חוק זכות-יוצרים, 1911 ¹ , ² , 3

(א) ביצירה שיצאה לאור, תהא זכות-היוצרים קיימת אם היצירה יצאה לאור ראשונה בגבולות אותם חלקי המושבות של הוד מלכותו המוגדרים לעיל;

(ב) (אינו חל בישראל).

(2) 5 לצרכי חוק זה "זכות-יוצרים" פירושו זכות-יחיד להעלות על הבמה את היצירה או חלק ניכר הימנה בצורה של ממש או להעתיקה ואם היצירה היא הרצאה - לקרוא את היצירה או כל חלק ניכר הימנה; אם זו יצירה שלא נתפרסמה - לפרסם את היצירה או כל חלק ניכר

(3) לצרכי חוק זה, פרסום - ביחס ליצירה - פירושו הוצאת העתקות ממנה לציבור, ואין הוא כולל הצגת יצירה דרמטית או מוזיקלית בציבור, מסירת הרצאה בציבור, תערוכה ציבורית של יצירה אמנותית או בניית עבודה אדריכלית אמנותית, ואולם הוצאת צילומים ופיתוחים של

(I) כל טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עתונאית;

(II) כשמחברה של יצירה אמנותית איננו בעל זכות-היוצרים, - השימוש על ידו בכל אימום, יציקה, שרטוט-טיוטה, תרשים, מודל או סקיצה לנסיון שנעשו על ידו לצורך היצירה, בתנאי שלא יחזור, אגב השימוש, על התכנית העיקרית של היצירה ולא יחקה אותה;

(III) עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים, או צילומים של יצירת פיסול או מלאכת-אמנות, אם דברים אלה נמצאים באופן קבוע במקום או בבנין ציבורי, או עשייתם או פרסומם של ציורים, שרטוטים, פיתוחים או צילומים (שאינם מסוג שרטוטים או תרשימים אדריכליים) של כל יצירה אדריכלית אמנותית;

(IV ) פרסום קטעים מיצירות ספרותיות, שנתפרסמו ושלא נתכוונו בפרסומן לשם שימוש בבתי-הספר ואשר קיימות לגביהן זכות-יוצרים, בתוך קובץ שעיקרי הדברים שבו אין עליהם זכות-יוצרים והמכוון באמת ובתמים לשימוש בבתי-הספר והמתואר בתור כזה בדף השער שלו ובכל מודעות שנתפרסמו ע"י המו"ל:

בתנאי שאותו מו"ל לא יפרסם במשך חמש שנים יותר משני קטעים מיצירותיו של מחבר אחד, וכי יצויין המקור שממנו שאובים הקטעים אלה;

(V ) פרסום רשימה בעתון על הרצאה שנמסרה בציבור, חוץ אם נאסרה הרשימה בהודעה כתובה או מודפסת שהודבקה לפני ההרצאה ושתישאר מודבקת למשך ההרצאה במקום בולט על פתח הכניסה הראשית של הבנין שבו ניתנה ההרצאה או סמוך לפתח הכניסה הראשית ואם אין הבנין משמש בית-תפילה לציבור, תודבק ההודעה גם במקום סמוך למרצה; אך שום דבר האמור בפיסקה זו לא יפגע בהוראות פיסקה (1) בנוגע לתמציות עתונאיות;

(VI ) הקראה פומבית או דקלום פומבי על ידי אדם אחד של קטע שאינו ארוך ביותר משל יצירה שנתפרסמה.

(2) כמו כן רואים זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה ע"י אדם אם -

(א) הוא מוכר או משכיר או מעמיד או מציע לשכירות בדרך מסחרית; או

(ב) הוא מפיץ לצרכי מסחר או במידה שיש בה כדי להזיק לבעל זכות-היוצרים; או

(ג) מציג בתערוכה לפני הציבור בדרך מסחרית; או

(ג1) הוא מחזיק בה; או

(ד) מביא מחו"ל למכירה או לשכירות בכל חלק של מושבות הוד מלכותו שחל עליהם חוק זה,

כל יצירה שלפי ידיעתו היא מפירה זכות-יוצרים או היתה מפירה זכות-יוצרים אילו נעשתה בגבולות אותו החלק של מושבות הוד מלכותו שבו נערכה או הושכרה או הועמדה או הוצעה למכירה או לשכירות או שבו הופצה או שלתוכו הובאה מחוץ-לארץ.

