תזכיר חוק לשינוי מבחני הזכאות לפי חוקי השיקום (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014.

 

 

א. שם החוק המוצע

 

חוק לשינוי מבחני הזכאות לפי חוקי השיקום (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014.

 

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

 

1.  רקע כללי

 

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים"), וחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: "חוק משפחות החיילים"), מגדירים את זכותם של חיילי צה"ל שנפגעו במסגרת שירותם הצבאי להכרה כנכי צה"ל, ובמקרה של מוות – זכות בני משפחותיהם להכרה. התנאים העיקריים הקבועים בחוקים אלה להכרה הם כי ארעה חבלה, מחלה או החמרת מחלה, שגרמה לנכות או למוות, תוך ועקב השירות הצבאי.

 

חוק הנכים וחוק משפחות החיילים (להלן, ביחד: חוקי השיקום), נקבעו בשנים הראשונות שלאחר הקמת המדינה, והם באו למלא, עד כמה שניתן, את חובה של המדינה לאלה שנפגעו בגופם ולאלה שאיבדו את היקרים להם, בהגנה על המדינה.

 

כך הציג בחודש ספטמבר 1949, ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, את הצעת חוק הנכים לפני הכנסת: "מלחמת החירות של צבא הגנה לישראל לא הייתה כולה זרועה נחת, ניצחונות וכיבושים. היה גם צד שני למטבע. שולם מחיר יקר... נפלו מאות ואלפים מתפארת הנוער שלנו... אך החללים הם רק חלק מהאבידות. רבים נשארו לשמחתנו בחיים, אך הם שילמו מחיר יקר – איבר מן החי. הערב אני מגיש לכם בשם הממשלה חוק על החוב, נכון יותר – על חלק מהחוב, שאנו חייבים לאלה שבגופם עזרו לשחרור האומה והמולדת." (ד"כ 2, 1572-3, התש"ט).

 

בהתאם, קובעים חוקים אלה סל זכויות נרחב, העולה על זה הניתן לאוכלוסיות נפגעים אחרות לפי החקיקה הסוציאלית במדינת ישראל, וזאת מתוך הכרה בחוב המוסרי של המדינה כלפי מי שנפגע במסגרת הגנה על ביטחון המדינה.

 

עם השנים, הורחבה וגדלה האוכלוסייה הזכאית להכרה לפי חוקי השיקום ובנוסף לחיילי צה"ל מוכרים היום לפי חוקים אלה, נפגעים ובני משפחות של נפטרים, מקרב המשרתים בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר (להלן: "משרתי כוחות הביטחון"). כמו כן הוכרו לפי חוקי השיקום, בהתאם להסדרי חקיקה ספציפיים, אנשי משמר הכנסת ולוחמי צד"ל לשעבר.  אוכלוסיות נוספות הוכרו לפי חוקי השיקום מכח הסדרים שונים שלא עוגנו בחקיקה, בנסיבות מיוחדות שפורטו באותם הסדרים: אנשי משרד החוץ הנפגעים מפעולת איבה מחוץ לישראל, מועמדים לשירות ביטחון, ואנשי כיתות כוננות הפועלים מכח חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961.

 

לגבי חיילים בשירות חובה, הורחבה הזכות להכרה לפי חוקי השיקום גם לחבלה הנגרמת בזמן חופשה, בתנאים המפורטים בחוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד").

 

עם השנים, חל ריחוק מהייעוד המקורי של חוקי השיקום. חלק בלתי מבוטל מהתביעות להכרה שהוגשו לפי חוקי השיקום, התייחסו למחלות שנגרמו או הוחמרו תוך כדי ועקב השירות. בהתאם, חלק בלתי מבוטל מנכי צה"ל הם מי שחלו תוך כדי ועקב שירותם, וכך גם לגבי מי שנקבע שהוא "חייל שנספה במערכה" לפי חוק משפחות החיילים.

 

בחלק ניכר מהמקרים מדובר במחלות הנגרמות או מוחמרות כתוצאה משירות שאינו ייחודי למשרתי כוחות הביטחון, ושנובע משילוב של תנאי שירות (שעשויים להתקיים גם במקום עבודה אזרחי), גיל, תורשה ונסיבות חיים שונות של המשרת. האחרונים אינם קשורים כמובן, לשירות הצבאי או הביטחוני.

 

יצוין כי משרתי כוחות הביטחון, אינם זכאים להכרה כנפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 [נוסח משולב] (להלן: "חוק הביטוח הלאומי"). כך הפכו חוקי השיקום למעטפת סוציאלית בלעדית (למעט זכות לתביעת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי), שמחליפה בכל הנוגע למשרתי כוחות הביטחון את המעטפת הניתנת לעובדים (היחידים שזכאים לבחור בין הכרה  לפי חוקי השיקום ובין הכרה לפי פרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי, הם אנשי משמר הכנסת; בנוסף, אנשי המשמר האזרחי הפועל במשטרת ישראל זכאים לבחור בין הכרה לפי חוקי השיקום לבין הכרה לפי פרק י"ג: "תגמולים למתנדבים" בחוק הביטוח הלאומי).

 

המגמות הנ"ל הביאו לעלייה משמעותית במספר הנכים המטופלים על ידי אגף שיקום נכים במשרד הביטחון. מספר הנכים המוכרים מדי שנה, כמו גם מספר בני המשפחות השכולות המוכרות מדי שנה, נמצאים בעליה מתמדת וזאת בשנים בהן לא היו מלחמות או מבצעים צבאיים נרחבים. לכך מספר השלכות שליליות:

 

ראשית, טושטשה הייחודיות של נכי צה"ל ושל חללי צה"ל, ואף נוצרה זילות מסוימת במעמדם של אלה נוכח העובדה שחלק ניכר מהאוכלוסייה המוכרת לפי חוקי השיקום אינה של פצועי מלחמה, פעילות מבצעית וכדומה.

 

שנית, כתוצאה מהעלייה במספרם של הנכים והחללים הוטל עומס רב על אגפי השיקום, הפוגע באיכות השירות והטיפול הניתנים על ידי אגפי השיקום, בעיקר באגף שיקום נכים, ובכלל זה לקבוצת הנכים הראויים לכך והזקוקים לכך.

