תזכיר חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות (תיקון מס' 7) התשעג - 2013.docx תזכיר חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ג-2013

 

תזכיר חוק

 

א. שם החוק המוצע

חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות (תיקון מס' 7), התשע"ג – 2013.

 

ב. מטרת החוק המוצע והצורך בו

בדברי ההסבר לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח-1957 (להלן – החוק/חוק הניקוז)[1], נכתב לאמור:

"החוק המוצע בא להסדיר את בעיית הניקוז ומניעת שטפונות הסדר יסודי ומקיף. אין לתאר חקלאות יעילה בלי ניקוז טוב. הדבר נכון בעיקר לגבי שטחי שלחין, אך במידה רבה גם לגבי שטחי בעל. הנזקים הנגרמים לחקלאות מחוסר ניקוז ומן השטפונות הפוקדים את המדינה שנה שנה הוכיחו בעליל את ההכרח בפתרון ממלכתי לבעיה זו, שאין לפתרה על ידי פעולות ארעיות או מקומיות".

מדברי ההסבר כאמור עולה כי בעת חקיקת החוק, הסדרת הניקוז נדרשה בעיקרה לעניין שטחים חקלאיים, ואולם מאז חקיקת חוק הניקוז בשנת 1957, חלו שינויים רבים בפני השטח. השטח הבנוי למגורים, לתעשיה ולתשתית פיזית (כבישים, שדות חניה וכד') גדל על חשבון שטחים פתוחים וחקלאיים שבהם יכלו לחלחל מי הנגר העילי. כתוצאה מכך, גדלו מאד כמויות מי הנגר העילי שזורמות לנחלים וגדלה עוצמת הזרימה שלהם. תהליך העיור המואץ בעיקר במישור החוף, קירב לנחלים אזורים מאוכלסים בצפיפות רבה.[2]

התפתחות זו מחזקת את הצורך בהסדרת הניקוז בראש ובראשונה לשם מניעת פגיעה ברכוש ובנפש.

כמו כן, להסדרה איכותית של הניקוז השלכה גם על היבטים רבים נוספים המשליכים על כלל הציבור, כגון מניעת מפגעים בריאותיים וסביבתיים, שמירה על הטבע, ניצול מים לטובת משק המים לכלל השימושים ועוד היבטים הקשורים לתחומי אחריות של משרדי ממשלה שונים.

נוסחו של החוק לא התעדכן בהתאם לשינויים שחלו במהלך השנים ולא נותן ביטוי לכל ההיבטים שיש לשקול בהסדרת הניקוז.

לאור ההתפתחות בתפישה כיצד נכון וראוי לטפל במי הנגר, יש מקום לערוך שינוי במינוחים, ובמקום המילה "ניקוז" להשתמש בביטוי "ניהול נגר". ביטוי זה מתאים יותר לראייה הנהוגה כיום, לפיה אין לראות במי הנגר מטרד בלבד, שדרך הטיפול היחידה בו היא הרחקתו לים למניעת נזקים, אלא כמשאב שניתן לנצלו לצרכי משק המים, לשמירה על הטבע ועוד.

בנוסף, חלוקת האחריות והסמכות להסדרת הניקוז בין הרשויות האגניות ובין רשויות מוניציפאליות, כפי שהיא קבועה בחוק היום, לא ברורה דיה, בכל הנוגע לתחומי יישובים. אי בהירות זו גורמת לתקלות ומוצע להבהיר את חלוקת האחריות.

כמו כן, מבקר המדינה התריע כי לאורך השנים לא הושקעו תקציבים מספקים כנדרש להסדרת תשתית הניקוז במדינה. וכפי שנכתב[3]: "תשתית הניקוז במדינה הוזנחה זה שנים ולא הושקעו הסכומים הנדרשים בתכנונה, בהסדרתה, בפיתוחה ובתחזוקתה".

אחת הסיבות המרכזיות לבעיה זו, נעוצה בהסדר הקבוע בחוק למימון הוצאות של פעולות ניקוז המבוצעות על ידי רשויות הניקוז. לפי ההסדר הקבוע, רשות הניקוז, שבהתאם לחוק הקיים רוב חברי הנהלתה הם נציגי הרשויות המקומיות, היא זו שמוסמכת להחליט מה יהיה גובה התשלום שבו יישאו הרשויות המקומיות שבתחומה, לכיסוי הוצאות אלה. בחלק מן המקרים הרשויות המקומיות אינן מעבירות תקציב מספק לרשות הניקוז האגנית. לפיכך מוצע לתקן את החוק, כמפורט להלן, בעיקר 4.

בנוסף, הצעת החוק מציעה לקבוע שינויים מבניים באורגנים השונים כדי להביא לטיפול יעיל ואפקטיבי יותר בהסדרת הניקוז בישראל.

 

  ג. עיקרי החוק

עיקר 1 – שינוי הרכב וסמכויות המועצה הארצית לניקוז

בהתאם לסעיף 2 לחוק, מונתה מועצה ארצית לענייני ניקוז שתפקידה לייעץ לשר החקלאות בדבר הכרזה על אזור ניקוז, אישור תכניות ניקוז על ידי רשויות הניקוז וכל עניין אחר של מדיניות כללית הכרוך בביצוע החוק.

כפי שקובע נוסח החוק היום, בהרכב המועצה יש 8 נציגים של ארגונים חקלאיים יציגים. ייתכן כי להרכב זה היה היגיון בעת חקיקת החוק, שעה שהסדרת הניקוז נדרשה בעיקר להגנה על שטחים חקלאיים. כיום, הרכב המועצה לא נותן ביטוי הולם למכלול ההיבטים אותם נדרש לבחון בעת קבלת החלטות בענייני ניקוז. נציגי ארגונים חקלאיים ונציגי רשויות ניקוז ורשויות מקומיות, המכהנים כיום כחברים במועצה ולמעשה הינם רוב בה, מייצגים שיקולים מקומיים או מגזריים שאינם מספקים לשם קבלת החלטות מיטביות בתחום הניקוז, תחום בעל היבטים ארציים המשליכים, כאמור, על כלל הציבור, בתחומי חיים רבים.

לפיכך מוצע לשנות את הרכב המועצה, כך שבראשה יעמוד נציג ציבור בעל ידע ומומחיות בתחום ניהול הנגר ובתכנון שטחים פתוחים, וחבריה יהיו נציגים בכירים של משרדי הממשלה שאחראים על ההיבטים המרכזיים שיש לשקול בענייני הניקוז, ונציגי ציבור נוספים.

בנוסף, בהתאם לסעיף 2 לחוק הנוכחי, המועצה הארצית היא גוף מייעץ בלבד לשר החקלאות. בהמשך לשינוי המוצע בהרכב המועצה, וכדי לייעל את קבלת ההחלטות השונות ולהבטיח את האופי המקצועי שלהן, מוצע להעביר סמכויות מסויימות, אשר נתונות כיום לשר החקלאות, והינן בעלות מאפיינים מקצועיים מובהקים, למועצה הארצית, כגון הסמכות לאשר תכנית למפעל ניקוז. כך יובטח כי בטרם יאושר מפעל ניקוז ייבחן הצורך בו ויילקחו בחשבון ההיבטים השונים המושפעים על ידו, על-ידי הגורמים המקצועיים השונים האמונים עליהם.

