פרק __: בריאות

סימן א': התחשבנות בעד שירותי בריאות בבתי חולים ציבוריים כללים

הגדרות

1. י

בסימן זה -

"ביצוע במחיר קבוע לשנת 2012" - סכום המכפלות של כל שירות ושירות שצרכה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי בשנת 2012, במחיר המלא של כל שירות כאמור בשנת 2012;

"בית חולים ממשלתי כללי" – לרבות פעילות המתבצעת בו בידי תאגיד בריאות;

"בית חולים ציבורי כללי" - בית חולים ממשלתי כללי, בית חולים כללי שבבעלות קופת חולים, בית חולים כללי שבבעלות רשות מקומית,  כל בית חולים כללי שהוא תאגיד שהוא מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9 לפקודת מס הכנסה[1] וכן בית חולים כללי שבתעודת רישומו לפי פקודת בריאות העם[2], כלולות עמדות לרפואה דחופה (מיון); ;

"הוראת מינהל" - הוראת מינהל שקבע המנהל הכללי של משרד הבריאות או מי שהוא הסמיך לעניין זה;

"הנחת מחזור" – הנחה בעבור שירותי בריאות שקופות החולים רוכשות בבתי החולים הממשלתיים הכלליים, שנקבעה בהוראת מינהל;

"הנחת תעריף" – הנחה בעבור שירות בריאות מסוים שקופת חולים רוכשת בבית חולים ציבורי כללי;

"השרים" - שר הבריאות ושר האוצר;

""חוק ביטוח בריאות ממלכתי" - חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994[3];

"חוק הפיקוח" - חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996[4];

"חוק ההתחשבנות" - פרק ה' בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2002), התשס"ב-2002[5];

"מחיר מלא" - מחיר שירות בריאות שממנו מנוכה שיעור הנחת המחזור והנחת התעריף שניתנו בעבור  אותו שירות בשנת 2012;

"מחיר שירותי בריאות" - מחירי יום אשפוז ושירותים אמבולטוריים ודיפרנציאליים בבתי חולים ציבוריים כלליים, כפי שנקבע מעת לעת בהיתר לפי חוק הפיקוח;

"מחיר שירותי בריאות עבור מטופל המיועד להעברה" - מחיר שירותי הבריאות בעד ימי אשפוז בבית חולים שלאחר תום 72 שעות ממועד מסירת הודעה של בית החולים לקופת החולים כי המטופל מיועד להעברה, ואם נמסרה ההודעה בשבת או בחג – בעד הימים שלאחר תום 96 שעות מהמועד האמור;

"מטופל המיועד להעברה" - מי שנקבע לגביו כי ניתן להעבירו מחוץ לבית חולים ציבורי כללי, בהתאם להוראת מינהל ובהתחשב בצורך בשמירת הרצף הטיפולי, בלי לגרוע מהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות הוראות סעיף 3(ד) לחוק האמור, ומתקיים בו אחד מאלה:  

(1) הוא בהנשמה ממושכת ומאושפז בבית חולים ציבורי כללי יותר מ-30 ימים ברציפות;

(2) הוא מאושפז בבית חולים ציבורי כללי ומוגדר כחולה סיעודי מורכב או כחולה שיקומי גריאטרי, בהתאם להוראת מינהל;

"מספר המבוטחים המשוקלל" – כהגדרתו בסעיף 17 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

"ערך השירותים המוחרגים" – סכום ההפחתה, במחירי 2012, בתקרת הצריכה הפרטנית הרגילה במחיר מלא,  שקבעו השרים, בשנת 2013, בצו לפי סעיפים 12ח ו- 17(8) לחוק ההתחשבנות;

"צריכה" או "רכישה" של שירותי בריאות בידי קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי – לרבות צריכה או רכישה של שירותים כאמור בידי קופת חולים בבית חולים שהוא תאגיד שבבעלות הקופה, ולמעט צריכה או רכישה כאמור בבית חולים הפועל במסגרת אותה הקופה;

"רצפת צריכה פרטנית ברוטו", לשנה מסוימת  - 95% מתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו לאותה שנה;

"רצפת צריכה פרטנית נטו", לשנה מסוימת - 95% מתקרת הצריכה הפרטנית נטו לאותה שנה;

"שיעור העדכון" – שיעור העדכון של מחיר יום אשפוז שקבעו השרים בצו לפי חוק הפיקוח;

"שיעור הקפיטציה", של קופת חולים - שיעור חלקה של קופת החולים מתוך הסכום לחלוקה שקובע המוסד לביטוח לאומי לפי הוראות סעיף 18 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

"תאגיד בריאות" - כהגדרתו בסעיף 21 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985[6];

"תוספת" - לרבות תוספת בשיעור שלילי;

