תזכיר חוק

א.  שם החוק המוצע

תזכיר חוק להגדלת הסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014.

ב.  מטרת החוק המוצע והצורך בו

החוק המוצע נועד לעגן שורה של צעדי סיוע כחלק מהתכנית הלאומית לסיוע לניצולי שואה, שגובשה בראשות שר האוצר, ואושרה בהחלטת ממשלה מיום 27 באפריל 2014.

בהתאם לכך, החוק המוצע נועד להביא לשיפור מצבם של ניצולי השואה החיים בישראל ולהגדלת הסיוע הניתן להם, תוך הקלה וקיצור בהליכים בירוקרטים, באמצעות ההסדרים הבאים:

1. הגדלת סכום תגמול המינימום המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.
2. הכרה ביוצאי מחנות וגטאות שעלו לאחר 1 באוקטובר 1953 כזכאים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
3. תשלום מענק שנתי לניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית ולניצולי שואה נזקקים; תוך פישוט הליכים בירוקרטיים.
4. תשלום קצבה לבן הזוג לאחר פטירת ניצול השואה.
5. החרגה של הקצבה המשולמת לנכי רדיפות הנאצים ממבחן ההכנסה של המוסד לביטוח לאומי לצורך זכאות לגמלת סיעוד.

 

להלן יפורטו ההסדרים האמורים:

א. הגדלת תגמול המינימום:

גובה התגמול החודשי המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נגזר משיעור נכותו של ניצול השואה באופן שהתגמול המינימלי, המשולם לדרגת נכות בשיעור 25%, עומד על 1,825 ₪. מוצע, כי התגמול המשולם לפי החוק לא יפחת מסכום של 2,200 ₪, והוא יעודכן במועדים ובשיעורים שבהם מעודכן התגמול העיקרי המשולם לפי החוק האמור.

ב. הכרה ביוצאי מחנות וגטאות שעלו לאחר 1 באוקטובר 1953 כזכאים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים:

החוק העיקרי המעניק תגמולים חודשיים והטבות לניצולי שואה הוא חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (להלן - חוק נכי רדיפות הנאצים).

חוק נכי רדיפות הנאצים קובע כתנאי מקדמי לזכאות מועד עלייה לישראל עד 1 באוקטובר 1953 כן קובע החוק כי "נכה" הזכאי לתגמולים לפיו הוא רק מי שאילולא הסכם השילומים, היה זכאי בשל נכותו לפיצוי מגרמניה.

מוצע לקבוע, כי ניצולי שואה מהמעגל הראשון, רובם יוצאי מחנות וגטאות, יוכרו כזכאים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וזאת גם אם עלו לישראל לאחר 1 באוקטובר 1953 או שזכות תביעתם כלפי גרמניה לא נשללה בשל הסכם השילומים.

ניצולים אלו מוכרים כיום במסגרת חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007 (להלן - חוק ההטבות).

רוב ניצולי השואה הכלולים בקבוצה זו מקבלים קצבה לפי הסכם שנחתם בשנת 1992 בין ממשלת גרמניה ובין ועידת התביעות החומריות של היהודים נגד גרמניה, אשר נועד לפצות ניצולי שואה ששהו במחנות, בגטאות, במקום מסתור או בזהות בדויה (להלן - ההסכם עם גרמניה); גובה הקצבה הוא 930 אירו לשלושה חודשים. חלק מהניצולים בקבוצה זו, מקבלים קצבה מאוצר המדינה לפי חוק ההטבות; גובה הקצבה הוא 1,850 ₪ לחודש.

בנוסף, ניצולי השואה האמורים מקבלים מספר הטבות נלוות מתוקף ההכרה בהם לפי חוק ההטבות.

