תזכיר חוק

 

1.   שם החוק המוצע

הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ג – 2013

 

2. מטרת החוק המוצע והצורך בו

בשנת 2006 נחקק חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו – 2006 (להלן- "החוק"), בעקבותיו תוקנה בשנת 2008, במסגרת תיקון מס' 35, פקודת בתי הסוהר,  התשל"ב-1971 (להלן- "הפקודה") באופן שעודכנו ההסדרים הנוגעים לדין המשמעתי.

 

בתקופה שעברה מאז חקיקת החוק ותיקון הפקודה, עלה הצורך לקבוע כאפשרות ענישה על תנאי גם בעונשים של ריתוק או הורדה בדרגה, לצד עונש המחבוש על תנאי הקבוע כיום בחוק ובפקודה.

 

הדין המשמעתי נועד להגן ולשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, תוך חיזוק אמון הציבור במשרתיו. עונש על תנאי משרת שתי תכליות החוסות זו בצד זו: מחד, מתן הזדמנות נוספת לנאשם ומאידך הרתעה מפני ביצוע עבירה דומה.

 

צמצומה של אפשרות ענישה על תנאי למחבוש בלבד מעקר שתי תכליות אלו.

 

בהתאם להלכה הפסוקה, הטלת עונש מחבוש על תנאי משמעותו, שלהלכה, ביה"ד גוזר את דינו למאסר אלא שביצועו נדחה עד לזמן שבו יתמלא התנאי שנקבע בגזר הדין.

ברבים מהמקרים הנדונים בפני ביה"ד למשמעת אין זו כוונתם שכן עונש מחבוש מוטל במקרים חמורים ונדירים בלבד, ולכן –גזירת עונש מחבוש על תנאי – כמוהו כהטלת עונש מחבוש שאין לו מקום ברבים מהמקרים.

משכך, נוצר מצב בו ניטל מביה"ד כלי חיוני, שכתוצאה מכך נאלץ ביה"ד להוביל לאחת משתי תוצאות בלתי רצויות:

הטלת עונש מחבוש על תנאי שאינו מידתי ביחס לעבירה שבוצע, או לחילופין הימנעות מהטלת עונש מותנה במקום שהיה ראוי להטילו, זאת מחשש שהפרת התנאי תביא לידי ריצוי מחבוש - שיהפוך בסופו של יום לעונש בלתי מידתי ביחס לעבירות שבוצעו.

 

במסגרת  בחינת הוספת עונשי על תנאי הוחלט כי אין מקום להוסיף עונש קנס על תנאי שכן ברוב

פסיקות בית הדין למשמעת, לרבות בית הדין לערעורים, עונש הקנס מושת כרכיב עונשי מוחשי לצד רכיב עונשי שאינו מוחשי כדוגמת נזיפה או נזיפה חמורה.

 

 

בנוסף, עלה הצורך לתקן את החוק ואת הפקודה כך שבעבירות הטרדה מינית, בית הדין יהיה רשאי לחייב בפיצויים לא רק בשל גרימת נזק למתלונן אלא גם בשל גרימת סבל ועוגמת נפש וזאת ללא הוכחת נזק.

חיוב בפיצויים על נזקי סבל ועוגמת נפש ע"י בית הדין חייב ויתור על דרישת הוכחת קיומו של נזק משתי סיבות:    

1.  בהוכחת נזקי סבל ועוגמת נפש קיימת מורכבות וקושי שאינם קיימים בהוכחת נזקי גוף או רכוש. מורכבות זו עלולה להביא לסרבול ולהתארכות ההליכים בבית הדין, מה שעומד בניגוד למטרתו ומהותו המרכזית של בית הדין שהם חתירה מהירה למיצוי הדין וגילוי האמת ביחס לשוטר או סוהר  החשודים בביצוע עבירה, בין השאר בכדי לאפשר את הדחתם המהירה משורות הארגון ככל שיתברר כי הם אינם ראויים לשרת בו. 

רציונל זה בא לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים, עובדים שאינם שוטרים והוראות שונות), התשס"ה - 2005 (פורסם ברשומות בחוברת 174 מתאריך 17/5/2005), שם נאמר בדברי ההסבר לסעיף 71 כי ככלל אין מקום שבית הדין ידון בפיצויי עוגמת נפש בשל מורכבות אמדנם.