"תוספת ריאלית" - תוספת מעבר לשיעור העדכון של מחירי שירותי הבריאות לפי חוק הפיקוח, ואם נקבעו לפי החוק האמור שיעורי עדכון שונים למחירים של שירותי בריאות שונים – תוספת מעבר לשיעור שיפרסמו ברשומות השרים שהוא ממוצע משוקלל של שיעור העדכון של מחירי שירותי הבריאות לפי חוק הפיקוח בהתאם למשקלם של השירותים השונים בכלל שירותי הבריאות;

"תקרת צריכה פרטנית ברוטו" - הסכום המרבי השנתי לתשלום במחיר מלא שעל קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי, אשר תהיה לכל קופת חולים בכל בית חולים ציבורי כללי, כמפורט בסעיף 2;

"תקרת צריכה פרטנית נטו" – הסכום המרבי השנתי לתשלום בפועל שעל קופת חולים לשלם לבית חולים ציבורי כללי, אשר תהיה לכל קופת חולים בכל בית חולים בית חולים ציבורי כללי, כמפורט בסעיף 3;

תקרת צריכה פרטנית ברוטו

2.  

תקרת הצריכה הפרטנית ברוטו בכל אחת מהשנים הבאות, תהיה כמפורט לצידן:

(1) בשנת 2014 - הביצוע במחיר קבוע לשנת 2012 בהפחתת ערך השירותים המוחרגים, בתוספת ריאלית בשיעור 3.428% ובתוספת שיעור העדכון לשנים 2013 ו- 2014; 

(2) בשנים 2015 ו- 2016 - תקרת הצריכה הפרטנית ברוטו בשנה הקודמת, בתוספת ריאלית בשיעור 1.4% ובתוספת שיעור העדכון לאותה שנה;

תקרת צריכה פרטנית נטו

3.  

תקרת הצריכה הפרטנית נטו, בכל אחת מהשנים הבאות, תהיה כמפורט לצידן:

(1) בשנת 2014 - הסכום המתקבל מסך התשלום שכל קופת חולים שילמה לכל בית חולים בעד רכש שירותים בשנת 2012 בניכוי ערך השירותים המוחרגים, ובניכוי ההפרש בין התשלום ששילמה הקופה בגובה מחיר שירותי בריאות עבור מטופל המיועד להעברה בשנת 2012 לבין התשלום שהיה עליה לשלם אלמלא הוראות סעיפים 14(ד)(3) ו - 16(6) לחוק ההתחשבנות באותה שנה, בתוספת ריאלית בשיעור 3.428% ובתוספת שיעור העדכון לשנים 2013 ו- 2014; 

(2) בשנים 2015 ו- 2016 - תקרת צריכה פרטנית נטו בשנה הקודמת בתוספת ריאלית בשיעור 1.4% ובתוספת שיעור העדכון לאותה שנה;

הודעה על תקרות ורצפות צריכה

4.  

(א)  השרים יודיעו לכל בית חולים ולכל קופת חולים, עד יום 1 במרס של כל שנה מהשנים 2014 עד 2016, מהי תקרת הצריכה הפרטנית ברוטו, תקרת הצריכה הפרטנית נטו, רצפת הצריכה הפרטנית ברוטו ורצפת הצריכה הפרטנית נטו שלהם, לאותה שנה, לפי סעיפים 2 ו- 3.

(ב) על אף האמור בסעיפים 2 ו - 3, השרים רשאים לחשב לגבי קופת חולים ובית חולים מסוימים, תוספת ריאלית אחידה לתקרות הצריכה הפרטניות ברוטו ונטו, בהתאמה, השונה משיעור 3.428% לשנת 2014 ומ -1.4% לשנים 2015 ו - 2016, בהתאמה, בהתחשב, בין היתר, בשינוי בשיעור הקפיטציה של קופת החולים, ובמיטות אשפוז נוספות שאושרו לבית החולים על פי כל דין ובעיתוי הקצאתן או הפעלתן, ובלבד שיתקיימו התנאים הבאים  -

(1) לגבי שנת 2014 - היחס בין סך תקרות הצריכה הפרטניות ברוטו ונטו, בהתאמה, לשנת 2014, בניכוי שיעור העדכון לשנים 2013 ו- 2014, לבין סך תקרות הצריכה הפרטניות הבסיסיות ברוטו ונטו, בהתאמה, לא יעלה על 3.428%.

(2) לגבי השנים 2015 עד 2016 - היחס בין סך תקרות צריכה הפרטניות ברוטו ונטו, בהתאמה, בניכוי שיעור העדכון לכל אחת מהשנים האמורות, לבין סך תקרות הצריכה הפרטניות ברוטו ונטו, בהתאמה, לשנה הקודמת, –לא יעלה על  1.4%.  

