה עובייה פחות מ-20 מיקרון (0.02 מילימטר) ואילו שקית נשיאה לשימוש רב-פעמי עובייה 50 מיקרון לפחות.

בשל ההשלכות הסביבתיות של השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות, כאמור בחלק הכללי לעיל, מוצע לקבוע כי בעל בית עסק לא יעמיד כלל לרשותו של צרכן שקית נשיאה חד-פעמית קלה, ולא יעמיד לרשותו של צרכן שקית נשיאה חד-פעמית אלא אם מכר לו את שקית הנשיאה החד-פעמית, שמחירו לא יפחת משיעור ההיטל הקבוע בחוק. מוצע לקבוע כי בית עסק לעניין החוק המוצע יהיה בית עסק קמעונאי בו נמכרים מוצרי צריכה (consumer goods) לצרכן.

כפי שנעשה לגבי כל מוצר אחר, מוצע לקבוע כי בעל בית עסק יציין בחשבונית המכירה, בנפרד, את מספר שקיות הנשיאה החד-פעמיות שנמכרו ואת המחיר ששולם עבורן.

עיקר 2- היטל על שקית נשיאה חד-פעמית

מוצע לקבוע כי יצרן ויבואן של שקיות נשיאה חד-פעמיות ישלמו היטל בסך הקבוע בחוק עבור כל שקית נשיאה חד-פעמית שמכרו. כספי ההיטל ישולמו לקרן לשמירת הנקיון, המנוהלת במשרד להגנת הסביבה ומטרתה איגום משאבים כלכליים לקידום מטרות סביבתיות, ובכלל זה קידום המיחזור וצמצום הטמנה של פסולת.

על פי ניתוח שוק וסקרים בקרב צרכנים, מוצע כי שיעור ההיטל על שקית נשיאה חד פעמית יהיה 60 אגורות, שהוא המחיר המינימאלי לצרכן שנמצא יעיל ליצירת שינוי ההתנהגות הנדרש בציבור בנושא השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות ומעבר לשימוש בשקיות או בסלים לשימוש רב-פעמי.

עיקר 3- חובות דיווח ורישום

לשם פיקוח ובקרה על קיום חובות המוטלות לפי החוק המוצע, מוצע לקבוע חובה על יצרן או יבואן, לדווח למנהל באמצעות דיווח רבעוני ושנתי, במתכונת שיקבע המנהל, על מספר שקיות הנשיאה החד פעמיות שמכרו. כמו כן מוצע להעניק למנהל סמכות לדרוש מיצרן או יבואן להמציא לו כל מידע ששימש לעריכת הדוח לפי סעיף זה.

לצורך ביצוע בקרה על דיווחים לפי החוק המוצע, מוצע לקבוע כי בעל בית עסק, יצרן או יבואן ינהל רישום מלא ומפורט לגבי מספר שקיות הנשיאה החד-פעמיות שמכרו, וכן מוצע לקבוע סמכות למנהל או למי שהוא הסמיכו לכך לעיין ברישומים ולקבל העתק נכון מהם.

יצויין כי חובות הדיווח ורישום כאמור, קיימות במתכונת דומה במספר חוקים סביבתיים שבסמכות המשרד, לרבות בחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984, לעניין היטל הטמנה, חוק הפיקדון על מכלי משקה, התשנ"ט-1999, חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים, התשס"ז-2007, וחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011.

עיקר 4 - אמצעי פיקוח ועונשין

כמקובל בחקיקה הסביבתית, מוצע לקבוע אמצעי אכיפה מנהליים ופליליים המותאמים לנושאים המוסדרים בחוק המוצע.

בנוסף, סעיף העונשין המוצע קובע כי עבור עבירות המפורטות בסעיף המוצע - חלוקה או מכירה של שקיות נשיאה בניגוד להוראות סעיף 3 ו-4; אי-תשלום היטל בניגוד להוראות סעיף 5; אי דיווח בניגוד להוראות סעיף 6; אי רישום בניגוד להוראות סעיף 8 - קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין), שהוא כיום 29,200 שקלים חדשים, וכפל הקנס לתאגיד.