2.  בעבירות הטרדה מינית, נקודת המוצא היא כי לעולם הנפגע סבל מפגיעה נפשית ברמה זו או אחרת. כמו"כ, לא פעם, בשל הרגישות הייחודית הקיימת אצל נפגעי עבירות אלו, קיים קושי ממשי בקבלת עדות הנפגע/ת ושיתוף פעולתו אף במסגרת ההליכים המתנהלים בבית הדין. ההבנה לרגישות ייחודית קיימת זו מוצאת ביטוי בסעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998, הקובע ולפיו: "בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק...".

על אף שכפי שהובא לעיל, ככלל, בתי הדין של המשטרה ושב"ס אינם מוסמכים לפסוק פיצויי עוגמת נפש וסבל, לאור הבעייתיות הייחודית הנ"ל הקיימת בעבירות הטרדה מינית, ולאור רצונם של אירגוני משטרת ישראל ושב"ס למגר ככל הניתן תופעות אלו במסגרתם, וכן למצות את הדין עם אנשי משטרה או סוהרים שהורשעו בעבירות אלו, עלה הצורך לאפשר לבית הדין להשית פיצוי עוגמת נפש וסבל בעבירות הטרדה מינית, ובלבד שכאמור יהיה זה ללא הוכחת נזק.    

 

3. עיקרי החוק המוצע

1.  תיקון סעיף 64 ו-66 לחוק וסעיף 110נט ו- 110סא לפקודה – מתן אפשרות לבית הדין או לדן יחיד לגזור עונשי על תנאי גם בעונשי הורדה בדרגה ובעונשי ריתוק וכן הסדרת עונשי על תנאי אלו ככל שהם חופפים זה לזה.

2.  תיקון סעיף 65(א) לחוק וסעיף 110ס(א) לפקודה – מתן אפשרות לבית הדין או לדן יחיד להאריך את תקופת העונש על תנאי גם בעונשי הורדה בדרגה ובעונשי ריתוק.

 

 

 

3.  תיקון סעיף 70 לחוק המשטרה וסעיף 110סה לפקודה – מתן אפשרות לבית הדין לחייב בפיצויים בעבירות הטרדה מינית לא רק בשל גרימת נזק גוף לנפגע/ת אלא גם בשל גרימת סבל ועוגמת נפש – וזאת ללא כל דרישה להוכחת נזק.

4.   השפעת החוק המוצע על החוק הקיים

תיקון סעיפים 64-66 ו-70 לחוק המשטרה.

תיקון סעיפים  לפקודה 110נט-110סא ו-110סה לפקודה.

 

5.   השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, תקן המשרד וההיבט המנהלי

לא צפוי שינוי בהיבט התקציבי או  המנהלי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6.    להלן נוסח החוק המוצע:

הצעת חוק מטעם הממשלה:

הצעת חוק דין משמעתי במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר (תיקוני חקיקה), התשע"ג - 2013

 

 

דברי הסבר

בשנת 2006 נחקק חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים והוראות שונות), התשס"ו – 2006 (להלן- "החוק"), בעקבותיו תוקנה בשנת 2008, במסגרת תיקון מס' 35, פקודת בתי הסוהר,  התשל"ב-1971 (להלן- "הפקודה") באופן שעודכנו ההסדרים הנוגעים לדין המשמעתי.

 

בתקופה שעברה מאז חקיקת החוק ותיקון הפקודה, עלה הצורך לקבוע כאפשרות ענישה על תנאי גם בעונשים של ריתוק או הורדה בדרגה, לצד עונש המחבוש על תנאי הקבוע כיום בחוק ובפקודה.

 

הדין המשמעתי נועד להגן ולשמור על טוהר המידות בשירות הציבורי, תוך חיזוק אמון הציבור במשרתיו. עונש על תנאי משרת שתי תכליות החוסות זו בצד זו: מחד, מתן הזדמנות נוספת לנאשם ומאידך הרתעה מפני ביצוע עבירה דומה.

 

צמצומה של אפשרות ענישה על תנאי למחבוש בלבד מעקר שתי תכליות אלו.

 

בהתאם להלכה הפסוקה, הטלת עונש מחבוש על תנאי משמעותו, שלהלכה, ביה"ד גוזר את דינו למאסר אלא שביצועו נדחה עד לזמן שבו יתמלא התנאי שנקבע בגזר הדין.