(ג)  בסעיף זה -

"תקרת צריכה פרטנית בסיסית ברוטו" - ביצוע במחיר קבוע לשנת 2012 שצרכה כל קופת חולים בכל בית חולים ציבורי כללי בהפחתת ערך השירותים המוחרגים;

" תקרת צריכה פרטנית בסיסית נטו" - סך התשלום שכל קופת חולים שילמה לכל בית חולים בעד רכש שירותים בשנת 2012 בניכוי ערך השירותים המוחרגים, ובניכוי ההפרש בין התשלום ששילמה הקופה עבור שירותי בריאות למטופל המיועד להעברה בשנת 2012 לבין התשלום שהיה עליה לשלם אלמלא הוראות סעיפים 14(ד)(3) ו - 16(6) לחוק ההתחשבנות, באותה שנה.

תשלום בעד שירותי בריאות

5.  

(א)  בכל אחת מהשנים 2014-2016, תשלם כל קופת חולים בעבור שירותים שרכשה בכל בית חולים, סכומים כמפורט להלן:

(1) אם קופת החולים רכשה שירותים עד לרצפת הצריכה הפרטנית ברוטו – רצפת הצריכה הפרטנית נטו באותה שנה;

(2) אם קופת החולים רכשה שירותים מעבר לרצפת הצריכה הפרטנית ברוטו ועד לתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו – תקרת הצריכה הפרטנית נטו בניכוי ההפרש בין תקרת הצריכה הפרטנית ברוטו לבין המחיר המלא של השירותים שרכשה כאמור, שהוא מוכפל ב-70%, אך לא פחות מרצפת הצריכה הפרטנית נטו באותה שנה;

(3) אם קופת החולים רכשה שירותים מעבר לתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו – את תקרת הצריכה הפרטנית נטו באותה שנה בתוספת:

(א)  עבור שירותים מעבר לתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו ועד ל-102% מתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו - לא יותר מ-70% ממחירם המלא של השירותים;

(ב) עבור שירותים מעבר ל-102% מתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו ועד ל-112% מתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו – לא יותר מ- 33% ממחירם המלא של השירותים;

עבור שירותים מעבר ל-112% מתקרת הצריכה הפרטנית ברוטו - לא יותר מ- 65% ממחירם המלא של השירותים.

(ב) לענין סעיף זה יחושבו השירותים שרכשה קופת חולים בבית חולים לפי מחירם המלא.

(ג)  הוראות סעיף קטן (א)(1) יחולו רק אם בית החולים הסכים לספק לקופה, באותה שנה, שירותים בהיקף ובזמינות דומים ושווי ערך לאלה שסיפק בשנה שקדמה לה ומתקיימים תנאים נוספים שקבעו השרים לעניין זה, אם קבעו.          

התחשבנות בין בית חולים לבין תאגידי בריאות

6.  

בבית חולים ציבורי כללי שבו פועל תאגיד בריאות, לא יפחת היקף החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור בסעיפים 5(א)(2) ו- 5(א)(3) שיוחס לתאגידי הבריאות מסכום השווה ל-48.67% מכלל החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור; השרים רשאים לקבוע, בצו, ביחס לבית חולים ולתאגיד בריאות הפועל בתחומו, לכל אחת מהשנים 2014 עד 2016, שיעור אחר מכלל החשבונות שבעדם משולם סכום מופחת כאמור, לאחר שמיעת עמדת בית החולים והתאגיד.

הסכמים בין קופות חולים לבית חולים בדבר שיטת ההתחשבנות ביניהם

7.  

(א)  על אף הוראות סימן זה, רשאים כל בית חולים ציבורי כללי וכל קופת חולים לקבוע בהסכם בכתב ביניהם הסדר אחר להתחשבנות בעד רכישת שירותים בבית החולים, ובלבד שההסדר ימלא אחר התנאים האלה:

(1) בית החולים וקופת החולים יתחייבו בהסכם כי בבית החולים יינתנו לחברי הקופה שירותים ברמה נאותה ובאיכות וזמינות כמתחייב מהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(2) ההסכם יקבע כי אם יחול שינוי בסך היקף צריכת השירותים של קופת החולים בבית החולים, בכל שנה משנות ההסדר לעומת השנה שקדמה לה, מעבר לשינוי במספר המבוטחים המשוקלל של הקופה ולשיעור העדכון, בשיעור העולה על 6%, תהיה שיטת ההתחשבנות ביניהם לפי הוראות סימן זה;

(3) ההסכם יכלול מנגנון לבירור חילוקי דעות בין הצדדים לו ביחס להתחשבנות ביניהם;

(4) תקופת ההסכם לא תעלה על שלוש שנים או עד לתום התקופה שבה יחולו הוראות סימן זה כאמור בסעיף 8(ג), לפי המוקדם;

(5) ההסדר המוצע לא ייצור הפליה מצד בית החולים בין חברים שונים בקופת החולים שעמה נחתם ההסכם או בינם לבין חברים בקופת חולים אחרת.