 

ושלישית, הרחבת מעגל הזכאים הביאה לגידול ניכר בתקציב אגפי השיקום ובעלייה משמעותית בחלקו של תקציב זה מסך כל תקציב הביטחון. כך, הטיפול במחלות אנשי הקבע, השוטרים הסוהרים והמשרתים האחרים – בא בסופו של דבר, על חשבון התעצמותו של צה"ל.  הדבר נכון במיוחד בתקופות של קיצוצי תקציב: תקציב אגפי השיקום הנגזר ברובו המכריע מחוקים, תקנות והוראות פנימיות, עולה בהתאם לעלייה במספר הזכאים, וכן בהתאם להתייקרויות שונות במשק (תגמולי הנכים והמשפחות צמודים לשכר עובדי המדינה, מרבית ההטבות צמודות למדד המחירים לצרכן). כך, כנגד הדרישה לקצץ בתקציב הביטחון – תקציב אגפי השיקום נמצא בעליה מתמדת.

 

2.  הקמת ועדת גורן והמלצותיה

 

על רקע זה, החליטה ממשלת ישראל ביום 12 במאי 2009 להטיל על ראש הממשלה, שר האוצר ושר הביטחון, להקים ועדה ציבורית בראשות שופט בדימוס שתבחן את אמות המידה לזכאות לסיוע מאגפי השיקום.

 

ביום 18.11.09 מונתה הועדה בראשות השופט בדימוס אורי גורן ובהשתתפות השופט בדימוס ד"ר גבריאל קלינג, גב' אסתר דומיניסני  (אז, מנכ"לית המוסד לביטוח לאומי), פרופ' יוסי תמיר, תא"ל במיל. פרופ' ערן דולב, תא"ל במיל. אביגדור קהלני ומר עוזי לוי (להלן: "ועדת גורן"). בחודש דצמבר 2010 נחתם דו"ח הועדה ונמסר לראש הממשלה, לשר האוצר ולשר הביטחון.

 

בהמלצותיה, מדגישה ועדת גורן כי השיקולים העיקריים שהנחו את עבודת הוועדה הם הקצאה יעילה ונכונה של משאבים באמצעות הפנייתם לאוכלוסיות הראויות לכך, כמו גם שימור הייחודיות המוקנית לנכי צה"ל ולמשפחות הנספים של צה"ל, ייחודיות אשר היטשטשה במהלך השנים. הועדה מציינת כי כל גישה אשר תנסה להתמודד עם הבעיות של אגפי השיקום בהיבט הארגוני-תפקודי שלהן בלבד, תחטיא את המטרה. לעומת זאת, גישה המתבססת, בראש ובראשונה, על ראיית הבעיה בהיבט הערכי יש בה כדי להביא לפתרון מושכל, הוגן ומעשי של המצב.

 

להלן עיקרי ההמלצות:

 

הועדה המליצה כי ישונו תנאי הזכאות להכרה בנכה צה"ל ובחייל שנספה במערכה, וכי תתבצע הבחנה בין הכללים  לקביעת זכאותם של חיילי חובה ומילואים ובין הכללים לקביעת זכאותם של משרתי הקבע בצה"ל ובכוחות הביטחון כלהלן:

 

בשירות חובה ומילואים, חבלות יוכרו אם אירעו תוך כדי ועקב השירות, ומחלות יוכרו אם הן אירעו תוך כדי ועקב השירות ובתנאי שהמחלה (או החמרתה) אירעה בשל אירוע שהוא ייחודי ומיוחד לשירות הצבאי או הביטחוני.

 

בכל מקרה אחר, לרבות שירות קבע בצה"ל ושירות בכוחות הביטחון האחרים, חבלות יוכרו אם הן אירעו תוך כדי ועקב השירות ובתנאי שהחבלה אירעה בשל אירוע שהוא ייחודי ומיוחד לשירות הצבאי או הביטחוני ואין לו מקבילה בחיים האזרחיים הנפוצים. מחלות לא יוכרו.

 

הועדה המליצה כי נפגעים שלא יהיו זכאים להכרה לפי חוקי השיקום בהתאם להמלצותיה עניינם יתברר  במוסד לביטוח לאומי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי ולכללים הנהוגים לעניין נפגעי עבודה.

 

לגבי חיילי חובה בחופשה המליצה ועדת גורן כי ההכרה בהם תוגבל, ולא תינתן במקרים בהם נהגו החיילים בפזיזות.

 

הועדה המליצה כי תבוטל זכותם להכרה של אנשי משמר הכנסת הקבועה בחוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח-1968. כמו כן המליצה הועדה לבטל את זכותם להכרה של אנשי משרד החוץ הנפגעים בפעולת איבה בחו"ל (זכות שנקבעה בהחלטת ממשלה) ולצמצם את זכותם להכרה של מועמדים לשירות ביטחון שנפגעו טרם גיוסם. זכותם של האחרונים נקבעה בהוראה פנימית של משרד הביטחון והועדה ממליצה לעגן את הזכאות, שתצומצם כאמור וכפי שיפורט בהמשך, בחוק.

 

הועדה המליצה גם לשנות את תנאי הזכאות לרכב רפואי לנכי צה"ל, ולבטל את זכותן של אלמנות נכים שנפטרו, שלא עקב נכותם, לקבלת תגמולים לפנים משורת הדין במקרים בהם מדובר בפציעה מבצעית ובנכות שאינה פחותה מ-50%. זכויות אלה מוגדרות בהוראות משרד הביטחון.

 

כן הוצע כי לנכים שדרגת נכותם אינה עולה על 29% תינתן הזכות לבחור במענק חד פעמי כתחליף לזכויות הניתנות לנכים אלה מכח חוק הנכים והוראות משרד הביטחון.

 

 

3.  אימוץ המלצות ועדת גורן וניסוח תזכיר החוק

 

ממשלת ישראל אימצה ביום 8.1.12 (החלטה מספר 4088) את המלצות ועדת גורן.

 

לאחר אימוץ ההמלצות על ידי הממשלה, פנה ארגון נכי צה"ל והשיג השגות על המלצות ועדת גורן ועל אימוצן בהחלטת הממשלה. בהמשך לכך, התקיים דו-שיח עם ארגון נכי צה"ל במסגרתו סוכם כי המלצות הועדה לעניין תנאי הזכאות לרכב רפואי לנכי צה"ל לא ימומשו, למעט הארכת פרק הזמן הקבוע להחלפת רכב רפואי ל- 4 שנים במקום 3 שנים וחצי. כן סוכם כי לא יחול שינוי לעניין מתן תגמולים לפנים משורת הדין לאלמנות נכים שנפגעו בפעילות מבצעית ונכותם אינה פחותה מ- 50%. ארגון נכי צה"ל הודיע כי בעניין המבחנים להכרה לפי חוק הנכים – הוא יכבד את ההכרעה שתתקבל על ידי הממשלה והכנסת.