כמו כן, סמכות מרכזית נוספת שתינתן למועצה הארצית, כפי שמוצע, היא הסמכות לקבוע את התעריפים שיהיה על הרשויות המקומיות להעביר לרשויות האגניות בכדי לאפשר את פעילותן, כמפורט בעיקר 4 להלן.

 

עיקר 2 – הקמת רשות ארצית לניהול נגר במקום האגף לניקוז ולשימור קרקע במשרד החקלאות וצמצום סמכויות מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב המפורטות בחוק הניקוז

בחוק הנוכחי נתונות סמכויות רבות לשר החקלאות, שכפי שצוין לעיל, מוצע להעביר את חלקן, המתאפיינות בהיבטים מקצועיים מובהקים, למועצה הארצית.

מלבד זאת, ניתנו בחוק סמכויות מסוימות גם למנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב כזרועו הארוכה של שר החקלאות. ביזור סמכויות זה בין גורמים ממשלתיים שונים מביא לחוסר בהירות בחלוקת התפקידים ומהווה מקור לתקלות. כמו כן, בהיות שר החקלאות הגורם האחראי ליישום החוק, מן הראוי שעובדי משרדו ישמשו כזרועו הארוכה לעניין זה.

בהתאם לכך, מוצע להקים במשרד החקלאות רשות ארצית לניהול נגר, על בסיס האגף לשימור קרקע ולניקוז במשרד. תפקידה המרכזי של הרשות יהיה לסייע מקצועית ומנהלית למועצה הארצית ולשר ולפקח על פעולות הרשויות האגניות.

 

עיקר 3 – הסדרת הניקוז בתחום יישובים

סעיף 9 לחוק, שכותרתו "הוראות מיוחדות לתיעול עירוני", קובע לאמור:

"פרק זה אינו חל לגבי עורקים שהותקנו או סודרו במיוחד על ידי עיריה או מועצה מקומית בתחומה לשם ניקוז מי גשמים אלא במידה שקבע שר החקלאות, בהתייעצות עם שר הפנים, לגבי אותה עיריה או מועצה מקומית, בהודעה שפורסמה ברשומות;

לענין זה, "מועצה מקומית" – למעט מועצה אזורית שהוקמה תוך כדי שימוש בסמכויות לפי סעיף 5(3) לפקודת המועצות המקומיות, 1941."

אף שסעיף זה מחריג את הפרק השני לחוק בלבד, לעניין "עורקים שהותקנו או סודרו במיוחד על ידי עיריה או מועצה מקומית בתחומה", בפועל ההתנהלות היא כזו, שהרשויות האגניות אינן אחראיות לטיפול בעורקים בתוך תחומי יישובים. במקביל, סעיף 235 לפקודת העיריות מסמיך את העיריות להסדיר את הניקוז בשטחן.

התנהלות זו קיבלה תמיכה מסוימת בפסקי דין שונים.

לדוגמא, בעת"מ 26267-09-09 רשות ניקוז גליל מערבי נ' עירית נהריה ואח', דרשה רשות הניקוז לחייב את העיריה להסכים לביצוע עבודות להסדרת נחל הגעתון, בתחומה של העיר נהריה, באמצעות רשות הניקוז. העיריה סירבה לביצוע העבודות בתחומי העיר על ידי רשות הניקוז וביקשה לבצע את העבודות בעצמה.

בפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי נקבע כדלקמן:

"רצונה של העירייה כי היא זו שתבצע את העבודות אינה בלתי סבירה. מדובר בשטח שבבעלות העירייה, העבודות צפויות להתבצע בציר עירוני מרכזי ויש לתאם את העבודות עם מחלקות העירייה השונות. על העירייה מוטלת חובה על פי דין לדאוג להסדרת הכבישים, הרחובות ותעלות הניקוז שבשטחה ועל כן היא בעלת אינטרס בביצוע עבודות הניקוז (ראה סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח-חדש])".

עם זאת, דווקא במקרים כדוגמת זה שנדון בפסק הדין הנ"ל, שעסק בהסדרה של נחל הגעתון, שהנו עורק ניקוז ראשי המנקז מים משטחים רבים שמצויים מחוץ לשטחה של העיר נהריה, כל פעולה שמבוצעת בנחל בתוך תחומה של הרשות המקומית משפיעה על הניקוז מחוץ לשטחה של הרשות.

לפיכך יש חשיבות רבה, במקרים מעין אלה, בהסדרת הניקוז על ידי הגורם האזורי, שהוא הרשות האגנית, האחראית על אותו אגן ניקוז.

כמו כן, בהתאם למדיניות הנוהגת, אף שככלל הרשויות האגניות אינן מנהלות את מי הנגר בתוך תחומי היישובים, מטפלות הרשויות האגניות בשטח פתוח נרחב (מעל 1,000 דונמים) שמהווה אגן היקוות, אף אם הוא מצוי בתוך שטח היישוב.

חלוקת האחריות כאמור אינה ברורה דיה בנוסח הנוכחי של החוק, ולפיכך מוצע להבהירה בהצעה זו.

 

עיקר 4 – שינוי דרך מימון פעולות הרשויות האגניות

בחוק הקיים ניתנו סמכויות לרשויות הניקוז האגניות לגבות את הוצאות פעולות הניקוז בשתי דרכים. האחת, הטלת ארנונות ניקוז על בעלי מקרקעין, לפי סעיף 36 לחוק. והשנייה, הטלת מכסות ניקוז לפי סעיף 43א לחוק. בדרך של הטלת ארנונות ניקוז לא נעשה שימוש מעולם, זאת בשל ההליך המורכב הכרוך בהפעלתה. בשל מורכבותה של שיטת ארנונות הניקוז, בשים לב למנגנון המורכב שנדרש ליישומה ולסכומים הנמוכים יחסית הדרושים לפעולות הניקוז, ולאור העובדה שדרך גבייה זו לא בוצעה מעולם, מוצע לבטלה.

בנוגע לדרך המימון שנבחרה על ידי רשויות הניקוז – היא הטלת מכסות ניקוז לפי סעיף 43א לחוק, הרי מידי שנה, מגישות רשויות הניקוז לאישור שר החקלאות, שר האוצר ושר הפנים, הצעה לגביית מכסות ניקוז מהרשויות המקומיות שבתחומן ומרשות מקרקעי ישראל.

ואולם הגם שלכאורה נבחר מסלול הגביה של מכסות ניקוז לפי סעיף 43א לחוק, הוראות הסעיף לא מיושמות במלואן. לדוגמא, בסעיף 43א(ג) לחוק נקבע, כי חלוקת נטל ההוצאות לפי מכסות תיעשה, ככל האפשר, בשים לב למידת ההנאה והתועלת שישנן לכל רשות מקומית ולבעלי השטחים כאמור בפעולת הניקוז ולמידה שבה נגרם הצורך בפעולת הניקוז על ידי מפעלים, מיתקנים ומבנים הנמצאים בתחומם. בשל הקושי ביישום ההוראה, רשויות הניקוז לא ערכו בדיקה של מידת ההנאה והתועלת.