(ב) הגיעו בית חולים וקופת חולים להסדר על שיטת ההתחשבנות ביניהם, יעבירו הצדדים העתק מההסכם שנחתם לענין זה לשרים; סבר אחד השרים כי ההסכם אינו עומד בהוראות סעיף קטן (א) יודיע על כך לצדדים להסכם ולשר האחר, בתוך 60 ימים מיום שההסכם הועבר לידיו.

(ג)  שר הבריאות רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר ולאחר ששמע את הצדדים להסכם, לבטל אותו מנימוקים שיירשמו ושיימסרו לצדדים, אם ראה שהדבר נחוץ לשם שמירה על בריאות הציבור.

(ד) השרים רשאים לקבוע בצו הוראות לעניין מדידת הצריכה בפועל של קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי שבו אושר הסכם בין הקופה לבית החולים לפי סעיף זה, ובכלל זה רשאים הם לקבוע כי יראו את הצריכה כאילו נעשתה במחירים הנמוכים ממחירי שירותי הבריאות או ממחירם המלא.

תחולה על שירותי בריאות

8.  

(א)  הוראות סימן זה לא יחולו על -

(1) שירות הניתן לנפגע, כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970[7];

(2) שירות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לבין קופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לענין זה "תושב" - כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(3) שירות הניתן לעובד זר, כמשמעותו בחוק עובדים זרים 6 התשנ"א-1991[8], הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי (א-1), כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974;

(4) שירות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לבין צבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" – כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955[9], למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות בלא תשלום, כמשמעותו בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(5) שירות נוסף שקבעו השרים בצו בשנים 2011 עד 2013 לפי הוראות סעיף 17(א)(8) לחוק ההתחשבנות;

(6) שירות נוסף שקבעו השרים בצו בשנים 2014 עד 2016; צו כאמור ייקבע לא יאוחר מיום 1 במרס בשנה שבה חל יום תחילתו.

(ב) קבעו השרים לפי הוראות סעיף קטן (א)(6) כי הוראות סימן זה לא יחולו על שירותים מסוימים (בסעיף קטן זה – השירותים המוחרגים), לגבי שנה מהשנים 2014 עד 2016, יקבעו בצו עד יום 1 במרס באותה שנה שלגביה קבעו כאמור, את סכום ההפחתה לתקרות הצריכה הפרטנית ברוטו ונטו לכל קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי, שיתבסס, בין היתר, על כמות השירותים המוחרגים שצרכה קופת החולים בבית החולים הציבורי הכללי בשנה שקדמה לשנה שבה נקבע הצו ועל מחיר שירותי הבריאות של שירותים כאמור ערב קביעת הצו.

(ג)  הוראות סימן זה יחולו ביחס לשירותים שרכשה קופת חולים בבית חולים ציבורי כללי עד ב' בטבת התשע"ז (31 בדצמבר 2016).

סימן ב': התחשבנות בעד שירותי בריאות במוסדות רפואיים פרטיים

הגדרות

9.  

בסימן זה -

"בית חולים כללי פרטי" – בית חולים כללי שאינו בית חולים ציבורי כללי;

"בית חולים ציבורי כללי", "השרים" ו"חוק ביטוח בריאות ממלכתי" – כהגדרתם בסימן א';

"הכנסה" של מוסד רפואי – הכנסתו של מוסד רפואי משירותי אשפוז, מפעולות כירורגיות וצנתורים או משירותים או פעולות נוספים שקבעו השרים בצו, למעט הכנסתו מתיירות מרפא, הכנסתו ממקורות המימון המפורטים בסעיף 13(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, והכנסתו משירותים או פעולות אחרים שקבעו השרים בצו; צו כאמור ייקבע עד יום 1 במרס של כל שנה קלנדרית;

"מוסד רפואי פרטי" – בית חולים כללי פרטי או מרפאה פרטית שחייבים ברישום לפי פקודת בריאות העם, 1940[10] או לפי תקנות שהותקנו מכוחה;

"מרפאה פרטית" – מרפאה שאינה מרפאה ממשלתית ושאינה בבעלות קופת חולים, רשות מקומית או מוסד ציבורי כמשמעותו בסעיף 9 לפקודת מס הכנסה[11];

"תיירות מרפא" – טיפול רפואי שניתן לאדם שהגיע ממדינת מושבו לישראל במיוחד לצורך קבלת הטיפול.

מגבלת הכנסה למוסד רפואי

10.  

(א)  השרים רשאים לקבוע הוראות לעניין תקרת הכנסה כוללת של מוסד רפואי פרטי בשנה קלנדרית, בהתחשב, בין היתר, בגודלו של המוסד הרפואי לפי מספר מיטות האשפוז, סוג המיטות וחדרי הניתוח שרשאי המוסד להפעיל וכן בשיעור הכנסתו של המוסד הרפואי ממקורות המימון המפורטים בסעיף 13 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכן לקבוע הוראות דיווח לעניין הכנסה כאמור; קבעו השרים הוראות כאמור, הכנסתו של מוסד רפואי פרטי בשנה קלנדרית לא תעלה על תקרת ההכנסה הכוללת שנקבעה לגבי אותה שנה.