 

במקביל, ולבקשת הרמטכ"ל, התקיים דיון נוסף בעניין יישום המלצות ועדת גורן בעניין שינוי המבחנים להכרה לפי חוקי השיקום. דיון זה התמקד בקונפליקט שבין הצורך הברור בשינוי בתנאי הזכאות להכרה לפי חוקי השיקום ובין הרצון להימנע ככל שניתן מפגיעה במשרתים בשירות קבע, בדגש על המשרתים בשירות קרבי ומבצעי. בסופו של דבר סוכם, על דעת צה"ל, כי המלצות הועדה ייושמו באופן חלקי כלהלן:

 

(א) תנאים להכרה לפי חוקי השיקום:

 

חבלה תוכר אם אירעה תוך כדי ועקב השירות. זאת, בין אם מדובר בשירות חובה, שירות מילואים או שירות קבע .

 

חבלה תוגדר: "נזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים". מוצע לייחד את ההגדרה "חבלה" לאירוע חבלתי (פציעה,  מכה וכדומה), שניתן להגדירו בזמן ובמקום, ושבמסגרתו גורם פיזי חיצוני גרם לפגיעה פיזית ולנזק אנטומי לגוף.

 

יצוין כי על פי פסיקת בתי המשפט, טיפול רפואי בחבלה נחשב כהמשך ישיר לחבלה, ולכן נזק כתוצאה מטיפול רפואי בפגיעה חבלתית יחשב אף הוא כחבלה ותוצאותיו, אם גרמו לנכות, יטופלו בהתאם.

 

לעניין מחלה, קרי: פגיעה שאינה עומדת בהגדרת "חבלה", של חיילים בשירות חובה או מילואים, יעוגן בחוק ההסדר הנוהג, שמקורו בפסיקת בית המשפט העליון: המחלה (או החמרתה) תוכר רק אם היא אירעה תוך כדי ועקב השירות ובתנאי שהיא אירעה בשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים  ומיוחדים לשירות הצבאי. 

 

לגבי המשרתים בשירות ארוך (משרתי הקבע בצה"ל ומשרתי כוחות הביטחון האחרים), מחלות יוכרו, בתנאים הנ"ל, רק אם מדובר ב"מחלות שירות".

 

יודגש כי כוונת החוק המוצע הינה לצמצם באופן ניכר את מספר המקרים שבהם משרת בשירות ארוך יוכר בגין מחלה שחלה בה תוך ועקב שירותו.

 

כך למשל, לא תעמוד זכות תביעה לפי חוקי השיקום, לחייל בשירות קבע (ובמקרה של פטירה – למשפחתו), שכתוצאה מאירוע מסוים בשירות (לרבות אירועי דחק) או כתוצאה מתנאי שירותו,  חלה באחת המחלות שלהלן: סכרת, מחלת עור (כגון פסוריאזיס), מחלת לב או כלי דם (לרבות אוטם שריר הלב, שמובהר בזאת כי לא יראו בו  "חבלה"), מחלה נוירולוגית, מחלת נפש (למעט תסמונת בתר חבלתית – PTSD שתוכר כחבלה), מחלה במערכת העיכול, מחלה בדרכי הנשימה (כגון אסטמה), מחלה במערכת השלד (שאינה בגדר: "חבלה") ועוד. רשימת המחלות מובאת כדוגמא בלבד ואין לראות בה רשימה סגורה. גם טענות בדבר נזק שנוצר כתוצאה מטיפול במחלה כאמור או בשל כשל באבחונה, לא יחשבו כחבלה ועל כן לא תעמוד זכות תביעה לפי חוקי השיקום. תביעה להכרה בנכות בשל נזק כאמור תיבחן לפי חוק הביטוח הלאומי.

 

למען הסר ספק, גם מחלות שהן תוצאה של אירוע חבלתי (למשל: מחלת סכרת שפרצה לאחר אירוע תאונתי) יחשבו כמחלות לכל דבר ועניין.

 

הגדרת "מחלות שירות" הינה מצומצמת ביותר, והיא באה לענות על מקרים מיוחדים בהם ניתן להצביע על מחלה מסוימת שאופיינית לשירות הצבאי או הביטחוני או לתנאי שירות מסוימים. כך למשל מוצע, כי מחלות שנגרמו למשרת כתוצאה מחשיפה לקרינה מייננת או לחומר מסוכן (חומר שנמנה ברשימת החומרים המסוכנים שתיקבע בצו)– ייבחנו לפי חוקי השיקום.

 

מובהר כי אין בקביעת רשימת המחלות המוכרות כ"מחלות שירות" כדי לייתר את הצורך לבחון, בכל תביעה פרטנית שתוגש, האם המחלה או החמרתה אירעו תוך כדי ועקב השירות ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים  ומיוחדים לשירות הצבאי, וממילא אין בהכללתה של מחלה ברשימת "מחלות השירות" כדי קביעה אפריורית כי קיים קשר סיבתי בינה לבין השירות. הכללת מחלה ברשימת "מחלות השירות", משמעה כי תביעה בשל מחלה זו תיבחן לפי חוקי השיקום, קרי: לפי המבחנים להכרה בנכות ממחלה (תוך כדי ועקב השירות, ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי או הביטחוני). זאת בשונה מתביעה בגין מחלה אחרת בה חלה חייל בשירות ארוך, שלא תיבחן כלל לפי חוקי השיקום.

 

מבלי לשנות את מעמדם של המשרתים בכוחות הביטחון לכל דבר ועניין, ואך ורק לעניין זכותם להגיש תביעה בגין מחלה שאירעה תוך כדי ועקב שירותם, בכל מקרה שבו חוקי השיקום לא יקנו זכאות להכרה כפי שפורט לעיל (בעיקר הדבר נוגע למשרתים בשירות ארוך שחלו במחלות שאינן מחלות שירות) – יהיו הם זכאים להגיש תביעה להכרה בפגיעת עבודה, בהתאם לפרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי, ולכללים הנהוגים לגבי עובדים הנפגעים במסגרת עבודתם.

 

למען הסר ספק, משמעות המינוחים  "מחלה" ו"חבלה" לפי חוק הנכים וחוק משפחות החיילים, לא יחייבו לעניין בירורן של תביעות אלה לפי חוק הביטוח הלאומי, ויחולו ההגדרות המחייבות לפי חוק הביטוח הלאומי (למשל, תביעה שעונה להגדרת "חבלה" לפי חוק הביטוח הלאומי תידון ככזו, אף אם נקבע כי היא אינה עונה להגדרת "חבלה" לפי חוקי השיקום).