כמו כן, חלוקת המכסות בין הרשויות המקומיות לרשות מקרקעי ישראל בוצעה במהלך השנים בהתחשב בהנחיות וסיכומים שיצאו מעת לעת ממשרדי האוצר והחקלאות, שלא בהכרח תאמו את הוראות החוק לעניין זה.

זאת ועוד, בהתאם לסעיף 11(ג) לחוק, הנהלת רשות ניקוז אגנית מורכבת מרוב של נציגי הרשויות המקומיות שבתחומה ומיעוט של נציגי הממשלה – עד שלושה.

כפי שצוין בעיקר 3 לעיל, בהתאם למצב הנוהג, הסדרת הניקוז בתוך תחומי הרשות המקומית היא באחריות הרשות המקומית. כפי שצוין שם, מוצע ככלל להשאיר חלוקת אחריות זו, מלבד לעניין עורקים ראשיים שעוברים בתחום הרשות המקומית ושטחים פתוחים נרחבים המצויים בה.

פעולות הניקוז שבתחום אחריות רשות הניקוז, שבמרבית המקרים ימשיכו להיות מחוץ לתחומי הרשות המקומית גם לפי התיקון המוצע, ממומנות בחלקן הגדול מתקציבן השוטף של הרשויות המקומיות.

התוצאה היא, כי נציגי הרשויות המקומיות, שמהווים כיום רוב בין חברי הנהלת רשות הניקוז, מצויים לכאורה בניגוד אינטרסים – האינטרס לגבות היטל שיספיק לביצוע פעולות ניקוז מיטביות אל מול האינטרס להפחית את הנטל על תקציב הרשות המקומית. ניגוד אינטרסים זה מתחדד לאור העובדה שככלל, פעולות הניקוז שמבוצעות על ידי רשות הניקוז אינן מבוצעות בתחומה של הרשות המקומית.

אכן, בהתאם לנתונים בפועל, בחלק מרשויות הניקוז האגניות מחויבות הרשויות המקומיות שבתחומן במכסות ניקוז נמוכות ביותר, מכסות שאינן מספיקות להסדרה סבירה של עורקי הניקוז באזור שעליו אמונה רשות הניקוז האגנית.

לאור האמור לעיל, מוצע להעביר את הסמכות לקביעת התעריפים למועצה הארצית, ולקבוע בחוק מנגנון אחיד ופשוט יותר לחישוב הסכומים שיהיה על הרשויות המקומיות ועל המדינה להעביר לרשויות הניקוז האגניות. היות שפעולות הניקוז נועדות בעיקרן להגנה על התושבים ועל רכושם, מוצע לקבוע כי המועצה הארצית תקבע תעריף לתושב ותעריף ליחידת שטח, והסכום שיוטל על רשות מקומית יקבע כמכפלה של מספר התושבים שבה בתעריף לתושב, וכן כמכפלה של התעריף ליחידת שטח בשטחה של הרשות, למעט השטחים שמוחזקים ומנוהלים על ידי המדינה. לצד זאת מוצע לקבוע בחוק כי גם המדינה תעביר לכל רשות אגנית תקציב שיחושב כמכפלה של התעריף ליחידת שטח בשטחים המוחזקים ומנוהלים על ידה.

כמו כן, מוצע לקבוע הסדר מיוחד לעניין כיסוי הוצאות של פעולות ניקוז הדרושות להסדרת עורקים ראשיים. כפי שמוצע בהצעת החוק, המועצה הארצית תקבע רשימה של עורקים ראשיים, בשים לב לחשיבות הסדרתם, בין היתר מבחינת הספיקה וגודל הסיכון הנובע מהם. עורקים אלה מנקזים מים עיליים רבים, ולהסדרתם חשיבות רבה לציבור רחב, לרבות לאוכלוסייה שאינה מתגוררת בסמוך לו. כמו כן, ההוצאות הכרוכות בהסדרת עורקים אלה הן, ככלל, גדולות ביותר.

לפיכך יש מקום לאפשר חיובם של תושבים מחוץ לתחום הרשות האגנית שבה עובר עורק ראשי בהוצאות אלה. לאור זאת מוצע להסמיך את המועצה הארצית להורות לרשויות האגניות להעביר עד 30% מתקציבן לרשות הארצית ולקבוע בכללים אמות מידה לחלוקת הכספים על ידי הרשות הארצית לצורך מימון, הקמה והחזקה של מפעלי ניהול נגר בעורקים ראשיים.

 

עיקר 5 – הרחבת סמכויות הרשויות האגניות

בפרק השני לחוק, שכותרתו "פיקוח על עורקים", נקבעו מגבלות שונות על תושבי המדינה בביצוע פעולות העלולות להשפיע על הניקוז, כגון איסור על הטיית מים ואיסור על הקמת מבנים בעורק שלא בהיתר מאת מנהל רשות המים. כן ניתנה סמכות למנהל רשות המים להורות, לאדם שביצע פעולות כאמור שלא בהיתר, על החזרת המצב לקדמותו ואף לבצע את העבודות הדרושות בעצמו.

בפועל, סמכויות אלה מופעלות במשורה, על אף קיומן של הפרות רבות של האיסורים הקבועים בחוק. היות שרשויות הניקוז האגניות הן הגופים הנמצאים בשטח, ותפקידן הוא לדאוג לניקוזו הסדיר של התחום שנקבע להן, מוצע להעביר למנהלי הרשויות האגניות את הסמכות להוציא היתרים לביצוע הפעולות האמורות בעורקים שאינם ראשיים ולאפשר להם להורות על החזרת המצב לקדמותו ועל ביצוע העבודות הדרושות לכך בעורקים כאמור.

עם זאת, את סמכות הפיקוח כאמור בנוגע לעורקים ראשיים מוצע להשאיר לגורם ארצי – מנהל הרשות הארצית, בכפוף להסכמת מנהל רשות המים.

כמו כן, כדי לתת לרשויות האגניות כלים נוספים לביצוע תפקידיהן, מוצע לאפשר בחוק לתת לעובדי הרשויות האגניות סמכויות פיקוח. לצד זאת יוחלו על עובדי הרשויות האגניות דיני המשמעת החלים על עובדי המדינה.

 

 

 

  ד. השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

בהתאם לתיקון המוצע, יתוקן שם החוק, יתוקנו סעיפים 1 עד 8, 11 עד 14, 17 עד 20, 22 עד 27, 29 עד 35, 43ב, 44 עד 50, 52, 53, 58 ו-59.

יימחקו סעיפים 9, 10, 15, 16, 21, 28, 36 עד 43א, 43ג ו-51.

יתווספו סעיפים 1א, 3א, 3ב, 9א, 9ב, 9ג, 11א, 43א1, 43א2, 54 ו-55.