(3) כמו כן רואים זכות-יוצרים ביצירה כאילו הופרה אם הרשה אדם לתועלתו הפרטית לתיאטרון או למקום-שעשוע אחר להשתמש ביצירה לשם הצגתה בציבור בלא הסכמת בעל זכות-היוצרים, חוץ אם לא ידע אותו אדם ולא היה לו יסוד נאמן לחשוד שיהא בהצגה משום הפרת זכות-היוצרים.

(התנאי לסעיף זה אינו חל בישראל).

בתנאי -

(א) שאם היה זה פיתוח, צילום או תמונה והקלישאה או העתקה מקורית אחרת הוזמנו ע"י אדם אחר והוכנו תמורת דבר-ערך בהתאם לאותה הזמנה, הרי אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האיש שהזמין את הקלישאה או את ההעתקה המקורית האחרת הבעל הראשון של זכות-היוצרים; וכן(

(ב) אם היה המחבר עובד אצל אדם אחר עפ"י חוזה שירות או שוליאות והיצירה נעשתה תוך כדי עבודתו אצל אותו אדם הרי, באין הסכם הקובע את ההיפך, יהא האדם שהעביד את המחבר הבעל הראשון של זכות-היוצרים, אלא שאם היתה היצירה מאמר או איזה חיבור אחר בעתון, במגזין או בכתב-עת כיוצא בזה, הרי, אם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהא דינה של היצירה כאילו שמורה למחבר הזכות למנוע את פרסום היצירה שלא כחלק מעתון, ממגזין ממכתב-עת כיוצא בזה.

(2) יכול בעליה של זכות-יוצרים ביצירה להעביר את זכותו, כולה או מקצתה, אם בדרך כלל או בהגבלות, לממלכה המאוחדת או לכל מושבה בעלת שלטון עצמי או לכל חלק אחר של מושבות הוד מלכותו שחל

(התנאי אינו חל בישראל).

(3) מקום שעפ"י העברה חלקית של זכות-יוצרים נעשה מקבל ההעברה זכאי לכל זכות הכלולה בזכות-היוצרים, הרי לצורך חוק זה יהא דינו של מקבל ההעברה, לגבי הזכות המועברת, ודינו של המעביר לגבי הזכויות שלא הועברו, כדין בעלי זכות-היוצרים והוראות חוק זה יהא להן תוקף בהתאם לכך.

(2) ענין הטלת ההוצאות המשפטיות של כל הצדדים בכל מו"מ משפטי בקשר עם הפרת זכות-יוצרים, יהא מסור להכרעת-דעתו המוחלטת של בית המשפט.

(3) 7 בכל משפט נגד הפרת זכות-יוצרים באיזו יצירה מניחין שהיצירה היא יצירה שקיימת בה זכות-יוצרים, והתובע יהא מוחזק כבעל זכות-היוצרים, חוץ אם חולק הנתבע על קיומה של זכות-היוצרים או, הכל לפי הענין, על זכות הקנין של התובע, ומקום ששאלה כזאת שנוייה במחלוקת, הרי -

(א) אם שם הנראה להיות שמו של מחבר היצירה מודפס או מסומן בצורה אחרת על היצירה בדרך הרגילה, מניחין שהשם הוא שמו של מחבר היצירה עד שלא הוכח ההיפך;

(ב) אם לא הודפס או לא סומן כל שם כאמור בזה, או אם השם שהודפס או סומן כך אינו שמו הנכון של המחבר או אינו השם שבו ידוע המחבר ברבים, ועל היצירה מודפס או

מסומן בצורה אחרת ובדרך הרגילה שם הנראה להיות שמו של המו"ל או של בעל היצירה, הרי עד שלא הוכח ההיפך מניחין שהאדם ששמו הודפס או סומן כך הוא בעל זכות-היוצרים ביצירה לצורך הגשת משפט בשל הפרת זכות-יוצרים ביצירה.