 

(ב)  חיילי חובה בחופשה

 

מוצע לקבוע כי חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד לא יחול על חבלה בתאונת דרכים, במקרים בהם החייל שנפגע בתאונה אינו זכאי לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התש"ל-1970 (להלן: "חוק הפלת"ד"). תופעת תאונות הדרכים הוגדרה כ"מכת מדינה", ולצערנו היא רווחת גם בקרב חיילים בשירות חובה בחופשה. גם אם מוסכם שיש להעדיף חייל בשירות חובה על פני אזרח שנפגע בתאונת דרכים, ולהעניק לו את האפשרות לבחור בין קבלת זכויות לפי חוקי השיקום לבין קבלת פיצוי לפי חוק הפלת"ד, אין מקום להעניק זכויות לפי חוקי השיקום כשמדובר בחייל שהתנהגותו שוללת זכות לפיצוי לפי חוק הפלת"ד, ובכך לעודד התנהגות עבריינית כגון נהיגה ברכב שלא ברשות, נהיגה למטרת ביצוע עבירה, נהיגה ללא ביטוח מתאים (למעט מקרים של פעולה בתום לב כאמור בסעיף 7א לחוק הפלת"ד) או גרימת תאונה במתכוון.

 

כן מוצע לקבוע כי חוק זה לא יחול גם במקרה של חבלה כתוצאה מייצור של סם מסוכן, החזקה או שימוש בו, וכן במקרה של חבלה כתוצאה משתיית משקה משכר. אמנם, ברוב המקרים פגיעה בנסיבות אלה אינה מוכרת על פי סעיף 9 לחוק הנכים וסעיף 16 לחוק משפחות החיילים השוללים את תחולת חוקי השיקום במקרים של התנהגות רעה-חמורה. ואולם, מוצע להבהיר כי לעניין חבלה שלא בעת מילוי תפקיד יחולו נורמות מחמירות יותר השוללות זכאות מבלי שקצין התגמולים יידרש להוכיח כי מדובר התנהגות רעה-חמורה.

 

יצוין כי תיקון זה מוצע במקום התיקון לפי המלצות ועדת גורן, שם הוצע לקבוע רף חדש להתנהגות רעה-חמורה בכל הנוגע לחבלת חיילי חובה בחופשה, תוך החלת כללים שמקורם בדין הפלילי: מחשבה פלילית מסוג פזיזות. לאחר סיום עבודתה של ועדת גורן, ניתן פסק דין מקיף של בית המשפט העליון אשר דן בגבולות ההגדרה של המונח "התנהגות רעה-חמורה" (רע"א 4399/08, קצין התגמולים נ' רוקח). מפסק הדין ניתן ללמוד כי מבחני הדין הפלילי אותם נדרש להפעיל קצין התגמולים על פי החוק הקיים, ובוודאי לפי הצעת ועדת גורן – מורכבים ביותר, ואף דעת השופטים בהרכב שדן בערעור, נחלקה בעניין. כמו כן, על פי פסק דין זה, נראה כי אין בתיקון החוק כפי שהוצע על ידי ועדת גורן כדי לצמצם את ההכרה בנפגעי תאונות דרכים בנסיבות שתוארו לעיל ובהם נהיגה ללא ביטוח מתאים.  לפיכך, מוצע הסדר חלופי שהינו מתחום המשפט האזרחי, קל יותר ליישום ומביא לשוויון בין אזרח לבין חייל חובה בחופשה, כאשר נסיבות תאונת הדרכים זהות. כן מוצע לקבוע כי חבלה כתוצאה משימוש בסמים ובאלכוהול לא תוכר גם ללא צורך בהוכחת היסוד של התנהגות רעה-חמורה.

 

כמו כן מוצע כי חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד לא יחול על חייל בשירות חובה שנפגע בזמן חופשה בחו"ל, למעט חייל בודד שיצא לביקור משפחה בהתאם לזכותו לפי פקודות הצבא.  חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד בא להעניק מעטפת ביטוחית לחיילים בשירות חובה, שמטבע הדברים, בשל גילם הצעיר ובשל הגיוס לשירות חובה בסמוך לאחר סיום הלימודים בבית הספר התיכון, אין בידם בדרך כלל הסדרי ביטוח רפואי, ביטוח אובדן כושר עבודה וכו'. לפיכך הוחלט להעניק לחיילים בשירות חובה זכויות במקרה של פגיעה, גם בזמן חופשה. אין מקום להחיל על חייל בשירות חובה הבוחר לנסוע לחופשה בחו"ל - את חוקי השיקום.

 

(ג) הגדרת הנמנים עם הגופים הזכאים להכרה לפי חוקי השיקום

 

בהתאם להמלצות ועדת גורן:

 

מוצע לקבוע כי מעמדם של משרתים בשירות הביטחון הכללי, במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר, לעניין הזכות להכרה לפי חוקי השיקום, יהיה כשל המשרתים בשירות קבע בצה"ל (בדומה למצב הקיים).

 

מוצע לקבוע כי מעמדם של מועמדים לשירות ביטחון המתייצבים למבחנים לבחינת כושר ליחידות התנדבות ("גיבושים"), וכן מועמדים לשירות ביטחון בקורסים קדם צבאיים (קד"צ), ולמעט קורסי נהיגה, לעניין הזכות להכרה לפי חוקי השיקום, יהיה כשל המשרתים בשירות קבע בצה"ל. עד כה הוכרה זכותם של מועמדים לשירות ביטחון להכרה לפי חוקי השיקום במקרים של חבלה בלבד, מכוח הוראות פנימיות של משרד הביטחון. מוצע לעגן זכות זו בחוק ולהרחיבה גם למקרים של מחלות שירות, בדומה למשרתי הקבע.

 

מוצע לקבוע בחוק את זכותם להכרה לפי חוקי השיקום של שומרים, כהגדרתם בחוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), שנחבלו תוך כדי ועקב פעילות מבצעית של לחימה אל מול אויב לשם הגנה על ישוב מפני פעולת איבה. זכאות זו נקבעה בסיכום היועץ המשפטי לממשלה בשנת 2002, כהסדר זמני עד להסדרת זכות זו בחקיקה.

 

מוצע לבטל את זכותם להכרה לפי חוקי השיקום של אנשי משמר הכנסת הנהנים מזכות בחירה בין הכרה לפי חוקי השיקום ובין הכרה לפי פרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי.

 

בנוסף, ואף שהנושא לא נבחן במסגרת ועדת גורן, מוצע לבטל את זכותם להכרה לפי חוקי השיקום של מתנדבי המשמר האזרחי. יצוין כי זה המקרה היחיד בו מוענקות זכויות לפי חוקי השיקום למי שאינו חייל או משרת מן המניין באחד הגופים הביטחוניים. כך למשל, אזרחים המתנדבים בצה"ל ובגופי הביטחון האחרים, פרט למשטרת ישראל, אינם זכאים להכרה לפי חוקי השיקום במקרה של פגיעה. חוק הביטוח הלאומי קובע מנגנון טיפול במתנדבים שנפגעו במסגרת התנדבותם (על המתנדבים מוחל פרק "נפגעי עבודה" מתוך חוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחויבים). מנגנון זה חל על פי הדין הקיים  על מתנדבי המשמר האזרחי, כך שלמעשה הם זכאים לבחור בין הכרה לפי חוק הביטוח הלאומי ובין הכרה לפי חוקי השיקום. מוצע לבטל את אפשרות הבחירה הנ"ל ולקבוע כי זכאותם להכרה של המתנדבים במשמר האזרחי תהיה כזכאותם של מתנדבים בכל ארגון אחר.