 

ה. השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה וההיבט המנהלי

ההתנהלות של רשויות הניקוז והמדינה כפי שהייתה ב-15 השנים האחרונות בהן עבדו רשויות הניקוז במתכונת האגנית, ומאז הרפורמה הקודמת במבנה הרשויות האגניות הייתה במתכונת הבאה: מכסות הניקוז אותן גבו רשויות הניקוז הן מהרשויות המקומיות והן ממינהל מקרקעי ישראל שימשו לצורך תקורה ותפעול (של רשות הניקוז), תחזוקה (של מפעלי ניקוז) והסדרת תעלות ניקוז אזוריות. על בסיס צרכים אלו העריכה כל רשות ניקוז מהו היקף התקציב הנדרש לביצוע פעולות אלו, ועל פי נפח נדרש זה קבעו את גובה המכסות וחלוקתן לפי בתי אב ושטח.

התקציב הנדרש לביצוע מפעלי ניקוז בנחלים ראשיים ניתן בדרך כלל מתקציב ייעודי בספר התקציב ועל פי נוהל תמיכות קיים. התקציב לא הספיק לביצוע מפעלים אלו, כפי שצוין גם בדו"ח מבקר המדינה הנ"ל.

קיים סיכום חתום בין משרדי החקלאות והאוצר על מתן תקציב בסך 550 מלש"ח לביצוע מפעלי ניקוז לתקופה של 10 שנים-55 מלש"ח מדי שנה. סיכום זה יכנס לתוקף עם אישור השינוי המוצע בחוק הניקוז.

ו. להלן נוסח החוק המוצע

 

תיקון שם החוק

1.   

חוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח – 1957 (להלן – החוק העיקרי), ייקרא "חוק ניהול הנגר וההגנה מפני שטפונות, תשי"ח – 1957".

תיקון סעיף 1

2.   

בסעיף 1 לחוק העיקרי –

 

 

(1) לפני ההגדרה "ניקוז" יבוא:

 

 

 

""אגן היקוות" – תא שטח יבשתי, התחום טופוגרפית בקווי פרשת מים, ממנו נקווים מים עיליים אל מוצא יחיד במקום הנמוך שבהיקפו;";

 

 

 

""ישוב" ו"תחום ישוב" – כהגדרתם בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) – תשי"ח-1958;";

 

 

 

""מועצה מקומית" ו"תחום מועצה מקומית" – כמשמעותם בצו המועצות המקומיות (א), תשי"א-1950 וצו המועצות המקומיות (ב), תשי"ג-1953;";

 

 

(2) בהגדרת "ניקוז", במקום "מים עיליים או אחרים" יבוא "מי נגר", במקום "ייבוש ביצות והגנה" יבוא "הגנה" ובמקום "וכן ניצול" יבוא "ולמעט ניצול";

 

 

(3) בכל מקום, במקום המילה "ניקוז" יבוא "ניהול נגר";

 

 

(4) אחרי ההגדרה "מנהל הרשות הממשלתית" יבוא:

 

 

 

"עורק ראשי" – עורק שקבעה המועצה כעורק ראשי לפי סעיף 2(ג)(2);

 

 

 

"עיריה" ו"תחום עיריה" – כמשמעותם בפקודת העיריות [נוסח חדש];

 

 

 

"רשות אגנית" – רשות אגנית לניהול נגר כמשמעותה בסעיף 11(א);

 

 

 

"הרשות הארצית" – הרשות הארצית לניהול נגר שהוקמה לפי סעיף 3א;

 

 

 

"שטח פתוח" – שטח המיועד בתכנית מתאר מחוזית לתכליות הבאות: שמורת טבע, שמורת נוף, גן לאומי, יער, שטח נוף כפרי פתוח, שטח חקלאי, נחל וסביבותיו, חוף רחצה, נופש מוטרופוליני, מאגר, פארק מטרופוליני/אזורי או תכלית דומה אחרת וכן דרכים, מסילות, קווי תשתית, כרייה וחציבה;

 

 

 

"השר" – שר החקלאות ופיתוח הכפר;

 

 

 

"השרים" – שר החקלאות ופיתוח הכפר ושר האוצר.

הוספת סעיף 1א

3.   

אחרי סעיף 1 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"מטרות החוק

1א.

מטרת חוק זה היא לצמצם את הנזקים שגורמים או עלולים לגרום מי נגר לחקלאות, לבריאות הציבור, לפיתוח הארץ או לקיום שירותים סדירים במדינה, תוך התחשבות בצרכי משק המים ובערכי הטבע והנוף.

החלפת סעיף 2

4.   

במקום סעיף 2 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"מועצה ארצית לניהול נגר

2.

(א)      לענין חוק זה תהיה מועצה ארצית לעניני ניהול נגר (להלן – המועצה) המורכבת מתשעה חברים כדלקמן –

 

 

 

 

 

 

 

(1) נציג ציבור, שאינו עובד רשות אגנית או בעל תפקיד בה, בעל ידע ומומחיות בתחום ניהול הנגר ובתכנון שטחים פתוחים, שימנה השר, והוא יהיה יושב הראש;

 

 

 

 

 

 

 

(2) מנהל הרשות הארצית;

 

 

 

 

 

 

 

(3) מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב או נציג בכיר מטעמו;

 

 

 

 

 

 

 

(4) המנהל הכללי של המשרד להגנת הסביבה או נציג בכיר מטעמו;

 

 

 

 

 

 

 

(5) המנהל הכללי של משרד הפנים או נציג בכיר מטעמו;

 

 

 

 

 

 

 

(6) המנהל הכללי של משרד התשתיות הלאומיות או נציג בכיר מטעמו;

 

 

 

 

 

 

 

(7) הממונה על התקציבים במשרד האוצר או נציג בכיר מטעמו;

 

 

 

 

 

 

 

(8) שני נציגי ציבור שאינם עובדי רשות אגנית או בעלי תפקיד בה, בעלי ידע ומומחיות בתחום ניהול הנגר, שימנה השר.

 

 

 

 

 

 

(ב)       בישיבות המועצה רשאים להיות נוכחים, כמשקיפים, שני נציגים של הרשויות האגניות.

 

 

 

 

 

 

(ג)       תפקידי המועצה וסמכויותיה יהיו כדלקמן:

 

 

 

 

 

 

 

(1) אישור תכניות העבודה השנתיות שהכינו הרשויות האגניות והתקציב הנדרש לביצוען, בהתאם לסעיף 43א(1); במסגרת אישור תכנית העבודה תהיה המועצה רשאית להורות לרשות אגנית לשנות את סדרי העדיפויות בביצוע מפעלי ניהול נגר שהוצעו על ידה וכן להוסיף מפעלים נוספים  לביצוע, גם אם לא נכללו בתכנית שהציעה הרשות האגנית;

 

 

 

 

 

 

 

(2) קביעת עורקים שלהסדרתם חשיבות מיוחדת כעורקים ראשיים, בשים לב, בין היתר להיקף הספיקה, לגודל הסיכון  הנובע מהם ולגודל האגן שהם מנקזים;

 

 

 

 

 

 

 

(3) להורות לרשות אגנית לתכנן ולבצע מפעל ניהול נגר בעורק ראשי שעובר בתחומה;

 

 

 

 

 

 

 

(4) ביצוע פעולות נוספות כמפורט בחוק זה.".