(2) כל אותן ההוראות האחרות של חוק זה הקובעות שהעתקות מפירות של יצירה הן בחזקת רכושו של בעל זכות-היוצרים או המטילות ענשים תכופים, לא יחולו על כל מקרה שחל עליו סעיף זה.

(2) אם היתה היצירה משותפת למחברים אחדים ואחד מהם או כמה מהם אינם ממלאים אחרי התנאים הקבועים בחוק זה להקנאת זכות-יוצרים, יהא דינה של היצירה לצורך חוק זה כאילו חוברה ע"י המחבר האחר או ע"י המחברים האחרים בלבד:

(התנאי אינו חל בישראל).

(3) לצרכי חוק זה יהא פירושו של הביטוי "יצירה משותפת למחברים אחדים" יצירה שחוברה מתוך שיתוף-פעולה של שני מחברים או יותר ושאין להבחין בה בין חלקו של מחבר אחד לבין חלקו של המחבר האחר.

(4) היו השותפים ביצירה אשה נשואה ובעלה: תהא טובת-ההנאה של האשה הנשואה ביצירה בגדר רכושה המיוחד שלה.

(2) הבעלות על כתבי-יד של מחבר לאחר מותו, כשאותה בעלות נרכשה עפ"י צוואה שנעשתה על ידי המחבר וכתב-היד הוא של יצירה שלא נתפרסמה או לא הוצגה בציבור או לא הוקראה בציבור, תהא הוכחה לכאורה על היות זכות-היוצרים שייכת לבעל כתב-היד.

(2) כל העושה בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להעתיק בהם קולות באופן מיכני, לא יהא נחשב כמפר זכות-יוצרים ביצירה מוזיקלית, אם הוכיח -

(א) שמכשירים אלה נעשו קודם לכן ע"י בעל זכות-היוצרים ביצירה או בהסכמתו של בעל זכות-היוצרים, במפורש או מתוך שתיקה; וכי(ב) מסר את ההודעה הקבועה על דבר רצונו לעשות את המכשירים ושילם באופן הקבוע לבעל זכות-היוצרים או לטובתו דמי-זכות בעד כל המכשירים האלה שנמכרו על ידו ושיחושבו בשיעור הנזכר להלן:

בתנאי -

(I) ששום דבר האמור בהוראה זו אינו בא להרשות כל שינויים או השמטות ביצירה המועתקת, אלא אם כן נעשו קודם לכן ע"י בעל זכות-היוצרים או בהסכמתו, מכשירים להעתקת היצירה באותם השינויים או ההשמטות במפורש או מתוך שתיקה, אלא אם כן היה צורך נכון באותם השינויים או ההשמטות לשם סיגול היצירה אל המכשירים הללו; וכי

(II) לצורך הוראה זו יהא דינה של יצירה מוזיקלית כאילו היא כוללת מלים ששייכותן כל כך קרובה ליצירה עד שהן חלק מן היצירה גופא, אך לא יהא דינה כאילו היא כוללת מכשיר שאפשר להעתיק בו קולות באופן מיכני.

(3) השיעור שיחושבו בו דמי הזכות הנזכרים לעיל יהא כדלקמן -

(א) לגבי מכשירים הנמכרים תוך שנתיים ימים מתאריך חוק זה ע"י האדם העושה אותם, יהא השיעור שניים וחצי אחוזים למאה;

(ב) לגבי מכשירים הנמכרים כאמור לעיל לאחר תום התקופה האמורה, יהא השיעור חמישה אחוזים למאה, מן המחיר הקמעוני הרגיל של המכשיר שיחושב באופן הקבוע, אך בתנאי שדמי הזכות בעד אותו מכשיר לא יהיו בשום פנים פחות ממחצית הפנס לכל יצירה מוזיקלית נפרדת שקיימת בה זכות-יוצרים ואשר הועתקה באותו מכשיר, וכשדמי-הזכות שחושבו כאמור לעיל כוללים חלק של פרוטה אנגלית (פרדינג), מחשבין אותו חלק כפרוטה שלמה:

בתנאי שאם באיזה זמן שהוא לאחר תום שבע שנים מתאריך חוק זה יתברר למיניסטריון המסחר שהשיעור דלעיל שוב אין בו ממידת הצדק, יכול מיניסטריון המסחר, לאחר עריכת חקירה פומבית, ליתן צו להפחתת השיעור או להגדלתו עד לאותה מידה שתיראה לצודקת לפי המסיבות, ואולם כל צו שניתן כך לא יהא אלא זמני ולא יהא בר-תוקף אלא אם כן קויים ע"י הפרלמנט; ומשניתן וקויים צו לתיקון השיעור כאמור לעיל שוב לא ייעשה כל תיקון נוסף באותו שיעור עד שלא תעבורנה ארבע-עשרה שנה מתאריך התיקון האחרון.

(4) אם נעשה כל מכשיר כזה המעתיק שתי יצירות שונות או יותר משתיים שקיימת בהן זכות-יוצרים ובעלי זכות-היוצרים ביצירות אלה הם אנשים שונים, הרי הסכומים שחייבים בהם בתורת דמי-זכות עפ"י סעיף זה יחולקו בין הבעלים השונים של זכות-היוצרים לפי שיעור-חלוקה שיוסכם עליו או, באין הסכם, לפי שיעור-חלוקה שייקבע בבוררות.

(5) אם נעשו מכשירים כאלה שאפשר להציג באמצעותם יצירה מוזיקלית, הרי לצורך סעיף זה ייחשב בעל זכות-היוצרים ביצירה, ביחסו לכל אדם העורך את החקירות הקבועות, כאילו נתן את הסכמתו לעשיית המכשירים האלה אם לא השיב על החקירות הללו במועד הקבוע.

(6) לצרכי סעיף זה יכול מיניסטריון המסחר להתקין תקנות הקובעות כל דבר שמותר לקבעו עפ"י סעיף זה, והקובעות את האופן שבו יש למסור הודעות ואת הפרטים שיש למסור באותן הודעות, ואת האופן, המעד ופרקי הזמנים שיש לשלם בהם דמי-זכות, ויכולות תקנות אלה לכלול, לכשמיניסטריון המסחר יראה צורך בכך, תקנות המחייבות תשלום מראש או כל תקנות אחרות להבטחת תשלום דמי הזכות.

(7) לגבי יצירות מוזיקליות שנתפרסמו לפני תאריך חוק זה 10 , יהא תוקף להוראות דלעיל בהתחשב עם השינויים וההוספות האלה: -

(א) התנאים בנוגע לעשייתו הקודמת של המכשיר ע"י בעל זכות-היוצרים ביצירה או בהסכמתו, במפורש או מתוך שתיקה, וההגבלות בענין השינויים או ההשמטות ביצירה, לא יחולו;

(ב) השיעור של שניים וחצי אחוזים למאה יבוא במקום השיעור של חמישה אחוזים למאה, כשיעור שיש לחשב בו את דמי הזכות, אך אין לשלם כל דמי-זכות בעד מכשירים שנמכרו לפני יום ראשון ביולי, אלף תשע מאות ושלוש-עשרה, אם המכשירים המעתיקים אותה היצירה נעשו כחוק או הועמדו למכירה כחוק בגבולות מושבות הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה, לפני יום ראשון ביולי, אלף תשע מאות ועשר;

(ג) למרות כל העברת זכות-יוצרים ביצירה מוזיקלית, שחלה לפני אישור חוק זה, הרי כל הזכויות שמקנה חוק זה בענין עשייתם או הרשאת עשייתם של מכשירים שאפשר להציג באמצעותם את היצירה באופן מיכאני, תהיינה שייכות לבא-כוחו האישי החוקי של המחבר ולא למקבל ההעברה, ודמי-הזכות האמורים לעיל ישולמו למחבר היצירה או לבא-כוחו האישי החוקי;

(ד) תנאי השחרור הכלול בחוק זה לגבי זכויות וטובות-הנאה הנובעים מתוך משפט שהוחל בו לפני תאריך חוק זה או הקשורים בו, לא יפורש כאילו הוא בא להרשות אדם, שעשה מכשירים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכאני, למכור מכשירים כאלה, בין שנעשו לפני אישור חוק זה ובין שנעשו לאחר מכן, אלא באותם התנאים הקבועים בסעיף זה;

(ה) היתה היצירה ממין היצירות שמקנים בהן זכות-יוצרים עפ"י דבר מלך במועצה ביחס למדינה נכריה, הרי זכות-היוצרים שהקנוה כך לא תכלול כל זכויות בענין תקליטים, לוחות מנוקבים או מכשירים אחרים שאפשר להציג בהם את היצירה באופן מיכאני, אלא במידה שנקבעה באותו דבר מלך.