 

 

 

ג. עיקרי החוק המוצע והתיקונים העיקריים בו

 

1.  תיקון סעיפי ההגדרות בחוק הנכים ובחוק משפחות החיילים ושינוי המבחנים להכרה:

 

(א)  המונח "נכות" מוגדר בסעיף 1 לחוק הנכים כדלקמן:

 

"איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה, שבאו לחייל משוחרר או לחייל בשירות קבע כתוצאה של אחת מאלה שאירעה בתקופת שירותו עקב שירותו:

(1) מחלה;

(2) החמרת מחלה;

(3) חבלה; "

 

(ב) המונח "חייל שנספה במערכה" ו"נספה" מוגדר בסעיף 1 לחוק משפחות החיילים כדלקמן:

 

"חייל או חייל משוחרר, שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו עקב שירותו;"

 

(ג)  מוצע לשנות את המבחנים להכרה לפי חוקי השיקום הקבועים בהגדרות אלה, ולקבוע כי המבחנים להכרה יהיו כלהלן:

 

(1) חבלה תוכר אם אירעה תוך כדי ועקב השירות.

 

(2) מחלה, קרי: פגיעה שאינה עומדת בהגדרת "חבלה", תוכר אם היא אירעה תוך כדי ועקב השירות ובתנאי שהמחלה (או החמרתה) אירעה בשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים  ומיוחדים לשירות הצבאי. 

 

(3) לגבי המשרתים בשירות ארוך, מחלות יוכרו, בתנאים הנ"ל, רק אם מדובר ב"מחלות שירות".

 

(ד) מוצע להגדיר את המונח "חבלה" ולצמצמו לנזק אנטומי לגוף שנגרם במישרין מגורם פיזי חיצוני באירוע מסוים.

 

(ה)  מוצע לקבוע את המקרים המיוחדים בהם תיחשב מחלה כמחלת שירות:

 

(1) מחלה, כתוצאה מחשיפה לחומר מסוכן, לקרינה מייננת או לקרינת אינפרא-אדום ; לעניין חומר מסוכן – הכוונה לחומרים ספציפיים שיוגדרו בצו שיקבע שר הביטחון, לאחר ששוכנע, על בסיס חוות דעת מומחים שימנה, כי יש מקום לייחד מחלות כתוצאה מחשיפה לחומרים אלה, כמחלות שירות.

(2) מחלה כתוצאה ממכת חום או מכת קור או מוות פתאומי על רקע לבבי שנמנע;  אירועים של מכת חום או מכת קור, במסגרת פעילות מבצעית או אימונים, עשויים לגרום במקרים נדירים למחלה (למשל, בכליות), ואף למוות. כמו כן קיימים למרבה הצער אירועים נדירים של מוות פתאומי על רקע לבבי (Sudden Cardial Death) במסגרת פעילות מבצעית או אימונים. לעיתים נמנע המוות הפתאומי בהחייאתו של החייל, אך אירוע המוות הפתאומי שנמנע (Aborted Sudden Cardial Death), עשוי לגרום למחלה. למרות היותם של אירועים אלה קשים ביותר, ואף שהם מוגדרים בזמן ובמקום, תוצאתם אינה יכולה להיחשב "חבלה" ולכן  מוצע לקבוע כי  הם ייחשבו כ"מחלת שירות" וייבחנו במסגרת חוקי השיקום.

(3) פגיעה באיברי השמיעה כתוצאה מאירוע רעש מסוים או מחשיפה לרעש אף אם אינה מאירוע מסוים, ובלבד שמקור הרעש הוא מאמצעי לחימה;  מוצע כי  "חבלה אקוסטית"  - פגיעה ברורה באיברי השמיעה באירוע מוגדר, כגון: קריעת עור התוף כתוצאה מפיצוץ תחמושת בסמוך למקום החייל, תיחשב כ"מחלת שירות". כן מוצע להבחין, לעניין חשיפה נמשכת לרעש, בין חשיפה לרעש שמקורו בהפעלת אמצעי לחימה, כגון: חשיפה של טייס מסוק או של איש צוות שריון או תותחנים לרעש הנובע מהפעלה או מירי של המסוק, הטנק או התותח, ובין חשיפה לרעש ממקורות אחרים, לרבות רעש בסדנאות טיפול למיניהן, אף אם מדובר ברעש הנוצר במסגרת טיפול באותם אמצעי לחימה. חשיפה מן הסוג הראשון תיחשב "מחלת שירות" ואילו חשיפה מן הסוג השני לא תיבחן לפי חוקי השיקום, ותידון כמו פגיעות דומות של עובדים– לפי פרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי.  פסקה זו רלוונטית לחוק הנכים בלבד, אין אירועי מוות כתוצאה מפגיעה באיברי השמיעה.

(4) הידבקות במחלה כתוצאה מחשיפה למוצרי דם ונוזלי גוף, במסגרת טיפול רפואי בתנאי שדה;  מוצע להבחין בין הידבקות במחלה בשל טיפול בפצוע בתנאי שדה (למשל: תחת אש), שאינו מאפשר נקיטה באמצעי הגנה והיגיינה, ובין הידבקות במחלה במסגרת טיפול רפואי במרפאה. המקרה האחרון לא ייבחן לפי חוקי השיקום, ויידון כמו פגיעות דומות של עובדים אזרחיים (רופאים ואנשי צוות בבתי חולים למשל) – לפי פרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי.

(5) מחלות אחרות, כפי שייקבע בתוספת לחוק הנכים ובתוספת לחוק משפחות החיילים, אם אירעו בנסיבות שפורטו בתוספות אלה. הכוונה למחלות ספציפיות, ייחודיות לשירות הצבאי, שלא נכללות במסגרת הסעיפים האחרים להגדרת "מחלת שירות".  .

 

(ו)  למען הסר ספק תביעה בגין פגיעה בשירות חובה תידון ככזו, גם אם החייל משרת במועד הגשת התביעה, בשירות קבע.