עוד מוצע לקבוע סעיפים להעברת נטל ההוכחה על אי נקיטת אמצעים לנושא משרה בתאגיד.

מוצע לתת למנהל סמכות להטיל עיצום כספי על אדם אשר הפר את ההוראות המפורטות בסעיף 12 המוצע, בשיעור של 20,000 שקלים חדשים ליחיד ובשיעור של 40,000 שקלים חדשים לתאגיד.

עיקר 5 – תקנות וצו

מוצע כי השר להגנת הסביבה יהיה ממונה על ביצוע הוראות החוק, ויהיה מוסמך להתקין תקנות לצורך יישומו, ובכלל זה בעניין קביעת מפרט לשקיות נשיאה מסוגים שונים.

עוד מוצע כי השר יהיה רשאי לשנות את סכום ההיטל הקבוע בסעיף 5 לחוק המוצע, בצו, בהסכמת שר האוצר ובאישור וועדה של הכנסת.

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק המוצע מתקן את התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000, כך שניתן יהיה להגיש עתירה מינהלית על החלטה של הרשות לפי החוק לבית המשפט לעניינים מינהליים.

כמו כן, החוק המוצע מתקן את התוספות שבחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011 וחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית- סמכויות פקחים), התשס"ח-2008. כל אלה על מנת לאפשר אכיפה של הוראות החוק על ידי מפקחי המשרד להגנת הסביבה, ולעניין עבירות של בית עסק גם על ידי פקחי הרשויות המקומיות. בהתאמה, מוצע לתקן את התוספת השלישית לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, כך שרשות מקומית תהיה רשאית להגיש כתב אישום על עבירה כאמור בבית משפט לעניינים מקומיים.

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

ליישום החוק במשרד להגנת הסביבה נדרש סך של כ-3 מליון ש"ח להשקעה חד-פעמית באפיון והקמת מערכת ממוחשבת לניהול מידע, וסך של כחצי מליון ש"ח בכל שנה למימון שוטף של מערך הפיקוח והבקרה, לרבות חברת ביקורת חשבונאית חקירתית.

חלק מהמימון ליישום יתקבל מכספי ההיטל - המוערכים ב- 1,320 מלש"ח בתחילת יישומו של החוק, וכ-300 מלש"ח בשנה בהמשך יישומו - וכן מקנסות ועיצומים כספיים, אשר מוצע כי ישולמו לקרן לשמירת הנקיון.

ו. השפעת החוק על התקן ועל ההיבט המנהלי של המשרד

על מנת ליישם את החוק המוצע נדרשים למשרד להגנת הסביבה 7 תקנים, לפעולות בקרה, פיקוח, אכיפה וגבייה.