(8) למרות כל האמור בחוק זה, הרי אם תקליט, לוח מנוקב או מכשיר אחר שאפשר להעתיק בו קולות באופן מיכאני, נעשו לפני אישור חוק זה, תהא זכות-היוצרים קיימת בהם, החל מתאריך חוק זה 11 , באותו אופן ולאותה תקופה כאילו היה חוק זה נוהג בתאריך עשיית הקלישאה המקורית שממנה נתקבל המכשיר, במישרין או בעקיפין:

בתנאי -

(I) שהאיש שבתאריך חוק זה הנהו בעל הקלישאה המקורית הזאת הוא יהא הבעל הראשון של זכות-היוצרים הזאת; וכי

(II) שום דבר האמור בהוראה זו לא יפורש כאילו הוא מקנה זכות-יוצרים באותו מכשיר אם היתה בעשייתו משום הפרת זכות-יוצרים במכשיר אחר בדומה לזה, אילו היתה הוראה זו נוהגת בזמן עשיית המכשיר הנזכר לראשונה.

(2) אפשר לקבוע תקנות כלליות עפ"י סעיף 86 מחוק הפטנטים וסימני-האמצאה, 1907, הקובעות את התנאים שבהם ייחשב סימן-אמצאה כמשמש למטרות האמורות לעיל.

בתנאי -

(א) שאם מחברה של יצירה שקיימת בה בתאריך חוק זה

זכות המפורטת בטור הראשון של התוספת הראשונה לחוק זה העביר את הזכות, לפני אותו תאריך, או נתן כל טובת-הנאה בה למשך כל תקופת הזכות, הרי באותו תאריך שבו היתה הזכות מסתיימת, אלמלא אישור החוק הזה, תעבור חליפת הזכות הנתונה בסעיף זה, באין הסכם מפורש אחר, למחברה של היצירה וכל טובת-הנאה באותה הזכות שנוצרה לפני תאריך חוק זה והקיימת אז, תהא מסתיימת; ואולם מי שהיה בעליה של הזכות או של טובת-ההנאה סמוך ליום סיומה של הזכות, יהא זכאי, לפי הברירה שבידיו, לאחת משתי אלה -

(I) לאחר מסרו את ההודעה הנזכרת להלן, יהא זכאי להעברת הזכות או לנתינת טובת-הנאה דומה באותה הזכות למשך שארית תקופת הזכות כנגד התמורה שתיקבע עפ"י הסכם או, באין הסכם, עפ"י בוררות; או

(II) בלא כל העברה או נתינה כאלה, יהא זכאי להוסיף ולהעתיק או להציג את היצירה באותו אופן שהיה נוהג עד אז אלא שעפ"י דרישת המחבר בתוך שלוש שנים לאחר התאריך שבו היתה הזכות מסתיימת כאמור לעיל, יהא עליו לשלם למחבר אותם דמי-זכות שייקבעו עפ"י הסכם או, באין הסכם, עפ"י בוררות, ואם היתה היצירה כלולה ביצירה קיבוצית ובעל הזכות או טובת-ההנאה הוא בעליה של אותה יצירה קיבוצית, יהא פטור מתשלום דמי-זכות אלה;

ההודעה הנזכרת לעיל מוכרחה להינתן לא יאוחר משנה אחת ולא מוקדם מששה חדשים לפני התאריך שבו היתה הזכות מסתיימת כאמור לעיל, וצריך לשלחה אל המחבר בדואר הרשום או, אם אין למצוא אותו בזריזות מספקת, צריך לפרסמה בעתון הרשמי של לונדון ובשני עתונים המופיעים בלונדון;

