תקנות בתי הסוהר, התשל"ח-1978 1

(ב) קבע הרופא כי נשקפת סכנה לבריאותו או לחייו של אסיר, והאסיר מסרב לקבל את הטיפול שקבע הרופא, מותר להשתמש במידת הכוח הדרושה כדי לבצע הוראות הרופא.

(ב) מנהל בית הסוהר רשאי, לפי שיקול דעתו, למנוע מאסיר שהתנהגותו איננה טובה או מסוג אסירים בבית הסוהר או מכלל האסירים בבית הסוהר טובות הנאה; מניעת טובות הנאה תיעשה על-פי כללים שקבע הנציב.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), מניעת טובות הנאה לפי תקנה זו יכול שתכלול גם איסור על החזקת חפצים שהותרו לפי תקנה 37, למעט מסמכים כאמור בתקנה 37(ג).

(ב) הוראה שניתנה כאמור תובא בהקדם האפשרי לידיעת הרופא ולאישורו מבחינה רפואית.

(ג) הריסון אל יעלה על 24 שעות, אלא באישורו של הרופא.

(ד) ננקטו אמצעי ריסון לפי תקנה זו, יירשם הדבר ביומן בית הסוהר.

(ב) מנהל בית סוהר, שלפניו התלונן אסיר כאמור בתקנת משנה (א), יבדוק את התלונה ויתן תשובתו לאסיר תוך שבעה ימים מיום קבלתה; נסבה התלונה על ענין דחוף, תינתן התשובה בהקדם ולא יאוחר משלושה ימים מיום קבלתה.

(ג) לא קיבל אסיר תשובה לתלונתו תוך הזמן הנקוב בתקנת משנה (ב), או שהתשובה שקיבל לא הניחה את דעתו, או שהתלונה היא על מנהל בית הסוהר שבו הוא מוחזק - רשאי האסיר להפנות בכתב את תלונתו לנציב; הפנה האסיר את תלונתו לנציב, יעבירנה מנהל בית הסוהר, ללא דיחוי, לתעודתה, ורשאי הוא לצרף לתלונה את הערותיו.

(ד) קיבל הנציב תלונת אסיר כאמור בתקנת משנה (ג), יבדוק את התלונה ויתן תשובה לאסיר תוך ארבעה-עשר יום מיום קבלתה; נסבה התלונה על ענין דחוף, תינתן התשובה בהקדם ולא יאוחר מששה ימים מיום קבלתה.

(ה) האמור בתקנת משנה (ב) ו-(ד) לא יחול כשהענין נושא התלונה טעון חקירה על-פי דין או על-פי פקודות או הוראות המחייבות בשירות בתי הסוהר או כשהתברר, לאחר בדיקה, שהענין נושא התלונה טעון בדיקה, חקירה או דיון נוספים.

(ו) במקרים האמורים בתקנת משנה (ה), יודיע מקבל התלונה לאסיר תוך שבעה או ארבעה-עשר ימים מיום קבלתה, הכל לפי הענין, את הטעם מן הטעמים האמורים בתקנת משנה (ה) שבשלו נמנע מלהשיב לתלונה במועד.

(ב) הודעה על ימי ביקור שנקבעו כאמור, תפורסם בדרך שיורה הנציב ובאופן שיהיה גלוי וידוע לאסירים ולבני משפחותיהם.

(ב) (בוטלה).

(ב) התעורר חשד ממשי כי פגישת אסיר עם עורך דין כאמור בתקנת משנה (א) תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את שלומו של אדם או את ביטחונו או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, רשאי הנציב או מנהל בית סוהר להורות על מניעת הפגישה או הפסקתה.

(א1) תקנת משנה (א) תחול גם על מי שריצה מאסר בעבודות שירות.

(ב) מנהל בית הסוהר רשאי לאסור, בהחלטה מנומקת ובכתב, את כניסתו של מבקר לבית הסוהר, להגבילה בתנאים או להפסיק ביקור או פגישה עם אסיר, אם יש לו יסוד סביר לחשוד שביקורו של אותו אדם יגרום לפגיעה בבטחון המדינה, בבטחון הציבור או בסדר הטוב והמשמעת של בית הסוהר.

(ג) הנציב רשאי להורות על מניעת ביקורים אצל אסיר, לתקופה שלא תעלה על שלושה חודשים, אם יש לו יסוד סביר לחשוד כי האסיר עלול לנצל ביקורים לשם פעילות שמטרתה פגיעה בבטחון המדינה או בביטחון הציבור.