תיקון סעיף 3

5.   

בסעיף 3 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) במקום סעיף קטן (ב), יבוא "המועצה תמנה ועדה הנדסית שתבדוק תכניות ניקוז מבחינה הנדסית; בוועדה יהיו חברים, בין היתר, נציגי משרד החקלאות ופיתוח הכפר, הרשות הממשלתית למים ולביוב, אגף התקציבים במשרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה ורשות הטבע והגנים.";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ד), במקום "שר החקלאות" יבוא "השר";

הוספת סעיפים 3א ו-3ב

6.   

אחרי סעיף 3 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"רשות ארצית לניהול נגר

3א.

(א) מוקמת בזה רשות ארצית לניהול נגר במשרד החקלאות ופיתוח הכפר.

 

 

 

 

(ב) השר ימנה את מנהל הרשות הארצית מבין עובדי משרדו.

 

 

 

 

 

 

(ג) תקציב הרשות הארצית ייקבע בחוק התקציב השנתי, בתקנה נפרדת, כמשמעותה בחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, תחת הסעיף התקציבי של משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

 

 

 

 

 

 

(ד) מנהל הרשות הארצית מורשה, יחד עם חשב משרד החקלאות ופיתוח הכפר, לייצג את הממשלה בעסקאות כאמור בסעיפים 4 ו-5 לחוק נכסי המדינה, התשי"א-1951, למעט עסקאות במקרקעין, ולחתום בשם המדינה על מסמכים הנוגעים לעסקאות כאמור.

 

 

 

 

 

 

(ה) עובדי הרשות הארצית יהיו עובדי משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

 

 

 

 

 

 

(ו)  תפקידי הרשות הארצית וסמכויותיה יהיו כדלקמן:

 

 

 

 

 

 

 

(1) לסייע מקצועית ומינהלית למועצה בביצוע תפקידיה;

 

 

 

 

 

 

 

(2) לפקח על פעילות הרשויות האגניות ולהבטיח כי הפעילות נעשית בהתאם להוראות המועצה ולתכניות העבודה שאושרו על ידה;

 

 

 

 

 

 

 

(3) לפעול לקידום ולמימוש מטרות חוק זה ולבצע כל פעולה אחרת שמוטלת עליה בחוק זה ולפי כל דין.

 

 

"תכניות אב

3ב.

(א) השרים, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה, יקבעו בתקנות אמות מידה להכנת תכנית לטיפול רב שנתי בניהול הנגר בכל שטח המדינה ולהכנת תכניות לטיפול רב שנתי בניהול הנגר בשטחה של רשות אגנית (להלן – תכנית אב ארצית ותכנית אב אגנית, בהתאמה); תכנית אב אגנית לא תסתור את תכנית האב הארצית.

 

 

 

 

(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א) ייקבעו בהתחשב בתכניות המתאר הרלוונטיות, בתכניות של הרשות הממשלתית למים ולביוב לניהול מי נגר לטובת משק המים, ובמטרה להביא להקטנת מפגעי ניקוז ולשמירה על ערכי הטבע והנוף של עורקים וסביבתם.

 

 

 

 

(ג) הרשות הארצית תכין תכנית אב ארצית וכל רשות אגנית תכין תכנית אב אגנית לתחומה, בהתאם לתקנות כאמור בסעיף קטן (א); התכניות יועברו לאישור המועצה, ולאחר אישורה – לאישור השרים.

תיקון סעיף 4

7.   

בסעיף 4 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) במקום סעיף קטן (א), יבוא "לא יטה אדם מים מעורק או אליו, לא ישנה את זרימת המים בו ולא יניח לאחר לעשות פעולה כאמור אלא בהיתר ממנהל הרשות הארצית – אם מדובר בעורק ראשי או בהיתר ממנהל הרשות האגנית – אם מדובר בעורק שאינו ראשי; היתר כאמור ממנהל הרשות הארצית יינתן בכפוף להסכמת מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב.";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב), ברישא, במקום "בעורק שכולו" יבוא "בעורק שאינו ראשי, שכולו" ובמקום "הממשלתית" יבוא "האגנית";

תיקון סעיף 5

8.   

בסעיף 5 לחוק העיקרי, במקום הסיפא החל במילים "אלא בהיתר" יבוא "ולא ישליך בהם פסולת אלא בהיתר ממנהל הרשות הארצית – אם מדובר בעורק ראשי או בהיתר ממנהל הרשות האגנית – אם מדובר בעורק שאינו ראשי; היתר כאמור ממנהל הרשות הארצית יינתן בכפוף להסכמת מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב.".

תיקון סעיף 6

9.   

בסעיף 6 לחוק העיקרי ­–

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א), במקום "רשאי שר החקלאות", פעמיים, יבוא "רשאית המועצה";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "שר החקלאות" יבוא "המועצה";

 

 

 

(3) בסעיף קטן (ג), במקום "הממשלתית", פעמיים, יבוא "הארצית".

תיקון סעיף 7

10.   

בסעיף 7 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א), במקום "ניטעו עצים או נזרעו גידולים" יבוא "ניטעו עצים, נזרעו גידולים או הושלכה פסולת", במקום "רשאי מנהל הרשות הממשלתית אם ראה" יבוא "רשאי מנהל הרשות הארצית – לגבי עורק ראשי, או מנהל הרשות האגנית – לגבי עורק שאינו ראשי, אם ראו", ובסיפא במקום "רשאי מנהל הרשות הממשלתית" יבוא "רשאים מנהל הרשות הארצית או מנהל הרשות האגנית, לפי העניין";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "מנהל הרשות הממשלתית" יבוא " מנהל הרשות הארצית או מנהל הרשות האגנית, לפי העניין".

תיקון סעיף 8

11.   

בסעיף 8 לחוק העיקרי, במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית או האגנית".

מחיקת סעיף 9

12.   

סעיף 9 לחוק העיקרי – יימחק.

הוספת סעיפים 9א עד 9ג

13.   

אחרי סעיף 9 יבוא:

 

 

"ניהול נגר בתחום יישוב

9א.

חוק זה אינו חל לעניין ניהול הנגר בתחום עיריה, מועצה מקומית או ישוב, ורשות אגנית לא תהיה אחראית לעניין זה.

 

 

טיפול בעורק ראשי בתחום יישוב

9ב.

(א) על אף האמור בסעיף 9א, עבר עורק ראשי בתחום עיריה, תחום מועצה מקומית או תחום ישוב, המצויים בתחומה של רשות אגנית, רשאית הרשות האגנית לתכנן ולבצע מפעל ניהול נגר בחלק העורק הראשי העובר בתחומים כאמור, בתיאום עם העיריה, המועצה המקומית או הישוב, לפי הענין, ואם לא הצליחו להגיע לתיאום כאמור, יכריע בעניין מנהל הרשות הארצית.