(ב) אם עשה אדם מעשה לפני יום עשרים וששה ביולי, אלף תשע מאות ועשר, שגרם לו להוציא הוצאות או להיכנס בהתחייבויות בקשר עם העתקתה או הצגתה של יצירה באופן שהיה חוקי באותה שעה או לשם העתקתה או הצגתה של יצירה בזמן שבו היתה ההעתקה או ההצגה חוקית

אלמלא נתאשר חוק זה, הרי שום דבר האמור בסעיף זה לא יגרע מכל זכות או טובת-הנאה ולא יפגע בכל זכות או טובת-הנאה הנובעות מתוך אותו מעשה או קשורות בו ושהיו קיימות ובנות-ערך באותו התאריך, חוץ אם האדם שנעשה בתוקף סעיף זה זכאי למנוע אותה העתקה או הצגה הסכים לשלם אותם הפיצויים שייקבעו עפ"י הסכם או, באין הסכם, עפ"י בוררות.

(2) לצרכי סעיף זה יהא פירושו של הביטוי "מחבר" כולל את באי-הכוח האישיים החוקיים של מחבר שמת.

(3) בהתחשב עם הוראות סעיף תשעה-עשר ועם הוראות סעיף-קטן (7) וסעיף-קטן (8) לסעיף שלושים-ושלושה של חוק זה, לא תהא זכות-יוצרים קיימת בכל יצירה שחוברה לפני תאריך חוק זה אלא עפ"י הוראות סעיף זה ובהתאם להן.

(2) כל דבר-מלך במועצה שיצא עפ"י חוק זה יפורסם בעתון הרשמי של לונדון ויושם בפני בתי הפרלמנט מיד לאחר צאתו, ויהא לו תוקף כאילו הוחק בחוק זה.

בתנאי ששום פיצוי לא ישולם לספריה בשום שנה אלא אם כן הניחו את דעת בית האוצר שהפיצוי שניתן בשנה הקודמת שימש לקניית ספרים לצורך הספריה ולשמירתם בה.

(2) לצרכי חוק זה (פרט לאותם צרכי הפקודה הנוגעים להפרות בזכויות-יוצרים) לא יהא דינה של יצירה כאילו נתפרסמה או הוצגה בציבור, ולא יהא דינה של הרצאה כאילו הושמעה בצבור, אם הפרסום, ההצגה בציבור או ההשמעה בציבור נעשו בלא הסכמת המחבר או בלא הסכמת מקיימי צוואתו, מנהלי עזבונו או יורשיו, במפורש או מתוך שתיקה.

(3) (אינו חל בישראל).

(4) בענין יצירה שלא נתפרסמה, הרי אם היה חיבור היצירה נמשך זמן רב מאוד, יהא דינם של תנאי החוק המקנים זכות-יוצרים כאילו מילאו אחריהם אם במשך חלק ניכר של אותו הזמן היה מחבר היצירה נתין בריטי או גר בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה.

(5) לצרכי הוראות חוק זה בענין מקום-מגורים, יהא דינו של מחבר כאילו הוא גר בגבולות מושבותיו של הוד מלכותו שחל עליהן חוק זה אם הוא יושב ישיבת-קבע בגבולות אותן המושבות.

בתנאי שביטול זה לא יהא לו תוקף בשום מושבה בריטית ממושבות הוד מלכותו עד אם יקבל חוק זה תוקף באותה מושבה.

(2) חוק זה יקבל תוקף -

(א) בממלכה המאוחדת, ביום ראשון ביולי, אלף תשע-מאות ושתים-עשרה או בתאריך מוקדם יותר כפי שייקבע בדבר-מלך במועצה;

(ב) במושבה בעלת שלטון עצמי שחל עליה חוק זה, באותו התאריך שייקבע ע"י הרשות המחוקקת של אותה מושבה;

(ג) באיי התעלה, באותו התאריך שייקבע ע"י כל מדינה ממדינות האיים הללו;

(ד) בכל מושבה בריטית אחרת שחל עליה חוק זה, בתאריך שבו יוכרז החוק באותה מושבה ע"י המושל.