(ד) שוכנע הנציב כי עדיין קיימת עילה למניעת ביקורים כאמור בתקנת משנה (ג), רשאי הוא לחזור ולהורות על מניעת הביקורים לתקופות נוספות כאמור.

(ה) הוראות תקנות משנה (ג) ו-(ד) לא יחולו על ביקור עורך דין כאמור בתקנות 28 עד 29א.

(ו) על אף האמור בתקנה 95, רשאי הנציב לאצול את סמכותו לפי תקנה זו רק לסגנו.

(ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על עצור, אלא אם כן הרשה זאת הממונה על החקירה, בהוראה בכתב.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי הנציב, לפי שיקול דעתו, ליתן היתר לכלל האסירים השפוטים או לסוג אסירים שפוטים שיורה לענין תקנת משנה זו, או לאסיר שפוט מסויים, ללבוש את בגדיהם הפרטיים, בכפוף לתנאים שייקבעו בהיתר; מי שניתן לו היתר כאמור, לא יסופקו לו בגדי אסיר.

(1) תלבושת ומצרכים לגיהות אישית לפי תקן שנקבע בהוראות המחייבות בשירות;

(2) מצרכים שקנה בקנטינה;

(3) מכתבים ודברי דואר אחרים שקיבל כדין, חומר קריאה שהחזקתו מותרת לאסיר לפי תקנות אלה ובכמות שיקבע מנהל בית הסוהר וחפצים אישיים שהחזקתם הותרה לאסיר בידי מנהל בית הסוהר בכפוףלתנאים, לנסיבות ולהגבלות שנקבעו בהוראות המחייבות בשירות.

(ב) על אף האמור בתקנות 36 ו-39, אסיר שטרם נגזר דינו, רשאי, לפי היתר מאת מנהל בית הסוהר, להחזיק ברשותו כל חפץ שהיה עמו או שנשלח אליו או שקנה בקנטינה, למעט כספים ותרופות ולמעט חפצים העלולים לשמש לבריחה, לפריצה, לתקיפה, לחבלה או להתאבדות וחפצים שהחזקתם או השימוש בהם מהווה עבירה או שיש בהם או בשימוש בהם כדי לפגוע בסדר הטוב או במשמעת בבית הסוהר.

(ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב), יחולו הוראות אלה:

(1) אסיר רשאי להחזיק ברשותו בכל עת שני קלסרים לכל היותר המכילים מסמכים הדרושים לו לצורך הליך משפטי שהוא צד בו;

(2) נדרשו לאסיר מסמכים בהיקף העולה על תכולת שני קלסרים לצורך הליך משפטי שהוא צד לו, יוחלפו המסמכים שברשותו במסמכים אחרים לפי בקשת האסיר בהיקף האמור בפסקה (1); ואולם במקרים חריגים, רשאי מפקד בית הסוהר להתיר לאסיר, לבקשתו, להחזיק בפרק זמן נתון קלסרים במספר העולה על המספר הנקוב בפסקה (1) ולאחסן את המסמכים הנוספים; לצורך החלטתו ישקול מפקד בית הסוהר, בין השאר, את השיקולים האלה:

(א) גודל התא;

(ב) מספר השוהים בו;

(ג) היקף החומר המשפטי בתיק;

(ד) אם האסיר מיוצג בידי עורך דין;

(ה) נסיבות אחרות הנוגעות לעניין.

(ד) על אף האמור בתקנת משנה (א), אסיר המוחזק במשמורת על פי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, במקום משמורת כהגדרתו בסעיף 13א לחוק האמור, יהיה רשאי להחזיק ברשותו כספים בסכום שייקבע בפקודות נציבות בתי הסוהר.

(ב) הנציב רשאי לאסור ביקור של איש דת מוסמך, אם יש לו יסוד סביר לחשד שאותו איש דת יעביר מידע בין עבריינים או יגרום לפגיעה בבטחון המדינה או בבטחון או בסדר הטוב והמשמעת בבית הסוהר.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מי שנידון למאסר לתקופה שאינה עולה על שנה, וזהו עונש המאסר הראשון שהוטל עליו והוא השלים ריצוי של רבע מתקופת מאסרו, רשאי הנציב, לפי שיקול דעתו, ליתן לו היתר לצאת לעבודת שיקום.