ז. להלן נוסח החוק המוצע

הצעת חוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014

		פרק א': מטרה והגדרות
מטרה	1.	מטרת חוק זה להגביל חלוקה של שקיות נשיאה חד-פעמיות לציבור הצרכנים בבתי עסק ללא תמורה, כדי לצמצם את השימוש בשקיות אלה ולעודד שימוש בשקיות נשיאה רב-פעמיות, וזאת על מנת להקטין את ההשפעות הסביבתיות השליליות של שקיות נשיאה חד-פעמיות ופסולת הנוצרת משקיות אלה.
הגדרות	2.	בחוק זה-
		"בית עסק" – בית עסק קמעונאי בו נמכרים מוצרי צריכה לצרכן;
		"בעל בית עסק"- אחד או יותר מאלה:
			(1) המנהל את בית העסק;
			(2) המחזיק או המפעיל של בית העסק;
			(3) בעל היתר או רישיון הדרושים לפי כל דין להפעלת בית העסק או לניהולו או לעיסוק בעסק, או מי שמוטלת עליו חובה לקבל היתר או רישיון לשם הפעלה או ניהול כאמור;
		"יבואן"- מי שמייבא, במסגרת עסקו, שקיות נשיאה חד-פעמיות למכירה או לשיווק בישראל;
		"יצרן"- מי שמייצר שקיות נשיאה חד-פעמיות למכירה או לשיווק בישראל;
		"המנהל"- כהגדרתו בחוק להסדרת הטיפול באריזות, התשע"א-2011[2] (להלן- חוק להסדרת הטיפול באריזות);
		"המשרד"- המשרד להגנת הסביבה;
		"הקרן לשמירת הנקיון"- הקרן לשמירת הנקיון שהוקמה לפי סעיף 10 לחוק שמירת הנקיון, התשמ"ד-1984[3];
		"שקית נשיאה" – שקית לנשיאת מוצרים הנרכשים בבית עסק, למעט-
			(1) שקיות הבאות במגע ישיר עם מזון (טרי, מבושל או קפוא);
			(2) שקיות שמטרתן נשיאת תרופות;
		"שקית נשיאה חד-פעמית"- שקית נשיאה שמתקיימים בה כל אלה:
			(1) עובייה 20 מיקרון עד 50 מיקרון;
			(2) מידותיה הם 30 ס"מ רוחב ו- 55 ס"מ אורך, כולל ידיות, לפחות;
		"שקית נשיאה חד-פעמית קלה" – שקית נשיאה שעובייה או מידותיה קטנים מעובייה ומידותיה של שקית נשיאה חד-פעמית;
		"שקית נשיאה לשימוש רב-פעמי"- שקית נשיאה שעובייה 50 מיקרון לפחות;
		"השר"- השר להגנת הסביבה.
		פרק ב': הוראות לעניין בתי עסק
איסור מכירה של שקית נשיאה חד-פעמית קלה	3.	בעל בית עסק לא יעמיד לרשות צרכן, לא ימסור לו ולא ימכור לו שקית נשיאה חד-פעמית קלה.
תשלום עבור שקית נשיאה חד-פעמית	4.	(א) בעל בית עסק לא יעמיד לרשות צרכן שקית נשיאה חד-פעמית, ולא ימסור לו שקית כאמור אלא אם גבה תשלום עבורה, בסכום שאינו נמוך משיעור ההיטל הקבוע בסעיף 5.
		(ב) בעל בית עסק יציין בחשבונית המכירה לצרכן, בנפרד, את מספר שקיות הנשיאה החד-פעמיות שנמכרו ואת המחיר ששולם עבורן.
היטל על שקית נשיאה חד-פעמית	5.	(א) עבור כל שקית נשיאה חד-פעמית ישלם יצרן או יבואן היטל, בסך 60 אגורות, לקרן לשמירת הנקיון.
		(ב) היטל ישולם לא יאוחר מ-30 יום לאחר כל רבעון קלנדרי, בעד שקיות הנשיאה החד-פעמיות שנמכרו על ידי היצרן או היבואן באותו רבעון.
		(ג) לא שולם היטל במועד כאמור בסעיף קטן (ג), ייווספו עליו, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961[4] (בחוק זה – הפרשי הצמדה וריבית), עד למועד תשלומו.
חובת דיווח למנהל	6.	(א) יצרן או יבואן ידווח למנהל דיווח רבעוני ודיווח שנתי, על מספר שקיות הנשיאה החד-פעמיות שמכר.
		(ב) דיווח רבעוני יוגש למנהל לא יאוחר מ-30 יום מתום כל רבעון קלנדרי, במתכונת שיורה עליה המנהל.
		(ג) דיווח שנתי יוגש למנהל לא יאוחר משלושה חודשים מתום כל שנת כספים, כשהוא מבוקר בידי רואה חשבון, במתכונת שיורה עליה המנהל.
