(א) הרשם רשאי להפחית למפר את סכום העיצום הכספי, בשיעורים שלהלן, אם התקיימה אחת או יותר מנסיבות אלה:
(1) המפר לא הפר הוראה מהוראות החוק או לפיו בחמש השנים שקדמו להפרה - 20 אחוזים;
(2) המפר הפר הוראה מהוראות החוק או לפיו בחמש השנים שקדמו להפרה, ואולם בשנתיים שקדמו להפרה לא הפר את ההוראה שבשלה הוטל העיצום ולא הפר הוראה אחרת יותר מפעם אחת - 10 אחוזים;
(3) המפר הפסיק את ההפרה מיוזמתו ודיווח עליה לרשם - 30 אחוזים;
(4) המפר נקט פעולות למניעת הישנות ההפרה, להנחת דעתו של הרשם - 20 אחוזים;
(5) המפר הוא יחיד והרשם שוכנע כי ההפרה נגרמה בשל נסיבות אישיות קשות המצדיקות הפחתה של העיצום הכספי או שהתקיימו נסיבות אישיות קשות המצדיקות שלא למצות את הדין עם המפר - 15 אחוזים.
(ב) התקיימו לגבי מפר כמה נסיבות כאמור בתקנת משנה (א), רשאי הרשם להפחית למפר מסכום העיצום הכספי את השיעורים המנויים לצד אותן נסיבות במצטבר, ובלבד ששיעור ההפחתה המצטבר לא יעלה על 50 אחוזים מסכום העיצום הכספי הקבוע בשל אותה הפרה.