 

 

 

 

 

 

(ב) הוגשה בקשה למוסד תכנון למתן היתר לבנייה או לשימוש בקרקע בתחום עורק ראשי או רצועות המגן שלו, לא יינתן היתר כאמור ללא אישור הרשות האגנית.

 

 

ניהול הנגר באגן היקוות

9ג.

על אף האמור בסעיף 9א, רשות אגנית תהיה אחראית לניהול הנגר בשטח פתוח שהוא אגן היקוות, אף אם הוא בתחום עיריה, מועצה מקומית או תחום ישוב ובלבד שהיקפו עולה על 1,000 דונמים.

תיקון כותרת הפרק השלישי

14.   

בכותרת הפרק השלישי לחוק העיקרי, במקום "ניקוז" פעמיים יבוא "ניהול נגר".

מחיקת סעיף 10

15.   

סעיף 10 לחוק העיקרי – יימחק.

תיקון סעיף 11

16.   

במקום סעיף 11 לחוק העיקרי, יבוא:

 

 

"11.

(א) תחומן של הרשויות האגניות לניהול נגר ששמותיהן נקובים בטור א' בתוספת הראשונה יכלול את אזור הניקוז הנקוב לצדה בטור ב' בתוספת הראשונה, שבו נכללים השטחים כמפורט בתוספת השניה.

 

 

 

(ב) בכל רשות אגנית תהיינה חברות הרשויות המקומיות המפורטות בטור ג' בתוספת הראשונה, ומספר קולות נציגיהן ברשות יהיה כמפורט בטור ד' בתוספת הראשונה.

 

 

 

(ג) בכל רשות אגנית יהיו חברים גם 3 נציגי הממשלה – נציג השר, נציג השר להגנת הסביבה ונציג מנהל מינהל מקרקעי ישראל.

 

 

 

(ד) כל רשות מקומית המיוצגת ברשות אגנית תבחר את נציגיה מבין חברי מועצתה, או מבין עובדיה, או תמנה נציג אחר שלדעת מועצתה עשוי לייצג את ענייניה ברשות; לא בחרה רשות מקומית נציג כאמור תוך 30 ימים מפניית השר אליה, רשאי השר למנות נציג מבין חברי מועצתה או עובדיה.

 

 

 

(ה) תקופת כהונתו של חבר רשות אגנית היא 5 שנים, ואולם חבר ימשיך בתפקידו גם לאחר 5 שנים כאמור, כל עוד לא נבחר או נתמנה חבר במקומו.

 

 

 

(ו) רוב חברי רשות אגנית הם מנין חוקי בישיבותיה; לא נכח רוב חבריה בשעה שנקבעה לישיבה, תידחה הישיבה לשעה אחת ואז תהיה חוקית אם נוכחים בה לפחות שליש מהחברים.

 

 

 

(ז) החלטות רשות אגנית יתקבלו ברוב קולותיהם של החברים הנוכחים בעת ההצבעה בישיבה שיש בה מנין חוקי.

 

 

 

(ח) שום פעולה של רשות הניקוז לא תיפסל מחמת זה בלבד שבשעת הפעולה היה מקומו של אחד החברים פנוי מכל סיבה שהיא.

 

 

 

(ט) השר רשאי לקבוע, בצו, הוראות בדבר סדרי הנהלתה של רשות אגנית ותנאי כשירותם של חבריה, לרבות הוראות בדבר הפסקת כהונתם.

 

הוספת סעיף 11א

17.   

אחרי סעיף 11 לחוק העיקרי, יבוא:

 

 

"שינוי תחומה והפסקת פעולתה של רשות אגנית

11א.

(א) השר, בהתייעצות עם שר הפנים, רשאי, בהודעה שתפורסם ברשומות, לשנות את התוספת הראשונה והשניה, ובלבד שבהרכב רשות אגנית יוותר רוב של נציגי הרשויות המקומיות שבתחומה.

 

 

 

 

(ב) החליט השר, בתוקף סמכותו לפי סעיף משנה (א), לשנות את התוספות באופן שתחומן של מספר רשויות אגניות יאוחד תחת רשות  אחת, יחדלו מלפעול הרשויות שתחומן עבר לרשות אחרת, וכל נכסיהן, זכויותיהן, חובותיהן והתחייבויותיהן יעברו אליה, זולת אם קבע השר, בצו לפי סעיף קטן (ג), הוראה אחרת לעניין זה.

 

 

 

 

(ג) השר רשאי לקבוע, בצו, הוראות בדבר דרכי פירוקה של רשות אגנית, לרבות הקניית רכושה והעברת חובותיה.

תיקון סעיף 12

18.   

במקום סעיף 12 לחוק העיקרי, יבוא:

 

 

"12. תפקידי רשות אגנית וסמכויותיה יהיו כדלקמן:

 

 

 

"(א) לדאוג לניהול הנגר בתחום שנקבע לה בתוספת הראשונה, בהתאם למטרות החוק, ולשם כך להקים, לשנות להחזיק ולפתח מפעלי ניהול נגר באותו תחום.

 

 

 

(ב) להכין ולהגיש לאישור המועצה, מידי שנה, עד לסוף חודש ספטמבר, הצעת תכנית עבודה שנתית לשנה העוקבת ואת אומדן התקציב הדרוש לביצועה; הצעת תכנית העבודה השנתית לא תסתור את תכנית האב האגנית שאושרה על ידי המועצה והשרים.

 

 

 

(ג) לבצע כל פעולה אחרת שמוטלת עליה בחוק זה ולפי כל דין.

תיקון סעיף 13

19.   

בסעיף 13 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 14

20.   

בסעיף 14 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

מחיקת סעיפים 15 ו-16

21.   

סעיפים 15 ו-16 לחוק העיקרי – יימחקו.

תיקון כותרת הפרק הרביעי

22.   

בכותרת הפרק הרביעי לחוק העיקרי, במקום "ניקוז" יבוא "ניהול נגר".

תיקון סעיף 17

23.   

בסעיף 17 לחוק העיקרי, במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית" ובמקום "מפעל ניקוז" יבוא "מפעל ניהול נגר".

תיקון סעיף 18

24.   

בסעיף 18(א) לחוק העיקרי, בסופו יבוא:

"(7) ההשפעה על הסביבה בתחום המפעל.".

תיקון סעיף 19

25.   

בסעיף 19 לחוק העיקרי, במקום "רשות הניקוז", בכל מקום, יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "הרשות הממשלתית" יבוא "הרשות הארצית".

תיקון סעיף 20

26.   

בסעיף 20 לחוק העיקרי, האמור בו יהיה סעיף קטן (א), במקום "הניקוז" יבוא "האגנית" ואחריו יבוא:

 

 

 

"(ב) בתום המועד להגשת התנגדויות תעביר הרשות האגנית את התכנית וההתנגדויות שהוגשו, בצירוף ההערות שלה, לאישור המועצה.

 

 

 

(ג) המועצה רשאית לאשר את התכנית בשינויים או בלי שינויים או להסירה.

 

 

 

(ד) המועצה לא תדחה התנגדות אלא לאחר שניתנה למתנגד הזדמנות להשמיע טענותיו לפניה או לפני מי שמינתה לכך.".