(ב) השרים רשאים לקבוע כי הוראות כאמור בסעיף קטן (א) לא יחולו על מוסד רפואי פרטי שהכנסתו בשנה שקדמה לשנה שלגביה חלות ההוראות אינה עולה על סכום שקבעו (להלן – סף הכנסה), ורשאים הם לקבוע ספי הכנסה שונים, תוך הבחנה בין הכנסות ממקורות המימון המפורטים בסעיף 13(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי לבין הכנסות ממקורות אחרים; לענין זה, "הכנסה" - לרבות הכנסה ממקורות המימון המפורטים בסעיף 13(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולרבות הכנסות משירותים או פעולות שיקבעו השרים.

(ג)  קבעו השרים הוראות כאמור בסעיף קטן (א), רשאים הם ליתן הוראות לקופת חולים בעניינים הנוגעים לרכש שירותים ממוסד רפואי פרטי שהכנסתו בשנה שקדמה למועד הרכישה עלתה על תקרת ההכנסה הכוללת, לרבות לעניין הגבלה או איסור על רכישת שירותים כאמור, לתקופה שעליה יורו; הוראות כאמור יינתנו בין היתר בשים לב לזכויות חברי קופת חולים בתכניות לשירותי בריאות נוספים, כמשמעותם בסעיף 10 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

עיצום כספי

11.  

(א)  עלתה הכנסתו של מוסד רפואי פרטי, שהוא בית חולים כללי פרטי שבשליטת קופת חולים, על תקרת ההכנסה הכוללת שנקבעה לפי סעיף 10(א), רשאי המנהל הכללי של משרד הבריאות להטיל עליו עיצום כספי בשיעור של 80 אחוזים מההפרש שבין הכנסתו בשנה שבה הפר את ההוראות כאמור לבין תקרת ההכנסה הכוללת שנקבעה לפי הוראות אלה.

(ב) השרים רשאים בצו לשנות את השיעור הקבוע בסעיף קטן (א).

(ג)  בסעיף זה -

"בית חולים כללי פרטי שבשליטת קופת חולים" – בית חולים כללי פרטי שלקופת חולים שליטה במישרין או בעקיפין בתאגיד שבית החולים הוא בבעלותו;

"שליטה" – כהגדרתה בסעיף 29 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי.

הודעה על כוונת חיוב

12.  

(א)  היה למנהל הכללי של משרד הבריאות יסוד סביר להניח כי מוסד רפואי פרטי כאמור בסעיף 11(א) הפר את ההוראות לפי סעיף 10(א) (בסימן זה - המפר), ובכוונתו להטיל עליו עיצום כספי לפי סעיף 11(א), ימסור למפר הודעה על הכוונה להטיל עליו עיצום כספי (בסימן זה – הודעה על כוונת חיוב).

(ב) בהודעה על כוונת חיוב יציין המנהל הכללי של משרד הבריאות, בין השאר, את אלה:

(1) המעשה או המחדל (בסימן זה  - המעשה), המהווה את ההפרה;

(2) סכום העיצום הכספי והתקופה לתשלומו;

(3) זכותו של המפר לטעון טענותיו בפני השרים לפי הוראות סעיף 13;

זכות טיעון

13.  

מפר שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב לפי הוראות סעיף 12 רשאי לטעון טענותיו, בכתב, בפני המנהל הכללי של משרד הבריאות, לענין הכוונה להטיל עליו עיצום כספי ולעניין סכומו, בתוך 30 ימים ממועד מסירת ההודעה, ורשאי המנהל הכללי של משרד הבריאות להאריך את התקופה האמורה בתקופה נוספת שלא תעלה על 30 ימים.

החלטת השרים ודרישת תשלום

14.  

(א)  המנהל הכללי של משרד הבריאות יחליט, לאחר ששקל את הטענות שנטענו לפי סעיף 13, אם להטיל על המפר עיצום כספי.

(ב) החליט המנהל הכללי של משרד הבריאות לפי הוראות סעיף קטן (א) -

(1) להטיל על המפר עיצום כספי - ימסור לו דרישה, בכתב, לשלם את העיצום הכספי (בסימן זה – דרישת תשלום), שבה יציין, בין השאר, את סכום העיצום הכספי המעודכן ואת התקופה לתשלומו;

(2) שלא להטיל על המפר עיצום כספי -  ימסור לו הודעה על כך, בכתב.

(ג)  בדרישת התשלום או בהודעה, לפי סעיף קטן (ב), יפרט המנהל הכללי של משרד הבריאות את נימוקי החלטתו.