יחד עם זאת, בשונה מחוק ההטבות, ההכרה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מעניקה את הזכויות הבאות:

1. תגמול חודשי אשר יכול לעלות בהתאם לעלייה בדרגת הנכות, בין אם כביטוי להחמרת מצב ובין אם כביטוי להכרה במחלות נוספות כקשורות לשואה. בהתאם לכך התגמול הבסיסי נע בין 2,200 ₪ (לדרגת נכות 25%, לפי הצעת חוק זו) לבין 5,405 ₪ לחודש (לדרגת נכות 100%).

2. תגמול מוגדל הכולל תוספת סוציאלית לניצולים נזקקים העומדים במבחן הכנסות: בין 5,317 ₪ ועד למעלה מ-9,000 ₪ לחודש (בהתאם לדרגת הנכות).

3. מימון טיפול רפואי במחלות המוכרות כקשורות לשואה. בשנים האחרונות הוכרו, במסגרת החלטה מיטיבה, שורה ארוכה של מחלות נוספות, שעד אז לא הוכרו כקשורות לשואה. ההכרה באותן מחלות משמעותה, מעבר להעלאת שיעורי התגמול, גם מימון טיפול רפואי מלא בגין אותן מחלות.

4. הטבות נלוות נוספות ובהן תגמול שארים – במקרה של פטירת הניצול שהוכר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים משולם לבן זוגו תגמול שארים למשך כל חייו.

ההכרה לפי חוק הטבות איננה מאפשרת להעלות את שיעורי התגמול בהתאם לשיעור הנכות; לקבל תגמול מוגדל הכולל רובד סוציאלי לנזקקים; לקבל מימון טיפול רפואי בעד המחלות המוכרות כקשורות לשואה; ועוד.

 

לפיכך ולנוכח נרדפותם המובהקת של ניצולי שואה כאמור, מוצע לקבוע, כי לא תימנע ההכרה בהם כ"נכים" לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

כן מוצע, כי מהתגמול שישולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים יופחת סכום הקצבה החודשית המשולמת על ידי ועידת התביעות לפי ההסכם עם גרמניה, באופן שתשולם השלמה עד לגובה התגמול שנקבע לניצול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

 

ג. מענק שנתי לניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית ולניצולי שואה נזקקים; תוך פישוט הליכים בירוקרטיים

תנאי מקדמי לצורך זכאות לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, הוא כי ניצול השואה היה זכאי בשל נכותו לקבל פיצוי מגרמניה אלמלא הסכם השילומים וכן כי עלה לישראל עד 1 באוקטובר 1953.

כמו כן, תנאי מקדמי לצורך זכאות לקצבה לפי חוק ההטבות הוא כי ניצול השואה שהה במחנה ריכוז, בגטו או במחנה לעבודת פרך.

בהתאם לכך, קיימים ניצולי שואה רבים אשר אינם כלולים בחוק נכי רדיפות הנאצים מהטעם שאינם עומדים בתנאי המקדמי שעניינו עלייה לישראל עד 1 באוקטובר 1953, וכן הם אינם כלולים בחוק ההטבות מהטעם שאינם יוצאי מחנות וגטאות.

אשר על כן, מוצע להעניק מענק הטבות שנתי בסך 3,600 ₪ לניצולי שואה כאמור, אשר אינם זכאים לקבל תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים רק בשל כך שעלו לישראל אחרי 1 באוקטובר 1953, או בשל כך שהסכם השילומים לא שלל את זכותם לתבוע את גרמניה בשל נזקי גוף. זאת, ככל שאינם מקבלים קצבה חודשית מכל מקור אחר בשל נרדפותם בשואה.

המענק האמור נועד בין היתר לחסוך קשיים ותהליכים בירוקרטיים, כמענה ישיר לניצול השואה, במקום "ערוץ ההחזרים" המופעל כיום באמצעות ארגונים חוץ ממשלתיים אשר מותנה בהמצאת בקשות וקבלות.

במקום הסדר "ההחזרים" הקיים כיום, מוצע לשלם ישירות לניצול מענק שנתי, באופן אוטומטי, בתחילת כל שנה, לשימושו לפי צרכיו.

