תזכיר חוק

 

א.  שם החוק המוצע

הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (כללים אחידים למתן תעודת הכשר), התשע"ד-2014

 

ב. מטרות החוק המוצע והצורך בו

בהתאם לסעיף 2 לחוק הרבנות הראשית לישראל, תש"ם-1980, מתפקידיה של מועצת הרבנות הראשית לישראל, מתן תעודות הכשר על כשרות. כמו כן, על פי סעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, הרשאים לתת תעודת הכשר הם מועצת הרבנות לישראל, רב שהיא הסמיכה לכך, או רב מקומי המכהן במקום בו נמצא בית האוכל, מקום השחיטה או מקום הייצור של המצרך.

 

לצד האמור, המועצה לא הוסמכה בחקיקה עד כה, לקבוע נורמות מחייבות למתן תעודת הכשר כך שיחייבו את הרבנים שהוסמכו לתת תעודת הכשר.

 

כבר נפסק על ידי בית המשפט העליון כי מועצת הרבנות הראשית מוסמכת להנחות את הרבנים המקומיים בענייני כשרות וכך קבע בית המשפט:

 

"הרשות האחראית לגדור את מתחם שיקול הדעת של הרבנים המקומיים בנושא הענקת כשרות היא הרבנות הראשית. כל רב מקומי כפוף למדיניותה של הרבנות הראשית, המייצגת את ליבת הדין ההלכתי בנושא הכשרות, ליבה אשר צריכה להיות אחידה בכל אתר ואתר בישראל"(ר' בג"ץ 11157/03 אירוח גולן נ' הרבנות הראשית לישראל).

 

נציין, כי לאורך השנים אישרה מועצת הרבנות הראשית נהלים רבים הנוגעים לכשרות המזון. נהלים אלו מפורסמים כנהלי אגף הכשרות הארצי של הרבנות הראשית לישראל. עם זאת, בנסיבות הנוכחיות, בהעדר הסדרה חקיקתית מחייבת, קיימת שונות מסוימת בין הרבנים המוסמכים לתת תעודת הכשר לעניין המדיניות למתן תעודת הכשר. עניין זה יוצר קושי, בין השאר, עבור יצרנים המשווקים תוצרתם בקנה מידה אזורי או ארצי, או עבור רשתות מזון הפועלות בפריסה ארצית, אשר נתקלים, לעיתים, בחוסר אחידות לעניין דרישות הכשרות של הרבנים המקומיים השונים.  עובדה זו יוצרת גם חוסר בהירות בקרב ציבור צרכני המזון הכשר, הואיל ובכל רשות מקומית תעודת ההכשר עשויה לשקף נורמות כשרותיות שונות. 

 

יש לציין, כי בהתאם לסעיף 12 לחוק האמור, מי שסירבו לתת לו תעודת הכשר רשאי לערור על כך לפני מועצת הרבנות הראשית לישראל, כך שגם המחוקק הכיר בסמכותה של המועצה להתערב בשיקול הדעת של רבנים מקומיים לעניין מתן תעודת הכשר, עם זאת, אין מדובר בהסדר חקיקתי המאפשרת למועצה לקבוע מראש כללים אחידים למתן תעודת הכשר.

 

הצעת החוק נועדה להסמיך את המועצה לקבוע נורמות אחידות מחייבות לעניין מתן תעודת הכשר. הנורמות יעסקו במכלול ההיבטים הנוגעים להלכות כשרות ולדרכים לוודא כי בית עסק אכן כשר. נורמות אלו יחייבו את הרבנים המקומיים.

 

כמו כן, על פי סעיף 2 לחוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983, רב מקומי, קרי – רב עיר, רב מועצה אזורית, רב מושב או רב קיבוץ, מוסמך מכוח החוק לתת תעודת הכשר בתחום כהונתו. החוק אינו קובע הסדרים לביטול הסמכתו של הרב לתת תעודת הכשר בנסיבות בהן פעל שלא כשורה במילוי תפקידו בתחום הכשרות. מטרת החוק לתת כלים למועצה לבטל הסמכתו של הרב המוסמך לתת תעודת הכשר, בנסיבות המתאימות. כמובן, שבמקביל לביטול הסמכה כאמור, מועצת הרבנות הראשית לישראל תידרש להסמיך רב עובד ציבור אחר לשם מתן תעודות הכשר באותה רשות מקומית או יישוב, לפי העניין.

 

ג.  עיקרי החוק המוצע

1.  מוצע להסמיך את מועצת הרבנות הראשית לקבוע כללים אחידים למתן תעודת הכשר.

2.  מוצע לחייב את הרב המוסמך לתת תעודת הכשר, לפעול אך ורק לפי הכללים שנקבעו.

3.  מוצע להסמיך את מועצת הרבנות הראשית לבטל הסמכה של רב מקומי וכן רב שהוסמך על ידה כנותני תעודת הכשר בנסיבות מתאימות.

 

ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

החוק מתקן את הוראות חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג-1983 על דרך הוספת סעיפים 2א ו- 2ב.

 

ה.  השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה והתקן

לחוק אין השפעה על תקציב המדינה.

 

ו.  להלן נוסח החוק המוצע

 

 

הצעת חוק מטעם הממשלה:

 

הצעת חוק איסור הונאה בכשרות (תיקון מס' ___)(כללים אחידים למתן תעודת הכשר), התשע"ד-2014