(ד) לא טען המפר את טענותיו לפי הוראות סעיף 13, בתוך התקופה האמורה בסעיף 13, יראו הודעה זו, בתום אותה תקופה, כדרישת תשלום שנמסרה למפר במועד האמור.

המועד לתשלום העיצום הכספי

15.  

המפר ישלם את העיצום הכספי בתוך 30 ימים מיום מסירת דרישת התשלום כאמור בסעיף 14, אלא אם נקבעה בדרישת התשלום תקופה אחרת לתשלום. 

הפרשי הצמדה וריבית

16.  

לא שילם המפר עיצום כספי במועד, ייווספו על העיצום הכספי, לתקופת הפיגור, הפרשי הצמדה וריבית כהגדרתם בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-[12]1961  (בסימן זה - הפרשי הצמדה וריבית), עד לתשלומו.

גביה

17.  

עיצום כספי ייגבה לאוצר המדינה, ועל גבייתו תחול פקודת המסים (גביה)[13].

ערעור

18.  

(א)  על החלטת המנהל הכללי של משרד הבריאות לפי סימן זה ניתן לערער לבית משפט השלום שבו יושב נשיא בית משפט השלום שבאזור שיפוטו ניתנה ההחלטה; ערעור כאמור יוגש בתוך 30 ימים מיום שבו נמסרה למפר הודעה על ההחלטה.

(ב) אין בהגשת ערעור לפי סעיף קטן (א) כדי לעכב את תשלום העיצום הכספי, אלא אם כן הסכים לכך המנהל הכללי של משרד הבריאות או שבית המשפט הורה על כך.

(ג)  החליט בית המשפט לקבל ערעור שהוגש לפי סעיף קטן (א), לאחר ששולם העיצום הכספי לפי הוראות סימן זה, והורה על החזרת סכום העיצום הכספי ששולם או על הפחתת העיצום הכספי, יוחזר הסכום ששולם או כל חלק ממנו אשר הופחת, לפי העניין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומו, עד יום החזרתו.

תחילה

19.  

תחילתו של סימן זה במועד תחילתן של הוראות השרים לפי סעיף 10(א).

סימן ג': התחשבנות בעד שירותי בריאות הנפש

הגדרות

20.  

בסימן זה -

"ביצוע במחיר קבוע" – סכום המכפלות של כל שירותי האשפוז הפסיכיאטרי שצרכו מבוטחי קופת חולים בבית חולים פסיכיאטרי או של כל שירותי טיפולי היום שצרכו מבוטחי קופת חולים במרפאה לבריאות הנפש, לפי הענין, במחיר המלא של כל שירות כאמור, אף אם שולם בעבורו סכום מופחת;

"בית חולים פסיכיאטרי" – בית חולים פסיכיאטרי או מחלקה פסיכיאטרית בבית חולים כללי, שהוא אחד מאלה:

(1) בית חולים ממשלתי, לרבות תאגיד בריאות הפועל במסגרתו;

(2) בית חולים בבעלות קופת חולים;

(3) בית חולים בבעלות רשות מקומית;

(4) בית חולים שהוא תאגיד שהוא מוסד ציבורי, כמשמעותו בסעיף 9 לפקודת מס הכנסה;

"השרים", "חוק ביטוח בריאות ממלכתי", "חוק ההתחשבנות", "חוק הפיקוח", "שיעור העדכון" ו"תאגיד בריאות" - כהגדרתם בסימן א';

"מחיר מלא" – מחירו המרבי של שירות בתחום בריאות הנפש, כפי שעודכן מזמן לזמן לפי חוק הפיקוח;

"מחיר שירותי אשפוז פסיכיאטרים" – מחירים מלאים של ימי אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי;

"מרפאה לבריאות הנפש" – אחת מאלה:

(1) מרפאה לבריאות הנפש הפועלת במסגרת בית חולים פסיכיאטרי או בית חולים ציבורי כללי, כהגדרתו בסימן א';  

(2) מרפאה לבריאות נפש המופעלת בידי משרד הבריאות או בידי קופת חולים, לרבות מרפאה כללית של קופת חולים הנותנת שירותים מרפאתיים בתחום בריאות הנפש;

(3) מרפאה אחרת שבה פועל צוות רב מקצועי המספק שירותים מרפאתיים בתחום בריאות הנפש, שיקבעו השרים בצו;

"מרפאה ממשלתית לבריאות הנפש" – מרפאה לבריאות הנפש שהיא אחת מאלה:

(1) מרפאה לבריאות הנפש הפועלת בבית חולים פסיכיאטרי ממשלתי;

(2) מרפאה לבריאות הנפש הפועלת בבית חולים כללי ממשלתי;

(3) מרפאה ממשלתית לבריאות הנפש שאינה פועלת במסגרת בית חולים;

"צו ביטוח בריאות ממלכתי" – צו ביטוח בריאות ממלכתי (שינוי התוספת השניה והשלישית לחוק), התשע"ב-2012[14];