סמכויות מנהל לעניין דיווח ותשלום היטל	7.	(א) המנהל או מי שהוא הסמיכו לכך מבין עובדי המשרד רשאי לדרוש מיצרן או יבואן להמציא לו כל מידע ששימש לעריכת דיווח לפי סעיף 6; נדרש יצרן או יבואן להמציא מידע כאמור, ימציאו במועד ובאופן שצוינו בדרישה.
		(ב) לא מסר יצרן או יבואן דיווח כאמור בסעיף קטן (א), או שמסר דיווח כאמור אך למנהל יש טעמים סבירים להניח שהדיווח אינו נכון, רשאי המנהל, לאחר שנתן ליצרן או ליבואן הזדמנות לטעון את טענותיו, לקבוע בהחלטה מנומקת את סכום ההיטל שעל היצרן או היבואן לשלם.
		(ג) אין בהגשת עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים כדי לעכב תשלום היטל, אלא אם כן הסכים לכך המנהל או שהורה בית המשפט אחרת.
		(ד) התקבלה עתירה לבית משפט לעניינים מינהליים, יוחזר ההיטל בהתאם לקביעת בית המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
		(ה) אין בתשלום קנס שהוטל לפי סעיף 9(2) כדי לפטור מתשלום היטל.
חובת רישום	8.	(א) יצרן או יבואן, ינהל רישום מלא ומפורט של העניינים הכלולים בחובות הדיווח לפי סעיף 7.
		(ב) בעל בית עסק ינהל רישום מלא ומפורט של מספר שקיות הנשיאה החד-פעמיות שמכר ואת המחיר ששולם עבורן.
		(ג) המנהל או מי שהוא הסמיכו לכך מבין עובדי המשרד רשאי לעיין ברישום כאמור בסעיף זה ולקבל העתק נכון ממנו.
		פרק ג': עונשין
עונשין	9.	מי שעשה אחד מאלה, דינו- קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977[5] (בחוק זה- חוק העונשין), ואם הוא תאגיד- כפל הקנס האמור:
			(1) העמיד לרשות צרכן או מסר או מכר לו שקית נשיאה שלא בהתאם להוראות סעיפים 3 ו-4;
			(2) לא שילם היטל, בניגוד להוראות סעיף 5;
			(3) לא דיווח למנהל בהתאם להוראות לפי סעיף 6.
			(4) לא המציא מידע למנהל או למי שהוא הסמיך לכך בהתאם להוראות לפי סעיף 7.
			(5) לא ניהל רישום מלא ומפורט של העניינים המפורטים בסעיף 8.
			(6) לא נתן למנהל או למי שהוא הסמיך לכך לעיין ברישום או לקבל העתק נכון ממנו, בניגוד להוראות לפי סעיף 8.
אחריות נושא משרה בתאגיד	10.	(א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת ביצוע עבירות לפי סעיף 9, בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו; המפר חובה זו, דינו- קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.
		(ב) נעברה עבירה לפי חוק זה בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו לפי סעיף זה, אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.
		(ג) בסעיף זה, "נושא משרה בתאגיד"- מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר בתאגיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה, ולעניין עבירות לפי פסקאות (2), (3), (4) ו- (5) של סעיף 9- גם דירקטור.
שיעורי קנסות	11.	על אף הוראות סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982[6], שר המשפטים, בהסכמת השר, רשאי לקבוע שיעור קנס העולה על סכום הקנס הקבוע בסעיף האמור, לעבירה לפי חוק זה שנקבעה כעבירת קנס וכן לעבירת קנס נוספת או נמשכת שעבר אותו אדם, בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבות ביצועה, ובלבד שסכום הקנס לא יעלה על עשרה אחוזים מסכום הקנס המרבי הקבוע לאותה עבירה.
		פרק ד': עיצום כספי
עיצום כספי	12.	הפר אדם הוראה מההוראות לפי חוק זה כמפורט להלן, רשאי המנהל להטיל עליו עיצום כספי לפי הוראות פרק זה, בסכום של 20,000 שקלים חדשים, ואם הוא תאגיד- בסכום של 40,000 שקלים חדשים:
			(1) לא שילם היטל, בניגוד להוראות סעיף 5;
			(2) לא דיווח למנהל בהתאם להוראות לפי סעיף 6.
			(3) לא המציא מידע למנהל או למי שהוא הסמיך לכך בהתאם להוראות לפי סעיף 7.
			(4) לא ניהל רישום מלא ומפורט של העניינים המפורטים בסעיף 8.
			(5) לא נתן למנהל או למי שהוא הסמיך לכך לעיין ברישום או לקבל העתק נכון ממנו, בניגוד להוראות לפי סעיף 8.
הודעה על כוונת חיוב	13.	(א) היה למנהל יסוד סביר להניח כי אדם הפר הוראה מההוראות לפי חוק זה, כאמור בסעיף 12 (בפרק זה – המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי אותו סעיף, ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בפרק זה – הודעה על כוונת חיוב).
		(ב) בהודעה על כוונת חיוב יציין המנהל, בין השאר, את אלה:
			(1) המעשה או המחדל (בפרק זה – המעשה) המהווה את ההפרה;
			(2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;
			(3) זכותו של המפר לטעון את טענותיו לפני המנהל לפי הוראות סעיף 14;
			(4) הסמכות להוסיף על סכום העיצום הכספי בשל הפרה נמשכת או הפרה חוזרת, לפי הוראות סעיף 16, והמועד שממנו יראו הפרה כהפרה נמשכת לעניין הסעיף האמור.
זכות טיעון	14.	מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 13 רשאי לטעון את טענותיו, בכתב, לפני המנהל, לעניין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה.
החלטת המנהל ודרישת תשלום	15.	(א) המנהל יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי הוראות סעיף 14, אם להטיל על המפר עיצום כספי, ורשאי הוא להפחית את סכום העיצום הכספי לפי הוראות סעיף 17.
		(ב) החליט המנהל לפי הוראות סעיף קטן (א) –
			(1) להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו דרישה בכתב לשלם את העיצום הכספי (בפרק זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;
			(2) שלא להטיל על המפר עיצום כספי – ימסור לו הודעה על כך, בכתב.
		(ג) בדרישת התשלום או בהודעה לפי סעיף קטן (ב), יפרט המנהל את נימוקי החלטתו.
		(ד) לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 14, בתוך התקופה האמורה באותו סעיף, יראו את ההודעה על כוונת חיוב, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.
הפרה נמשכת והפרה חוזרת	16.	(א) בהפרה נמשכת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, החלק החמישים שלו לכל יום שבו נמשכת ההפרה.
		(ב) בהפרה חוזרת ייווסף על העיצום הכספי הקבוע לאותה הפרה, סכום השווה לעיצום הכספי כאמור; לעניין זה, "הפרה חוזרת" – הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה כאמור בסעיף 12, בתוך שנתיים מהפרה קודמת של אותה הוראה שבשלה הוטל על המפר עיצום כספי או שבשלה הורשע.
סכומים מופחתים	17.	(א) המנהל אינו רשאי להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בפרק זה, אלא לפי הוראות סעיף קטן (ב).
		(ב) השר, בהסכמת שר המשפטים, רשאי לקבוע מקרים, נסיבות ושיקולים שבשלהם יהיה ניתן להטיל עיצום כספי בסכום הנמוך מהסכומים הקבועים בסעיף 12, ובשיעורים שיקבע.