מחיקת סעיף 21

27.   

סעיף 21 לחוק העיקרי – יימחק.

תיקון סעיף 22

28.   

בסעיף 22 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בכל מקום במקום "לא יאשר אותה שר החקלאות" יבוא "לא תאשר אותה המועצה";

 

 

 

(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

 

 

 

 

"(ג) היה ביצועה של תכנית פוגע בגן לאומי או שמורת טבע, כמשמעותם בחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998, לא תאשר אותה המועצה אלא בהסכמת מנהל הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.".

תיקון סעיף 23

29.   

בסעיף 23 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "לא יאשר שר החקלאות" יבוא "לא תאשר המועצה", במקום "לבניה ולתכנון עיר" יבוא "לתכנון ולבניה" ובמקום הסיפה החל במילה "בפקודת" יבוא "בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב) במקום הסיפה החל במילים "תכנית בנין" יבוא "תכנית לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.".

תיקון סעיף 24

30.   

בסעיף 24(ב) לחוק העיקרי, במקום "בנין עיר" יבוא "שאושרה לפי חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965".

תיקון סעיף 25

31.   

בסעיף 25 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "ניקוז" יבוא "ניהול נגר";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב) במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית".

תיקון סעיף 26

32.   

בסעיף 26 לחוק העיקרי במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית".

תיקון סעיף 27

33.   

בסעיף 27 לחוק העיקרי בכל מקום במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "מפעל הניקוז" יבוא "מפעל ניהול הנגר".

מחיקת סעיף 28

34.   

סעיף 28 לחוק העיקרי – יימחק.

תיקון סעיף 29

35.   

בסעיף 29 לחוק העיקרי במקום "מפעל הניקוז" יבוא "מפעל ניהול הנגר" ובמקום "רשות הניקוז" בכל מקום יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 30

36.   

בסעיף 30 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" פעמיים יבוא "הרשות האגנית", במקום "בספרי האחוזה" יבוא "במרשם המקרקעין" ובמקום "שר החקלאות" יבוא "המועצה".

תיקון סעיף 30א

37.   

בסעיף 30א לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" בכל מקום יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "שר החקלאות", פעמיים, יבוא "המועצה".

תיקון סעיף 30ב

38.   

בסעיף 30ב לחוק העיקרי במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית" ובמקום "שר החקלאות" יבוא "המועצה".

תיקון סעיף 30ג

39.   

בסעיף 30ג לחוק העיקרי במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית" ובמקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 30ד

40.   

בסעיף 30ד לחוק העיקרי במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית", במקום "רשות הניקוז", פעמיים, יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "שרשות הניקוז" יבוא "שהרשות האגנית".

תיקון סעיף 31

41.   

בסעיף 31 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "מפעל ניקוז" יבוא "מפעל ניהול נגר".

תיקון סעיף 32

42.   

בסעיף 32 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א), במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב), במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית", במקום "ברשות הניקוז" יבוא "ברשות האגנית" ובמקום "מרשות הניקוז" יבוא "מהרשות האגנית".

תיקון סעיף 33

43.   

בסעיף 33(א) לחוק העיקרי במקום "מפעל ניקוז" יבוא "מפעל ניהול נגר" ובמקום "מרשות הניקוז" יבוא "מהרשות האגנית".

תיקון סעיף 34

44.   

בסעיף 34 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 35

45.   

בסעיף 35 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

מחיקת סעיפים 36 עד 43א

46.   

סעיפים 36 עד 43א לחוק העיקרי – יימחקו.

הוספת סעיף 43א1

47.   

אחרי סעיף 43א לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"תקציב הרשויות האגניות

43א1.

(א) המועצה תקבע, מידי שנה, עד לסוף חודש ספטמבר, תעריף אחיד לתושב ותעריף אחיד לדונם קרקע (להלן – התעריף לתושב והתעריף לדונם, בהתאמה).

 

 

 

 

(ב) רשות מקומית תעביר לרשות האגנית שבתחומה היא נמצאת, מידי שנה, עד לסוף חודש נובמבר, סכום שיחושב כמכפלה של התעריף לתושב במספר התושבים שבה, וכן סכום שיחושב כמכפלה של התעריף לדונם במספר הדונמים שכלולים בתחומה של הרשות המקומית, למעט השטחים המוחזקים ומנוהלים על ידי המדינה.

 

 

 

 

(ג) המדינה תעביר לכל רשות אגנית, מידי שנה, עד לסוף חודש נובמבר, סכום שיחושב כמכפלה של התעריף לדונם במספר הדונמים שמוחזקים ומנוהלים על ידי המדינה בתחומה של הרשות האגנית.

 

 

 

 

 

 

(ד) התעריפים כאמור בסעיף קטן (א) ייקבעו, בין היתר, בהתבסס על סך ההוצאות הצפויות לרשויות האגניות בהתאם לתכניות העבודה השנתיות שאושרו על ידי המועצה.

 

 

 

 

 

 

(ה) המועצה תקבע הוראות לעניין כיסוי הוצאות הקמת מפעל ניהול נגר, שינויו או החזקתו, הוראות לעניין תקורת הרשויות האגניות והוראות לעניין שמירת חלק מתקציב הרשות האגנית כמרכיב ביטוחי, שישמש בין השאר לכיסוי נזקי אירועי שטפונות חריגים.

 

 

 

 

 

 

(ו)  לצורך מימון הקמה והחזקה של מפעלי ניהול נגר בעורקים ראשיים, רשאית המועצה להורות לרשויות האגניות, עד לסוף הרבעון הראשון של כל שנה, להעביר עד 30% מתקציבן לאותה שנה, לרשות הארצית; המועצה תקבע בכללים, אמות מידה לחלוקת הכספים כאמור על ידי הרשות הארצית לרשויות האגניות, בשים לב, בין היתר, להיקף הספיקה של העורקים הראשיים, לגודל הסיכון  הנובע מהם ולגודל האגן שהם מנקזים

תיקון סעיף 43ב

48.   

בסעיף 43ב לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) במקום סעיף קטן (א) יבוא:

 

 

 

 

"(א) רשות מקומית שחויבה בתשלום מכסת ניהול נגר לפי כללים כאמור בסעיף 43א, רשאית להטיל, לכיסוי ההוצאות האמורות, היטל על בעלי המקרקעין שבתחום הרשות המקומית (להלן – היטל ניקוז).";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב) במקום "אישורו של שר החקלאות" יבוא "אישור השר לאחר שהתייעץ עם המועצה";

 

 

 

(3) סעיף קטן (ג) – יימחק;

 

 

 

(4) במקום סעיף קטן (ו) יבוא:

 

 

 

 

"(ו) "בעל מקרקעין" – לרבות כל אדם המקבל או הזכאי לקבל הכנסה מהמקרקעין או שהיה מקבלה אילו המקרקעין היו נותנים הכנסה, בין בזכותו הוא, בין כסוכן, כנאמן או כבא-כוח, בין שהוא הבעל הרשום ובין שאיננו הבעל הרשום, וכן שוכר או שוכר משנה ששכר את המקרקעין לתקופה שלמעלה מארבע שנים, ובמקרקעין התפוסים על ידי מפעל תעשייתי – מי שבידו השליטה על המפעל; וכל חיוב בתשלום המוטל לפי חוק זה על בעל מקרקעין יהא מוטל על כל אלה ביחד ולחוד.".