"צריכה" או "רכישה", של שירותי אשפוז פסיכיאטרים בידי קופת חולים בבית חולים פסיכיאטרי – לרבות צריכה או רכישה של שירותים כאמור בידי קופת חולים, בבית חולים שהוא תאגיד בבעלות הקופה ולמעט צריכה או רכישה כאמור בבית חולים הפועלת במסגרת אותה קופה;

"תקרת הצריכה הבסיסית בבית חולים פסיכיאטרי, במחיר מלא" – המחיר הכולל, המלא, של ימי אשפוז פסיכיאטרים בבית חולים פסיכיאטרי, בעד תפוסה של 95% ממיטות האשפוז המלא ו-69% ממיטות אשפוז היום, שהיו בבית החולים בהתאם לרישיונו של בית החולים, כאשר הוא מוכפל, כל שנה, במספר הימים באותה שנה שבהן חלות הוראות סימן זה ;

"תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא" – התקרה של כל קופת חולים בבית חולים פסיכיאטרי הקבועה, לשנים 2015 עד 2016, בסעיף 21.

תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא לשנים 2015 ו- 2016

21.  

תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא של קופת חולים בבית חולים פסיכיאטרי, בכל אחת מהשנים 2015 ו- 2016, תהיה הסכום המתקבל מהכפלת תקרת הצריכה הבסיסית בבית החולים הפסיכיאטרי האמור, במחיר מלא, בביצוע במחיר קבוע של חברי אותה קופה באותו בית חולים בשנת 2014, כשהוא מחולק בביצוע במחיר קבוע של כלל חברי קופות החולים באותו בית חולים באותה תקופה; תקרת הצריכה הפרטנית תתעדכן, כל שנה, לפי שיעור העדכון; השרים יפרסמו, בהודעה ברשומות, עד יום 1 במרס של כל אחת מהשנים 2015 ו-2016  את תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא של כל קופת חולים בכל בית חולים פסיכיאטרי. 

תשלום בעד שירותי אשפוז פסיכיאטרים

22.  

קופת חולים תשלם בעד שירותי אשפוז פסיכיאטריים שרכשה בבית חולים פסיכיאטרי בכל אחת מהשנים 2015 ו -  2016 –

(1) עד לתקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא – לא יותר ממחירי שירותי האשפוז הפסיכיאטריים;

(2) מעבר לתקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא ועד לביצוע במחיר קבוע בשיעור של התקרה האמורה בתוספת 13% ממנה – סכום אפס;

(3) מעבר לביצוע במחיר קבוע בשיעור של תקרת הצריכה הפרטנית במחיר מלא בתוספת 13% ממנה – לא יותר מ-30% ממחירי שירותי האשפוז הפסיכיאטריים.

התחשבנות בין בית חולים כללי ממשלתי לבין תאגידי בריאות

23.  

בבית חולים כללי ממשלתי שבו פועל תאגיד בריאות ואשר יש בו מחלקה פסיכיאטרית, לא יפחת היקף החשבונות שבעדם משתלם סכום אפס או סכום מופחת, כאמור בסעיף 22(2) או (3), שייוחס לתאגיד הבריאות, מ-95% מכלל החשבונות שבעדם משולם סכום אפס או סכום מופחת כאמור.

התחשבנות בין קופת חולים לבין מרפאה ממשלתית לבריאות הנפש

24.  

(א)  ההתחשבנות בין קופת חולים לבין מרפאה ממשלתית לבריאות הנפש, בכל אחת מהשנים 2015 ו-  2016, בשל מתן שירותי בריאות נפש במרפאה, למעט שירותי טיפול יום ביחידה לטיפול יום במרפאה (בסעיף זה – שירותים מרפאתיים), תיעשה בהתאם להוראות שיקבעו השרים, ורשאים השרים לקבוע הוראות שונות למרפאות שונות.

(ב) בתקנות לפי סעיף קטן (א) יקבעו השרים, בין השאר, הוראות בעניינים אלה:

(1) תקרות צריכה אשר בעד רכישת שירותים מרפאתיים עד לתקרות אלה, בידי קופת חולים, תשלם הקופה לא יותר ממחיר שיקבעו השרים;

(2) מחירי שירותים מרפאתיים שישולמו בידי קופת החולים בעד רכישת שירותים כאמור מעבר לתקרות הצריכה שנקבעו לפי פסקה (1), ובכלל זה פטור מתשלום או תשלום מופחת,  מעבר לתקרה שתיקבע;

(3) חלוקת התמורות ששילמו קופות החולים מעבר לתקרות הצריכה שנקבעו לפי פסקה (1), בין קופות החולים והמרפאות הממשלתיות לבריאות הנפש, כולן או חלקן, ורשאים השרים לייחד חלק מהתמורות לפי פסקה זו שיועבר לתקציב משרד הבריאות, לצורך יישום חוק שיקום נכי נפש בקהילה, התש"ס–2000.