סכום מעודכן של העיצום הכספי	18.	(א) העיצום הכספי יהיה לפי סכומו המעודכן ביום מסירת דרישת התשלום, ולגבי מפר שלא טען את טענותיו לפני המנהל, כאמור בסעיף 15(ד) – ביום מסירת ההודעה על כוונת החיוב; הוגש ערעור על דרישת התשלום לפי סעיף 22 ועוכב תשלומו של העיצום הכספי לפי בידי המנהל או בית המשפט, יהיה העיצום הכספי לפי הסכום המעודכן ביום ההחלטה בערעור.
		(ב) סכומי העיצום הכספי הקבועים בסעיף 12 יתעדכנו ב-1 בינואר בכל שנה (בסעיף קטן זה – יום העדכון), בהתאם לשיעור עליית המדד הידוע ביום העדכון לעומת המדד שהיה ידוע ב-1 בינואר של השנה הקודמת; הסכום האמור יעוגל לסכום הקרוב שהוא מכפלה של עשרה שקלים חדשים; לעניין זה, "מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
		(ג) המנהל יפרסם ברשומות הודעה על סכומי העיצום הכספי המעודכנים לפי סעיף קטן (ב).
המועד לתשלום העיצום הכספי	19.	המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 15.
פריסת תשלום העיצום הכספי	20.	(א) המנהל רשאי, על פי בקשתו של המפר, להחליט על פריסת התשלום של העיצום הכספי, ובלבד שמספר התשלומים לא יעלה על עשרה תשלומים חודשיים.
		(ב) לא שילם המפר תשלום חודשי במועדו, יראו את החלטת המנהל על פריסת התשלום כאמור בסעיף קטן (א) כבטלה, ועל יתרת התשלום של עיצום הכספי יחולו הוראות סעיף 21.
הפרשי הצמדה וריבית	21.	לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית, עד לתשלומו.
ערעור	22.	(א) על החלטת מנהל לפי פרק זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום; ערעור כאמור יוגש בתוך 30 ימים מיום שנמסרה למפר החלטת המנהל.
		(ב) אין בהגשת ערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך המנהל או שבית המשפט הורה על כך.
		(ג) החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות פרק זה, והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו עד יום החזרתו.
פרסום	23.	(א) הטיל המנהל עיצום כספי לפי פרק זה, יפרסם המנהל באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, את הפרטים שלהלן, בדרך שתבטיח שקיפות לגבי הפעלת שיקול דעתו בקבלת ההחלטה להטיל עיצום כספי:
			(1) דבר הטלת העיצום הכספי;
			(2) מהות ההפרה שבשלה הוטל העיצום הכספי ונסיבות ההפרה;
			(3) אם הופחת העיצום הכספי – הנסיבות שבשלהן הופחת סכום העיצום הכספי ושיעור ההפחתה;
			(4) פרטים על אודות המפר, הנוגעים לעניין;
			(5) שמו של המפר- אם הוא תאגיד.
		(ב) הוגש ערעור לפי סעיף 22, יפרסם המנהל את דבר הגשת הערעור ואת תוצאותיו.
		(ג) על אף הוראות סעיף קטן (א)(5), רשאי המנהל לפרסם את שמו של מפר שהוא יחיד, אם סבר שהדבר נחוץ לצורך אזהרת הציבור.
		(ד) על אף האמור בסעיף זה, לא יפרסם המנהל פרטים שהם בגדר מידע שרשות ציבורית מנועה מלמסור לפי סעיף 9(א) לחוק חופש המידע, התשנ"ח–1998‏[7], וכן רשאי הוא שלא לפרסם פרטים לפי סעיף זה, שהם בגדר מידע שרשות ציבורית אינה חייבת למסור לפי סעיף 9(ב) לחוק האמור.
		(ה) פרסום כאמור בסעיף קטן (א) בעניין עיצום כספי שהוטל על תאגיד יהיה לתקופה של ארבע שנים, ובעניין עיצום כספי שהוטל על יחיד- לתקופה של שנתיים ושישה חודשים.
		(ו) השר רשאי לקבוע דרכים נוספות לפרסום הפרטים האמורים בסעיף קטן (א).
עיצום כספי בשל הפרה לפי חוק זה ולפי חוק אחר	24.	על מעשה אחד שהמהווה הפרה של הוראה מההוראות לפי חוק זה המנויות בסעיף 12 ושל הוראה מההוראות לפי חוק אחר, לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד.