בהתאם לכך, מוצע לקבוע זכאות למענק בסך 2,000 ₪ לכל ניצולי השואה אשר מקבלים תגמול חודשי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, הכולל רובד סוציאלי מיוחד: תגמול לפי הכנסה או תגמול מוגדל לפי הכנסה.

מענק זה נועד ליתן מענה ישיר למימון הוצאות חיוניות ודחופות, הנעשה כיום כנגד המצאת בקשות וקבלות, באמצעות ארגונים חוץ ממשלתיים.

 

ד. תגמול לבן הזוג לאחר פטירת ניצול השואה

מוצע לקבוע, כי בן זוגו של נכה שנפטר אשר זכאי לקבל תגמול לפי סעיף 11א(א)(1) לחוק נכי רדיפות הנאצים למשך 36 חודשים ממועד הפטירה - יהיה זכאי לקצבה חודשית בסך 2,000 ₪ לחודש מתום 36 חודשים כאמור למשך כל חייו. הטבה זו תחול לגבי נכה שנפטר החל מתחילתם של 36 חודשים הקודמים למועד פרסומו של חוק זה.

ה. גמלת סיעוד

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע סוגי קצבאות אשר לא יובאו בחשבון לצורך זכאות לגמלת סיעוד, ובכללן קצבה המשולמת לפי חוק הפיצויים הגרמני, וקצבה המשולמת לפי ההסכם עם גרמניה. מוצע לקבוע, כי גם תגמול חודשי המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לא יובא בחשבון כהכנסה לעניין זה.

עלותו הכוללת של החוק המוצע נאמדת ב 800 מיליון ₪ בשנה.

 

ג. עיקרי החוק המוצע

פרק א'

א. פרק א' לחוק המוצע קובע את מטרתו של החוק בקביעת הסדרים להגדלת הסיוע הניתן לניצולי שואה החיים בישראל.

פרק ב'

ב. פרק ב' לחוק המוצע מסדיר הכרה בניצולי שואה, יוצאי מחנות וגטאות שעלו לאחר 1 באוקטובר 1953, כזכאים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, וכן זכאות למענק שנתי לניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית.

ג. סעיף 2(3) לחוק המוצע מגדיר "נרדף" על בסיס ההגדרות והתנאים הקבועים כיום בסעיפים 3 ו-4 לחוק ההטבות. הגדרה זו כוללת ניצולים המקבלים קצבה תלת חודשית מוועידת התביעות החומריות, ניצולים אשר קיבלו מענק חד פעמי כהגדרתו בחוק או היו זכאים לקבל מענק כאמור אם היו מגישים בקשה לקבל התגמול במועד, וכן ניצולים ששהו במחנה או בגטו שהוכר לפי ההסכם עם גרמניה.

ד. כאמור לעיל, חוק נכי רדיפות הנאצים כולל שורה של זכויות והטבות אינן ניתנות לפי חוק ההטבות.

ה. בהתאם לכך, מוצע לקבוע בסעיף האמור, כי לא תימנע ההכרה בניצולי שואה כאמור ולא תישלל זכותם לתגמולים לפי חוק נכי ריפות הנאצים רק בשל כך שעלו לישראל אחרי 1 באוקטובר 1953, או בשל כך שהסכם השילומים לא שלל את זכותם לתבוע בשל נכותם את גרמניה.

ו. סעיף 2(3)(ג) לחוק המוצע נוגע גם לניצולים ששהו במחנה עקורים על אדמת גרמניה. ניצולים אלו אינם עונים על הגדרת "נכה" שבסעיף 1 לחוק נכי רדיפות הנאצים מהטעם שזכות התביעה שלהם כלפי גרמניה, בגין נזקי גוף, לא נשללה מתוקף הסכם השילומים.