מחיקת סעיף 43ג

49.   

סעיף 43ג לחוק העיקרי – יימחק.

תיקון סעיף 44

50.   

בסעיף 44 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "שר החקלאות" יבוא "השר לאחר שהתייעץ עם המועצה";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (א) בפסקה (1) במקום "מפעל ניקוז" יבוא "מפעל ניהול נגר";

 

 

 

(3) בסעיף קטן (ב) במקום "סעיף 99 לפקודת העיריות, 1934" יבוא "פרק שלושה עשר לפקודת העיריות [נוסח חדש]", במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית" ובסיפה יבוא "והם לא יהיו כפופים לאישור שר הפנים".

תיקון סעיף 45

51.   

בסעיף 45 לחוק העיקרי במקום "בארנונות" יבוא "במכסות ניהול נגר".

תיקון סעיף 46

52.   

בסעיף 46 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית", במקום "שייקבעו בתקנות" יבוא "שיקבע השר בתקנות, לפי הצעת המועצה" ובמקום "שר החקלאות" יבוא "המועצה";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב) בכל מקום במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית" ובמקום "שר החקלאות" יבוא "המועצה";

 

 

 

(3) בסעיף קטן (ג) במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 47

53.   

בסעיף 47 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז חייבת להגיש" יבוא "הרשות האגנית תגיש", במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית", במקום "ולכלול בו" יבוא "בו ייכללו", במקום "שייקבע בתקנות" יבוא "שיקבע השר בתקנות, לפי הצעת המועצה," ובמקום "ולספק" יבוא "ותספק".

תיקון סעיף 48

54.   

בסעיף 48 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 49

55.   

בסעיף 49 לחוק העיקרי במקום "רשות הניקוז", פעמיים, יבוא "הרשות האגנית", במקום "שר החקלאות" יבוא "מנהל הרשות הארצית", במקום "שר החקלאות להטיל את קיומו על מנהל הרשות הממשלתית" יבוא "מנהל הרשות הארצית לבצע את התפקיד במקומה" ובמקום "מרשות הניקוז" יבוא "מהרשות האגנית".

תיקון סעיף 50

56.   

בסעיף 50 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית", במקום "לאזור ניקוז" יבוא "לאזור ניהול נגר", במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית" ובמקום "מפעלי ניקוז" יבוא "מפעלי ניהול נגר";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (ב) במקום "הממשלתית", פעמיים, יבוא "הארצית", המילים "והטלת ארנונות" יימחקו, במקום "רשות ניקוז" יבוא "רשות אגנית" ובמקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

מחיקת סעיף 51

57.   

סעיף 51 לחוק העיקרי – יימחק.

תיקון סעיף 52

58.   

בסעיף 52(א) לחוק העיקרי במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית" ובמקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

תיקון סעיף 53

59.   

בסעיף 53 לחוק העיקרי –

 

 

 

(1) בסעיף קטן (א) במקום "שר החקלאות" יבוא "מנהל הרשות הארצית";

 

 

 

(2) בסעיף קטן (א) בפסקה (2) במקום "למנהל הרשות הממשלתית" יבוא "לרשות אגנית";

 

 

 

(3) בסעיף קטן (ג) במקום "הממשלתית", פעמיים, יבוא "הארצית".

הוספת סעיפים 54 ו-55

60.   

אחרי סעיף 53 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"החלת דין משמעתי על עובדי הרשויות האגניות

54.

על עובדי הרשויות האגניות יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (בסעיף זה – חוק המשמעת), בשינויים המחויבים, והסמכויות הנתונות לשר ולמנהל כללי לפי סעיף 31 לחוק המשמעת, יהיו נתונות לשר ולמנהל הכללי של המשרד, בהתאמה."

 

 

"פיקוח

55.

(א)                השר רשאי להסמיך מפקחים מבין עובדי הרשויות האגניות, שיהיו נתונות להם סמכויות לשם פיקוח על ביצוע הוראות סעיפים 4 ו-5 (בסעיף זה – מפקח); הודעה על הסמכת מפקח לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.

 

 

 

 

(ב)                 לא יוסמך מפקח כאמור בסעיף קטן (א) אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:

 

 

 

 

 

(1) משטרת ישראל הודיעה, לא יאוחר משלושה חודשים ממועד פנייתו של השר אליה וקבלת פרטי העובד, כי אינה מתנגדת להסמכתו מטעמים של ביטחון הציבור, לרבות בשל עברו הפלילי;

 

 

 

 

 

(2) הוא קיבל הכשרה מתאימה בתחום הסמכויות שיהיו נתונות לו לפי סעיף זה, כפי שהורה השר, בהסכמת השר לביטחון הפנים;

 

 

 

 

 

(3) הוא עומד בתנאי כשירות נוספים כפי שהורה השר, בהתייעצות עם השר לביטחון הפנים.

 

 

 

 

(ג)                 לשם פיקוח על ביצוע ההוראות לפי סעיף 8, רשאי מפקח להיכנס לכל קרקע, מבנה או מתקן ובלבד שלא ייכנס למקום המשמש למגורים אלא על פי צו של בית משפט.

 

 

 

 

(ד)                 מפקח לא יעשה שימוש בסמכויות הנתונות לו לפי סעיף זה אלא בעת מילוי תפקידו ובהתקיים אלה:

 

 

 

 

 

(1) הוא עונד באופן גלוי תג המזהה אותו ואת תפקידו;

 

 

 

 

 

(2) יש בידו תעודה חתומה על ידי השר המעידה על תפקידו ועל סמכויותיו של מפקח כאמור בסעיף זה, שאותה יציג על פי דרישה.

תיקון סעיף 58

61.   

במקום סעיף 58 לחוק העיקרי יבוא:

 

 

"58.

העושה אחד מאלה, דינו מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, ואם נעברה העבירה על ידי תאגיד – כפל הקנס האמור:

 

 

 

 

(1) מבצע את אחת הפעולות המפורטות בסעיף 4(א) ללא היתר ממנהל הרשות הארצית או האגנית, או שלא בהתאם לתנאי ההיתר;

 

 

 

 

(2) מבצע את אחת הפעולות המפורטות בסעיף 5 ללא היתר ממנהל הרשות הארצית או האגנית, או שלא בהתאם לתנאי ההיתר.

תיקון סעיף 59

62.   

בסעיף 59 לחוק העיקרי במקום "הממשלתית" יבוא "הארצית" ובמקום "רשות הניקוז" יבוא "הרשות האגנית".

 

 



[1] ה"ח תשי"ז, עמ' 254.

[2] מתוך דו"ח ביקורת של מבקר המדינה מ-1993 על תשתיות הניקוז במדינה.

[3] שם.