ברבים מהמקרים הנדונים בפני ביה"ד למשמעת אין זו כוונתם שכן עונש מחבוש מוטל במקרים חמורים ונדירים בלבד, ולכן –גזירת עונש מחבוש על תנאי – כמוהו כהטלת עונש מחבוש שאין לו מקום ברבים מהמקרים.

משכך, נוצר מצב בו ניטל מביה"ד כלי חיוני, שכתוצאה מכך נאלץ ביה"ד להוביל לאחת משתי תוצאות בלתי רצויות:

הטלת עונש מחבוש על תנאי שאינו מידתי ביחס לעבירה שבוצע, או לחילופין הימנעות מהטלת עונש מותנה במקום שהיה ראוי להטילו, זאת מחשש שהפרת התנאי תביא לידי ריצוי מחבוש  - שיהפוך בסופו של יום לעונש בלתי מידתי ביחס לעבירות שבוצעו.

 

במסגרת  בחינת הוספת עונשי על תנאי הוחלט כי אין מקום להוסיף עונש קנס על תנאי שכן ברוב פסיקות בית הדין למשמעת, לרבות בית הדין לערעורים, עונש הקנס מושת כרכיב עונשי מוחשי לצד רכיב עונשי שאינו מוחשי כדוגמת נזיפה או נזיפה חמורה.

 

 

בנוסף, עלה הצורך לתקן את החוק ואת הפקודה כך שבעבירות הטרדה מינית, בית הדין יהיה רשאי לחייב בפיצויים לא רק בשל גרימת נזק למתלונן אלא גם בשל גרימת סבל ועוגמת נפש וזאת ללא הוכחת נזק.

חיוב בפיצויים על נזקי סבל ועוגמת נפש ע"י בית הדין חייב ויתור על דרישת הוכחת קיומו של נזק משתי סיבות:    

1.  בהוכחת נזקי סבל ועוגמת נפש קיימת מורכבות וקושי שאינם קיימים בהוכחת נזקי גוף או רכוש. מורכבות זו עלולה להביא לסרבול ולהתארכות ההליכים בבית הדין, מה שעומד בניגוד למטרתו ומהותו המרכזית של בית הדין שהם חתירה מהירה למיצוי הדין וגילוי האמת ביחס לשוטר או סוהר  החשודים בביצוע עבירה, בין השאר בכדי לאפשר את הדחתם המהירה משורות הארגון ככל שיתברר כי הם אינם ראויים לשרת בו. 

רציונל זה בא לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק המשטרה (דין משמעתי, בירור קבילות שוטרים, עובדים שאינם שוטרים והוראות שונות), התשס"ה - 2005 (פורסם ברשומות בחוברת 174 מתאריך 17/5/2005), שם נאמר בדברי ההסבר לסעיף 71  כי  ככלל אין מקום שבית הדין ידון בפיצויי עוגמת נפש בשל מורכבות אמדנם.

2.  בעבירות הטרדה מינית, נקודת המוצא היא כי לעולם הנפגע סבל מפגיעה נפשית ברמה זו או אחרת. כמו"כ, לא פעם, בשל הרגישות הייחודית הקיימת אצל נפגעי עבירות אלו, קיים קושי ממשי בקבלת עדות הנפגע/ת ושיתוף פעולתו אף במסגרת ההליכים המתנהלים בבית הדין. ההבנה לרגישות ייחודית קיימת זו מוצאת ביטוי בסעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998, הקובע ולפיו: "בית המשפט רשאי לפסוק בשל הטרדה מינית או בשל התנכלות פיצוי שלא יעלה על סך 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק...".

 

על אף שכפי שהובא לעיל, ככלל, בתי הדין של המשטרה ושב"ס אינם מוסמכים לפסוק פיצויי עוגמת נפש וסבל, לאור הבעייתיות הייחודית הנ"ל הקיימת בעבירות הטרדה מינית, ולאור רצונם של אירגוני משטרת ישראל ושב"ס למגר ככל הניתן תופעות אלו במסגרתם, וכן למצות את הדין עם אנשי משטרה או סוהרים שהורשעו בעבירות אלו, עלה הצורך לאפשר לבית הדין להשית פיצוי עוגמת נפש וסבל בעבירות הטרדה מינית, ובלבד שכאמור יהיה זה ללא הוכחת נזק.    

 

02803013 מט 40