שמירת אחריות פלילית	25.	(א) תשלום עיצום כספי לפי פרק זה לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בשל הפרת הוראה מההוראות לפי חוק זה, המנויות בסעיף 12, המהווה עבירה.
		(ב) שלח המנהל למפר הודעה על כוונת חיוב, בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא יוגש נגדו כתב אישום בשל אותה הפרה, אלא אם כן התגלו עובדות חדשות, המצדיקות זאת.
		(ג) הוגש נגד אדם כתב אישום בשל הפרה המהווה עבירה כאמור בסעיף קטן (א), לא ינקוט נגדו המנהל הליכים לפי פרק זה בשל אותה הפרה, ואם הוגש כתב האישום בנסיבות האמורות בסעיף קטן (ב) לאחר שהמפר שילם עיצום כספי, יוחזר לו הסכום ששולם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלום הסכום עד יום החזרתו.
		פרק ה': הוראות שונות
ייעוד כספים	26.	קנס ועיצום כספי שהוטלו לפי חוק זה ישולמו לקרן לשמירת הנקיון.
גבייה	27.	על גבייה של היטל, קנס או עיצום כספי לפי חוק זה תחול פקודת המסים (גבייה)[8].
שמירת דינים	28.	הוראות חוק זה באות להוסיף על הוראות כל דין אחר ולא לגרוע מהן, ובכלל זה הוראות חוק להסדרת הטיפול באריזות.
תקנות	29.	השר ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו, ובין השאר בעניינים אלה:
			(1) עובי וגודל של שקית נשיאה חד-פעמית ושקית נשיאה חד-פעמית דקה, ומאפייני החומרים מהם הם מיוצרים;
			(2) קביעת עובי, גודל ותנאים נוספים, ובכלל זה מאפייני החומרים מהם היא מיוצרת, עבור שקית נשיאה רב-פעמית.
שינוי סכום ההיטל	30.	השר רשאי, בצו, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדה של הכנסת, לשנות את סכום ההיטל הקבוע בסעיף 5.
תיקון חוק בתי המשפט	31.	בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984[9] (להלן- החוק), בתוספת השלישית, אחרי פריט 41, יבוא:
		"42. חוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014, לעניין עבירה לפי סעיף 9(1) וכן סעיף 10 לחוק האמור לעניין העבירה האמורה".
תיקון חוק בתי משפט לעניינים מינהליים	32.	בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס-2000[10], בתוספת הראשונה, בפרט 23, אחרי פסקה (11) יבוא:
		"(12) החלטה של רשות לפי חוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014."
תיקון חוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית- סמכויות פקחים)	33.	בחוק הרשויות המקומיות (אכיפה סביבתית- סמכויות פקחים), התשס"ח-2008[11], בתוספת, אחרי פרט 19 יבוא:
		"20. עבירות לפי סעיף 9(1) ו- 10 לחוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014."
תיקון חוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה)	34.	בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011[12], בתוספת, אחרי פרט 25 יבוא:
		"26. חוק הגבלת מכירה של שקיות נשיאה, התשע"ד-2014."
תחילה	35. ת	תחילתו של חוק זה ביום י' בטבת, תשע"ה (1 בינואר 2015).

נוסח גפ140514

[1] לדוגמה, באירלנד, בשנת 2002, הוטל היטל בסך 0.15 פאונד על שקיות נשיאה הנמכרות בבתי עסק, אשר עלה ל- 0.22 פאונד בשנת 2007. הטלת ההיטל צמצם בתוך חמישה חודשים את השימוש בשקיות נשיאה ב- 90%, מ-328 שקיות לאדם לשנה ל- 21 שקיות לאדם לשנה. העלאת ההיטל בשנת 2007 נועדה להשיג יעד של 21 שקיות לאדם לשנה, לכל היותר.

[8] חוקי א"י, כרך ב', עמ' (ע) 1374, (א) 1399.