 

 

2.  הוספת תוספות לחוקי השיקום לעניין מחלות שירות נוספות, הקמת ועדת מומחים לבחינת שינויים בתוספות לחוקי השיקום והגדרת סמכות שר הביטחון לשנות את התוספות - הוספת סעיף 2ב ותוספת לחוק הנכים והוספת סעיף 2ד ותוספת שניה לחוק משפחות החיילים.

 

כאמור, בתוספות לחוק הנכים ולחוק משפחות החיילים, יימנו מחלות, בנוסף למחלות המנויות בסעיף 1, פסקאות ה(1) עד ה(4) לעיל, שיוגדרו כמחלות שירות.

מוצע לקבוע בתוספות אלה שלוש מחלות הידועות במועד כתיבת תזכיר חוק זה כייחודיות לשירות הצבאי: מחלת הלישמניה הנגרמת מעקיצת יתוש "שושנת יריחו", יתוש הנפוץ באזורים המשמשים כמעט ורק לאימוני צה"ל ומחלות נוספות הנגרמות משאיפת אוויר דחוס על ידי צוללנים.  

מוצע להסמיך את שר הביטחון להקים ועדת מומחים לבחינת שינויים בתוספות לחוקי השיקום לעניין מחלות השירות. כן מוצע כי שינוי התוספות יהיה בצו של שר הביטחון. סמכות זו נדרשת על מנת לאפשר גמישות מסוימת בקביעת המחלות שיחשבו "מחלות שירות", בהתאם להתפתחויות עתידיות במדע הרפואה ולניסיון שיצטבר. הועדה תכלול מומחים  מתחומי המדע והרפואה ותמליץ בפני שר הביטחון על שינויים הנדרשים בתוספות כאמור.

 

 

3.  הגדרת זכותם של מועמדים לשירות ביטחון להכרה לפי חוקי השיקום – הוספת סעיף 2א לחוק הנכים וסעיף 2ג לחוק משפחות החיילים:

 

מוצע לקבוע כי מעמדם של מועמדים לשירות ביטחון המתייצבים למבחנים לבחינת כושר ליחידות התנדבות, וכן מועמדים לשירות ביטחון בקורסים קדם צבאיים (למעט הכשרת נהיגה), לעניין זכות להכרה לפי חוקי השיקום, ייבחן לפי המבחנים שנקבעו לגבי משרת קבע בצה"ל.

 

 

4.  תיקון סעיף 2 לחוק משפחות החיילים:

 

סעיף 2 לחוק משפחות החיילים קובע:

 

"לצורך חוק זה, חייל או חייל משוחרר שחלה במחלה בתקופת שירותו ומת כתוצאה מאותה מחלה לפני תום שבע שנים מיום שחלה בה, ויש יסוד להניח כי חלה באותה מחלה עקב שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר; אולם הוראה זו לא תחול, אלא אם הוגשה בקשה לתגמול מחמת מותו לפני תום ששה חדשים מיום המוות."

 

לאור השינוי המוצע בהגדרת "חייל שנספה במערכה" ו"נספה", והקביעה כי לעניין מי שמת כתוצאה ממחלה ההגדרה תחול רק אם המחלה אירעה עקב השירות ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי, ולגבי חייל בשירות קבע רק אם מת כתוצאה של מחלה שהיא מחלת שירות, מוצע לתקן סעיף זה ולהתאים את החזקה הקבועה בו להגדרות החדשות, קרי: לקבוע כי חייל או חייל משוחרר שחלה במחלה בתקופת שירותו ומת כתוצאה מאותה מחלה לפני תום 7 שנים מיום שחלה בה, ויש יסוד סביר להניח כי חלה במחלה עקב שירותו, יראו אותו כמי שמת עקב שירותו ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי, אלא אם כן הוכח היפוכו של דבר. לגבי חייל בשירות קבע החזקה תחול רק אם חלה במחלה שהיא מחלת שירות.

 

 

5.  תיקון סעיף 2ב לחוק משפחות החיילים:

 

סעיף 2ב לחוק משפחות החיילים קובע:

 

"לענין חוק זה, חייל שמת כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה, שאירעו בתקופת שירותו, רואים אותו כמי שמת עקב שירותו זולת אם הוכח היפוכו של דבר."

 

לאור השינוי המוצע בהגדרת "חייל שנספה במערכה" ו"נספה", והקביעה כי לעניין מי שמת כתוצאה של מחלה או החמרת מחלה, ההגדרה תחול רק אם המחלה או החמרת המחלה אירעו עקב השירות ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי, מוצע לתקן סעיף זה ולהתאים את החזקה הקבועה בו להגדרות החדשות, קרי: לקבוע כי יראו חייל שמת כתוצאה ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו בתקופת שירותו, כמי שמת עקב שירותו ובשל תנאי שירות ייחודיים ומיוחדים לשירות הצבאי, זולת אם הוכח היפוכו של דבר.

 

כמו כן, לאור השינוי האמור בהגדרות והקביעה כי לגבי חייל בשירות קבע שמת כתוצאה של מחלה או החמרת מחלה, ההגדרה תחול רק במקרים של מחלת שירות,  מוצע לתקן סעיף זה ולקבוע כי לגבי חייל בשירות קבע, החזקה תחול רק לגבי מחלת שירות.

 

לגבי חייל שמת כתוצאה מחבלה, אין שינוי בחזקה.

 

 

6.  תיקון חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד:

 

חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד קובע, כי חוקי השיקום יחולו גם על חבלה של חייל בשירות חובה, שאירעה בזמן חופשה. מטרתו של חוק זה לקבוע מעטפת סוציאלית רחבה לחיילים בשירות חובה, החורגת מאירועים המתרחשים תוך כדי ועקב שירותם, וזאת על רקע ההנחה ששירות החובה מתבצע על פי רוב בסמוך לסיום תקופת הלימודים בבית הספר התיכון ולפני יציאה לעבודה, ועל כן אין לחייל בשירות חובה מעטפת ביטוחית למקרים של חבלה שלא בעת מילוי תפקיד (למעט זכות לתביעת נכות כללית לפי חוק הביטוח הלאומי).

 

על פי נוסח החוק הקיים, תנאי להכרה בתביעה הוא כי החבלה אירעה בזמן חופשה מאושרת, שלא עולה על 30 יום. כמו כן, לא תוכר חבלה אם אירעה תוך כדי עיסוקו של החייל בעבודה (למעט אם אושר לחייל לעבוד בה בשל מצוקה כלכלית) או בפעילות ספורטיבית. עוד קובע החוק כי נכות מחבלה כאמור תוכר רק אם דרגת הנכות שנקבעה בעטיה אינה פחותה מ  20%.