ז.  סעיף 10א לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות), תשס"א-2001 (להלן – חוק ההסדרים), כבר עיגן את זכויותיהם של ניצולים אלו להיכלל בחוק נכי רדיפות הנאצים, אך זאת רק למי שלא קיבל או מקבל קצבה לפי ההסכם עם גרמניה. מוצע להסיר מגבלה זו ולאפשר הכללתם של ניצולים כאמור בחוק נכי רדיפות הנאצים, תוך הפחתת הקצבה המשולמת לפי ההסכם עם גרמניה מסכום התגמול המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. בהתאם לכך, מוצע במסגרת פרק ג' לחוק זה לבטל את סעיף 10א לחוק ההסדרים.

ח. כן מוצע לקבוע, כי כל מי שקיבל או מקבל קצבה לפי ההסכם עם גרמניה והוכר כזכאי לתגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים - יופחת מהתגמול החודשי המשולם לו סכום השווה לקצבה החודשית המשולמת לפי ההסכם עם גרמניה.

ט. כמו כן ובהתאם להסדרת זכאותם של ניצולים כאמור להיכלל בחוק נכי רדיפות הנאצים, על כל המשמעויות המיטיבות שיש לכך כמפורט לעיל, מוצע לבטל את ההסדרים הקבועים בסעיפים 3 ו-4 לחוק ההטבות הקובעים זכויות לקצבה, למענק שנתי ולהטבות שונות. במקום זאת מוצע להסדיר את זכאותם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, על כל משמעויותיה המיטיבות כמפורט לעיל. לעניין זה יובהר כי ההטבות המנויות בסעיף 3(ב) לחוק ההטבות, הניתנות לנכי רדיפות הנאצים, ימשיכו להינתן לניצולים אלו כפי שהן ניתנות לנכי רדיפות הנאצים.

י. סעיף 2(4) לחוק המוצע מסדיר מתן מענק שנתי לניצולים שאינם מקבלים קצבה חודשית בשל נרדפותם, ובכלל זה ניצולי שואה שאינם זכאים לקצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים מהטעם שעלו לישראל לאחר 1 באוקטובר 1953. ניצולים אלו אינם עונים על הגדרת "נרדף" כמפורט לעיל שכן אינם יוצאי מחנות וגטאות ועל כן גם אינם זכאים לקצבה או הטבות לפי חוק ההטבות.

יא.  אשר על כן, מוצע להעניק מענק הטבות שנתי בסך 3,600 ₪ לניצולי שואה כאמור, אשר אינם זכאים לקבל תגמולים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים רק בשל כך שעלו לישראל אחרי 1 באוקטובר 1953, או בשל כך שהסכם השילומים לא שלל את זכותם לתבוע את גרמניה בגין נזקי גוף. זאת, ככל שאינם מקבלים קצבה חודשית מכל מקור אחר בשל נרדפותם בשואה. לעניין זה, קצבה שתובא בחשבון הנה קצבה בסכום חודשי העולה על 1,000 שקלים חדשים.

 

 

יב. כאמור לעיל המענק האמור, שישולם בתחילת כל שנה, נועד לחסוך קשיים ותהליכים בירוקרטיים, כמענה ישיר לניצול השואה, במקום הסדר החזרים המופעל כיום באמצעות ארגונים חוץ ממשלתיים אשר מותנה בהמצאת בקשות וקבלות.

יג.  סעיף 2(9) לחוק המוצע, מבטל את סעיף 7 לחוק ההטבות, אשר קבע כי הזכאי למענק שנתי לפי חוק ההטבות ולמענק שנתי לפי דין אחר, זכאי רק לאחד מן המענקים האמורים, לפי הגבוה מביניהם. בהתאם לכך, ניצול שואה שזכאי למענק האמור לפי חוק ההטבות ולמענק שנתי לפי דין אחר, בכלל זה- מענק הטבות לפי חוק מעמד ותיקי מלחמת העולם השניה, התש"ס-2000 - יהיה זכאי לקבל את שני המענקים.

 

פרק ד'

יד. סעיף 4 לחוק נכי רדיפות הנאצים קובע את גובה התגמול החודשי המשולם לניצול שואה המוכר לפי החוק, ואשר נקבע לפי דרגת נכותו של ניצול השואה.