(1) הנציב סבור, לאחר התייעצות עם מומחים לדבר, כי מצב בריאותו, נתוני השכלתו או הכשרתו המקצועית, אופיו ועברו של האסיר מניחים אפשרות לשקמו;

(2) יש מקום עבודה קבוע או מסגרת לימודית מתאימה (להלן - מקום עבודה) קרוב למקום משכנו שקבע הנציב לפי תקנה 56;

(3) מקום העבודה וטיבה יש בהם כדי לקדם את שיקום האסיר בדרך נאותה;

(4) בעל מקום העבודה או מנהלו מסכים להעסיק את האסיר בתנאים שנקבעו;

(5) אין ביציאתו לעבודת שיקום או עבודת שיקום בהשגחה חשש של סכנה לבטחון המדינה או הציבור.

(1) יימנע מלהפר חיקוק;

(2) לא יתחבר אל עבריינים או אל אנשים בעלי אופי מפוקפק;

(3) יציית להוראות קצין שיקום;

(4) ימסור דו"ח על הכנסתו והוצאותיו כל אימת שידרוש זאת מנהל בית הסוהר שבו הוא אסור;

(5) יחזור יום יום, מיד לאחר תום עבודתו, למקום משכנו;

(6) יפקיד בקופת בית הסוהר את שכרו אם הוא שכיר או תשלום שנקבע אם הוא עצמאי, והוא אם לא נקבעה בהיתר העבודה הוראה אחרת.

(ב) לא התייצב האסיר לעבודה או לא חזר למקום משכנו עם תום עבודתו, דינו לכל דבר כאסיר שנמלט ממשמורת, אך תהיה לו הגנה אם הוכיח שהעיכוב חל מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן.

(ב) מנהל בית הסוהר רשאי לנכות מסכום פקדונו של האסיר את סכום ההוצאות שהוצאו עליו בשל יציאתו לעבודת שיקום.

(1) קניית ציוד למועדוני אסירים בבתי הסוהר;

(2) קניית ציוד שיאפשר פעילות חינוך, ספורט, חברה ותרבות לאסירים בבתי הסוהר;

(3) סיוע בפעולות שיקום לאסירים טרם שחרורם מבתי הסוהר;

(4) סיוע לאסירים נפגעי תאונת עבודה שארעה להם במהלך מאסרם, שיאפשר להם לרכוש מוצרים בקנטינה;

(5) סיוע לכל פעילות אחרת שמטרתה רווחת אסירים.

(1) הוא אזרח ישראלי;

(2) גילו לא למטה מ-18;

(3) נבדק על ידי רופא או ועדה רפואית שקבע אותם הנציב, ונמצא כשיר לשמש כסוהר;

(4) הוא בעל השכלה עברית ויסודית כללית ברמה שקבע הנציב ועמד בהצלחה במבחנים אחרים שקבע הנציב;

(5) שירת שירות סדיר בצבא ההגנה לישראל לפי חוק שירות הבטחון, התשי"ט-1959 [נוסח משולב], או שהוא פטור משירות כאמור או ששירותו נדחה.

(1) להשיב תשובות נכונות לכל שאלה הנוגעת לגיוסו;

(2) לחתום על הצהרת מתגייס לפי הנוסח שנקבע בטופס 1 שבתוספת, ואם הוא מועמד לגיוס בתור סוהר מוסף זמני, יחתום על הצהרת מתגייס לפי הנוסח הקבוע בטופס 4 שבתוספת;

(3) להצהיר הצהרת אמונים בפני סוהר בכיר לפי הנוסח הקבוע בטופס 2 שבתוספת, ואם הוא מועמד לדרגת עוזר כלאי או לדרגה גבוהה מזו, יישבע אמונים בפני הנציב לפי הנוסח הקבוע בטופס 3 שבתוספת.

(ב) נגרמה המחלה על ידי התנהגות שלא כשורה או רשלנות של הסוהר החולה, יורה הנציב בכל מקרה על אופן חישוב החופשה ועל המשכורת שתשולם לסוהר בתקופת מחלתו.

(1) את סדרי המבחנים ופרטיהם;

(2) את השפות שבשל ידיעתן ישולם המענק;

(3) את התנאים המוקדמים לקבלת שכר הצטיינות ומענק שפות;

(4) את שיעור שכר ההצטיינות ושיעור המענק.

(1) את האנשים שיורשו לגור עם אותו סוהר;

(2) את גובה דמי השימוש שעל הסוהר לשלם;

(3) תנאים אחרים כפי שימצא לנכון.

(1) קניית ציוד לחדרי נופש ולספורט;

(2) כל צורך אחר לטובת השירות ולרווחתו.

אולם תרומה אחת העולה על 1,500 שקלים חדשים טעונה אישור מראש מאת השר.