 

מוצע לקבוע כי חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד לא יחול גם במקרים בהם החייל נפגע בתאונת דרכים, ועל  לפי חוק הפלת"ד לא עומדת לו זכאות לפיצוי, ובמקרים בהם החבלה אירעה כתוצאה מייצור של סם מסוכן, החזקה או שימוש בו  או כתוצאה משתיית משקה משכר(כפי שפורט לעיל). לעניין סם מסוכן מוצע לאמץ את ההגדרה בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, ולעניין משקה משכר מוצע לאמץ את ההגדרה בסעיף 64ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש], וזאת בין אם מדובר בחבלה בתאונת דרכים ובין אם לאו.

 

כן מוצע כי חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד לא יחול על חיילי חובה שנפגעו בזמן חופשה בחו"ל, למעט חייל בודד שיצא לביקור משפחה בהתאם לזכותו לפי פקודות הצבא.

 

 

7.  תיקון חוק הביטוח הלאומי:

 

מוצע להוסיף פרק לחוק הביטוח הלאומי: "פרק יג1: תגמולים לנפגעי כוחות הביטחון", ולקבוע בו כי הוראות פרק ה' – "ביטוח נפגעי עבודה", והוראות נוספות בחוק הביטוח הלאומי החלות על נפגעי עבודה, יחולו, בשינויים המחויבים, גם על משרתים בכוחות הביטחון שהפגיעה בהם אינה עונה להגדרות המוצעות ל "נכות" לפי חוק הנכים ול "חייל שנספה במערכה" לפי חוק משפחות החיילים.

 

כלומר, לגבי חבלות, כהגדרתן בהצעת חוק זו, ייוותר על כנו ההסדר הקיים לפי חוקי השיקום, ולא תהיה תחולה לפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

 

לגבי מחלות, המקרים שפורטו בהגדרת "נכות" בחוק הנכים ו"חייל שנספה במערכה" בחוק משפחות החיילים – ייבחנו לפי חוקי השיקום. בכל מקרה אחר של פגיעה שנגרמה תוך ועקב השירות הצבאי או הביטחוני, שאינה נכללת בהגדרות הנ"ל בחוקי השיקום, לרבות מחלות כתוצאה מאירוע חבלתי, יהיה מעמדו של המשרת, לעניין זה בלבד, כמעמד של עובד והוא יהיה זכאי לברר את זכויותיו לפי פרק ה' לחוק הביטוח הלאומי.

 

משרת כוחות הביטחון  יחשב בעניין זה כעובד שכיר.

 

על מנת להתמודד עם מצבים בהם שכרו הקובע של משרת כוחות הביטחון נמוך: חיילי חובה, משרתי שירות המילואים ומשרתי קבע בשנות השירות הראשונות, מוצע לקבוע כי השכר הקובע לא יפחת מהתגמול המזערי הקבוע לעניין תגמולים למשרתים במילואים.

 

על מנת למנוע מצב של התדיינויות מקבילות לפי חוקי השיקום ולפי חוק הביטוח הלאומי, מוצע לקבוע כי במקרה של הגשת תביעות בשני המסלולים יושהה הטיפול על פי חוק הביטוח הלאומי עד לקבלת החלטה של קצין תגמולים לפי חוקי השיקום.

במקרה של דחיית התביעה מהטעם שחוקי השיקום אינם חלים על הפגיעה (למשל, לגבי משרת בשירות קבע, הוגשה תביעה בגין מחלה שאינה מחלת שירות) – תיבחן התביעה על פי חוק הביטוח הלאומי. אם תוכר התביעה על פי חוק הביטוח הלאומי, תקופת הבדיקה של התביעה לפי חוקי השיקום לא תובא במניין התקופה להגשת תביעה לפי חוק הביטוח הלאומי (סעיף 296).

במקרה שהתביעה לפי חוקי השיקום אושרה, או שנדחתה לגופה (למשל, בשל העדר הוכחות לנסיבות הפגיעה, לעצם קיום הנכות או לקשר בין הפגיעה לנכות או לפטירה) – הרי שאין עוד טעם לבירור התביעה על פי חוק הביטוח הלאומי שכן בהחלטה זו נקבע על ידי קצין תגמולים לפי חוקי השיקום כי הפגיעה נכללת בהגדרות לפי חוקים אלה. 

 

למען הסר ספק, אין בשינוי זה כדי לשנות את מעמדם של משרתי כוחות הביטחון, והתיקון המוצע מתייחס אך ורק לבירור תביעות לפי פרק ביטוח נפגעי עבודה בחוק הביטוח הלאומי.

 

 

מוצע לקבוע כי במקום תשלום דמי ביטוח לפרק ביטוח נפגעי עבודה עבור משרתי כוחות הביטחון,  ישופה המוסד לביטוח לאומי כנגד כל ההוצאות שיוציא למתן גמלאות למשרתי כוחות הביטחון לפי פרק ביטוח נפגעי עבודה, וכן כנגד החלק היחסי בהוצאות המינהליות של המוסד הנובעות מביצוע הוראות פרק זה. השיפוי למוסד לביטוח לאומי יינתן מאוצר המדינה באמצעות משרדי הממשלה הרלוונטיים: משרד הביטחון לגבי חיילי צה"ל, המשרד לביטחון הפנים לגבי המשרתים במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר ומשרד ראש הממשלה לגבי המשרתים במוסד לתפקידים מיוחדים ובשירות הביטחון הכללי.

 

הממשלה באמצעות משרד הביטחון והמוסד לביטוח לאומי הסכימו ביניהם כי הסדר מימון זה יתבצע לתקופת ניסיון של 4 שנים ממועד כניסת החוק לתוקף, ולקראת סיומה ידונו הממשלה והמוסד לביטוח לאומי בהסדר המימון העתידי, ובמידת הצורך תובא הצעה לתיקון נוסף של החוק בעניין זה.

 

 

8.  תיקון חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981, חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), התשמ"א-1981 וחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970:

 

מוצע לתקן את החוקים שבכותרת, המחילים (בהתאמה) את חוקי השיקום על  שוטרים, סוהרים ומשרתי שירות הביטחון הכללי והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולקבוע כי לעניין זכויותיהם לפי חוקי השיקום, יהיה מעמדם של כל אלה כשל חייל בשירות קבע.

 

 

9.  תיקון חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, התשכ"ח-1968:

 

על פי המצב החוקי הקיים, זכאים אנשי משמר הכנסת הנפגעים תוך כדי ועקב עבודתם, לפי בחירתם, לתבוע הכרה הן לפי חוקי השיקום והן לפי פרק ה': "ביטוח נפגעי עבודה" בחוק הביטוח הלאומי.  יצוין כי מעמד זה של זכאות לפי שני ההסדרים אינו קיים לגבי אף קבוצה אחרת.