טו.  מוצע בסעיף 4(2) לחוק זה, כי התגמול המשולם לפי החוק לא יפחת מסכום של 2,200 ₪, והוא יעודכן במועדים ובשיעורים שבהם מעודכן התגמול העיקרי המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

טז.   בסעיף 4(3) לחוק זה, מוצע לקבוע זכאות למענק בסך 2,000 ₪ לכל ניצולי השואה אשר מקבלים תגמול חודשי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, הכולל רובד סוציאלי מיוחד: תגמול לפי הכנסה או תגמול מוגדל לפי הכנסה.

יז.  מענק כספי לפי סעיף זה נועד ליתן, בין היתר, מענה ישיר למימון הוצאות חיוניות ודחופות, שנעשה עד היום כנגד המצאת בקשות וקבלות, באמצעות ארגונים חוץ ממשלתיים.

יח.  בסעיף 4(4) לחוק זה מוצע לקבוע, כי בן זוגו של נכה שנפטר אשר זכאי לקבל תגמול לפי סעיף 11א(א)(1) לחוק נכי רדיפות הנאצים למשך 36 חודשים ממועד הפטירה - יהיה זכאי לקצבה חודשית בסך 2,000 ₪ לחודש מתום 36 חודשים כאמור למשך כל חייו. יצוין כי עד תום 36 חודשים ממועד הפטירה בן הזוג זכאי לפי החוק לתגמול בשיעור שהיה משתלם למנוח.

 

פרק ה'

יט.  סעיף 224(ד)(3) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובע סוגי קצבאות אשר לא יובאו בחשבון לצורך זכאות לגמלת סיעוד, ובכללן קצבה המשולמת לפי חוק הפיצויים הגרמני, קצבה המשולמת לפי ההסכם עם גרמניה, ועוד. מוצע בסעיף 5 לחוק זה לתקן את חוק הביטוח הלאומי כך שגם תגמול חודשי המשולם לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לא יובא בחשבון כהכנסה לעניין זה.

 

פרק ו'

כ. פרק ו' לחוק המוצע, קובע, כי יום התחילה של החוק הוא 1 ביוני 2014. כן נקבעה הוראת מעבר ולפיה, מי שהוכר כזכאי להטבות לפי סעיפים 3 או 4 לחוק ההטבות יראו אותו כמי שמתקיימים בו תנאי סעיף 3 לחוק נכי רדיפות הנאצים והוא יוכר כזכאי לתגמולים לפי החוק, וזאת החל מיום 1 באפריל 2014, ללא צורך בהגשת בקשה.

כא. בנוסף, נקבעה הוראת מעבר לפיה לא ישולמו כפל תגמולים והטבות לפי שני החוקים האמורים, בעד אותה תקופה, אלא בסכום ההפרש שבין תגמול לפי חוק נכי רדיפות הנאצים לבין קצבה ששולמה לפי חוק ההטבות.

כב.  כמו כן מוצע כי ההטבה שעניינה מתן קצבה המשולמת לבן זוג של נכה תחול לגבי נכה שנפטר החל מתחילתם של 36 חודשים הקודמים למועד פרסומו של חוק זה. ואולם לא תשולם קצבה כאמור בעד התקופה שקדמה ליום התחילה.

ד.  השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

-  תיקון חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007.

-  תיקון חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) (תיקון, ביטול והתליה של חקיקה שמקורה בהצעות חוק פרטיות), התשס"א-2001.

-  תיקון חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957.

-  תיקון חוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה-1995

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי הממשלה ועל ההיבט המינהלי

העלות הכוללת של החוק המוצע תעמוד על 800 מיליון ₪ לשנה.

 

 

 

 

 

ו.  נוסח החוק המוצע:

להלן נוסח החוק המוצע:

 

חוק להגדלת הסיוע לניצולי שואה (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014

 

                                                                        פרק א': מטרה