מוצע לבטל את זכאותם של אנשי משמר הכנסת להכרה לפי חוקי השיקום.

 

 

10.  תיקון חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961:

 

סעיף 15 א' לחוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961, קובע כי מי שקיים חובת שמירה לפי החוק ונפגע תוך כדי השמירה, דינו כדין נפגע לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970. מעמד דומה ניתן לשומרים בישובים באזור יהודה ושומרון, מכח צווים של המפקד הצבאי באזור.

 

בסיכום היועץ המשפטי לממשלה מיום 18 בדצמבר 2002 נקבע כהסדר זמני, עד לעיגון בחקיקה, כי במקרים מיוחדים בהם נפגע שומר תוך ועקב פעילות מבצעית של לחימה אל מול אויב ועל ידו, תוך כדי הגנה על ישוב מפני פעולת איבה, יש לטפל בשומר, ובמקרה של פטירה במשפחתו, כפי שמטופלים חיילי צה"ל ומשפחותיהם.

 

מוצע לעגן בחוק את מעמדם של השומרים בהתאם לסיכום היועץ המשפטי לממשלה.

 

 

11.  תיקון פקודת המשטרה [נוסח משולב], התשל"א-1971:

 

סעיף 49ד לפקודת המשטרה קובע כי זכויותיו וחובותיו של מתנדב במשמר האזרחי בשעת מילוי תפקידו יהיו כשל שוטר. מכח סעיף זה ומכח חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981, הוחלו חוקי השיקום על מתנדבי המשמר האזרחי.

מוצע לקבוע כי חוקי השיקום לא יוחלו על מתנדבים אלה. כפי שפורט לעיל, גם כיום זכאים המתנדבים להגיש תביעה לפי פרק יג: "תגמולים למתנדבים" בחוק הביטוח הלאומי, והסדר זה ימשיך לחול עליהם.

 

12.  תיקון חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952

 

חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952, קובע ייחוד עילה לתביעות לפי חוקי השיקום. על פי נוסח החוק דהיום, המדינה אינה חבה בנזיקין על חבלה, מחלה או החמרת מחלה, וכן על מוות כתוצאה מכל אחד מאלה, שאירעו לאדם בתקופת שירותו הצבאי ועקב שירות זה. וכך נקבע בסעיפים 6 ו-7 לחוק זה:

 

"6.          (א)       אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

               (ב)       "שירות צבאי", בסעיף זה, פירושו כבחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949.

מיום 27.7.1972

תיקון מס' 2

ס"ח תשל"ב מס' 663 מיום 27.7.1992 עמ' 134 (ה"ח 945)

(א) אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל אדם ועל מחלה או החמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

7.            (א)       אין המדינה אחראית בנזיקים על מותו של אדם שבא כתוצאה מחבלה שנחבל או ממחלה או מהחמרת מחלה שנגרמו לו בתקופת שירותו הצבאי עקב שירותו הצבאי.

    (ב)       "שירות צבאי" בסעיף זה, פירושו כבחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950. "

 

לאור השינוי המוצע בהגדרות "נכות" לפי חוק הנכים ו"חייל שנספה במערכה" ו"נספה" לפי חוק משפחות החיילים, נדרש תיקון בחוק הנזיקים האזרחיים, כך שייחוד העילה יהיה רק באותם מקרים בהם קיימת זכות לתביעה לפי חוקי השיקום, קרי: חבלה שאירעה תוך כדי ועקב השירות, מחלה או החמרת מחלה שאירעה תוך כדי ועקב השירות ובשל מאורע או תנאי שירות ייחודיים  ומיוחדים לשירות הצבאי, ולעניין חייל בשירות קבע – רק אם המחלה היא מחלת שירות.

 

באותם מקרים שיצאו מתחולת חוקי השיקום, תעמוד לחייל זכות תביעה בנזיקין, כאשר תשלומים מכח חוק הביטוח הלאומי, אם יהיו כאלה, יקוזזו מהתשלומים לפי דיני הנזיקין, הכל בהתאם לכללים הרגילים החלים בעניין זה (לא יהיה כפל פיצוי).

 

13.  תחולה, תחילה והוראות מעבר

 

מוצע כי החוק יכנס לתוקף 30 יום ממועד פרסומו.

 

יחד עם זאת, לגבי חייל בשירות קבע, שהיה במועד פרסומו של תזכיר חוק זה בן 30 או יותר, יכנסו הוראות החוק המתייחסות לתנאים להכרה בנכות או בחייל שנספה במערכה, לא לפני 1.1.16. בכך תינתן תקופה קצרה של הסתגלות למצב החדש, שתחל ממועד פרסומו של תזכיר חוק זה ואורכה ייקבע בהתאם לקצב קידום החקיקה.

 

כן מוצע כי תחולת החוק תהיה על תביעות להכרה בנכות או במוות בשל אירועים מזכים שהתרחשו ממועד התחילה ואילך. במקרה של חבלה המועד הקובע יהיה מועד החבלה, ולגבי מחלה או החמרת המחלה המועד הקובע יהיה מועד גילוי המחלה או החמרתה. 

 

 

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

 

יבוצעו תיקוני חקיקה כמפורט בנוסח החוק המוצע, ברשימת החוקים כלהלן:

חוק הנכים, חוק משפחות החיילים, חוק חבלה שלא בעת מילוי תפקיד, חוק הביטוח הלאומי, חוק המשטרה (נכים ונספים), התשמ"א-1981, חוק שירות בתי הסוהר (נכים ונספים), התשמ"א-1981, חוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, חוק הרשויות המקומיות (הסדרת השמירה), התשכ"א-1961, פקודת המשטרה [נוסח משולב], התשל"א-1971 וחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952.

 

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה

 

החוק המוצע צפוי להביא לחיסכון תקציבי:

מוצע להוסיף תנאים למבחני ההכרה לפי חוקי השיקום. המקרים שיצאו מתחולת חוקי השיקום יועברו לטיפול המוסד לביטוח לאומי ובמקרים המתאימים לתביעות נזיקין, ואולם צפוי שמעבר זה יביא לחיסכון נוכח מכלול הזכויות הניתנות לנכי צה"ל ולבני משפחות הנספים ביחס לזכויות הניתנות לנפגעי עבודה.

 

 

ו.  השפעת החוק המוצע על ההיבט המנהלי

 

החוק המוצע צפוי להביא, בטווח הארוך, להקלה על אגפי השיקום במשרד הביטחון ולאפשר מתן טיפול מיטבי לאוכלוסיית הזכאים.

 

 

ז.  נוסח החוק המוצע

 

להלן נוסח החוק המוצע:

חוק לשינוי מבחני הזכאות לפי חוקי השיקום (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014