התחשבנות בין קופת חולים לבין מרפאה לבריאות הנפש לעניין רכש טיפולי יום

25.  

(א)  בסעיף זה  –

"הוצאה כספית רבעונית" – סך ההוצאה הכספית שהיו מוציאות כלל קופות החולים, ברבעון מסוים, בעד טיפולי יום שצרכו מבוטחיהן באותו רבעון בכל המרפאות לבריאות הנפש, אילו שולם בעדם המחיר הרבעוני המלא;

"היקף צריכה רבעוני" – סכום המתקבל מהכפלת 592 עמדות טיפול יום בכל המרפאות לבריאות הנפש, במחיר המלא לטיפול יום כשהוא מוכפל במספר  ימי הטיפול לרבעון שנקבע לפי סעיף קטן (ג);

"מחיר מלא לטיפול יום" – המחיר המרבי של טיפול יום, ביום תחילתן של הוראות סימן זה,  כפי שעודכן מזמן לזמן לפי חוק הפיקוח;

"מחיר רבעוני מלא" – 

(1) ברבעון הראשון שבו חלות הוראות סימן זה – המחיר המלא לטיפול יום;

(2) בכל רבעון אחר – המחיר המרבי לרכישת טיפול יום בידי קופות החולים, שנקבע לאותו רבעון, לפי סעיף קטן (ב);

"טיפול יום" – טיפול יום הניתן ביחידה לטיפול יום במרפאה לבריאות הנפש.

(ב) עלתה או פחתה ההוצאה הכספית ברבעון מסוים, במהלך השנים 2015 ו - 2016, על היקף הצריכה הרבעוני באותו רבעון, יפחת או יעלה המחיר הרבעוני המלא, ברבעון שלאחריו, על פי נוסחה שיקבעו לעניין זה השרים, בצו, במטרה להביא לכך שההוצאה הכספית ברבעון שלאחריו לא תעלה ולא תפחת מהיקף הצריכה הרבעוני שיחול באותו רבעון; המנהל הכללי של משרד הבריאות יפרסם הודעה, בדרך שיקבע שר הבריאות, סמוך לאחר תחילת כל רבעון, בדבר המחיר הרבעוני המלא שיחול באותו רבעון. 

(ג)  לצורך קביעת היקף הצריכה הרבעוני יורו המנהל הכללי של משרד הבריאות והמנהל הכללי של משרד האוצר או מי שהם הסמיכו לעניין זה, על מספר ימי הטיפול לאותו רבעון, ובלבד שסך ימי הטיפול לשנה לא יעלה על 252 ימים; הודעה על מספר ימי הטיפול בכל רבעון, תפורסם ברשומות.

הסכמים בדבר שיטת התחשבנות

26.  

(א)  על אף הוראות סימן זה, רשאים כל בית חולים פסיכיאטרי או מרפאה לבריאות הנפש (בסעיף זה – נותן שירותים) וכל קופת חולים, לקבוע בהסכם בכתב ביניהם הסדר אחר להתחשבנות בעד רכישת שירותי בריאות הנפש, ובלבד שההסדר ימלא אחר תנאים אלה:

(1) נותן השירותים וקופת החולים יתחייבו בהסכם כי נותן השירותים ייתן לחברי הקופה שירותים ברמה נאותה ובאיכות ובזמינות כמתחייב מהוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(2) ההסכם יקבע כי אם יחול שינוי בסך היקף צריכת השירותים של קופת החולים בנותן השירותים, בכל שנה משנות ההסדר לעומת השנה שקדמה לה, מעבר לשינוי במספר המבוטחים המשוקלל של הקופה ובבית חולים פסיכיאטרי – גם מעבר לשיעור העדכון, בשיעור העולה על 6%, תהיה שיטת ההתחשבנות ביניהם לפי הוראות סימן זה;

(3) ההסכם יכלול מנגנון לבירור חילוקי דעות בין הצדדים ביחס להתחשבנות ביניהם;

(4) תקופת ההסכם לא תעלה על שנה וחצי או עד לתום התקופה שבה יחולו הוראת סימן זה, לפי המוקדם;

(5) ההסדר שבהסכם לא ייצור הפליה מצד נותן השירותים בין חברים שונים בקופת החולים שעמה נחתם ההסכם או בינם לבין חברים בקופות החולים האחרות.

(ב) הגיעו נותן שירותים וקופת חולים להסדר על שיטת התחשבנות ביניהם, יעבירו הצדדים להסכם העתק ממנו לשרים; סבר אחד מהשרים כי ההסכם אינו עומד בהוראות סעיף קטן (א), יודיע על כך לצדדים להסכם ולשר האחר, בתוך 60 ימים מיום שההסכם הועבר אליו.

(ג)  שר הבריאות, בהתייעצות עם שר האוצר, רשאי, לאחר ששמע את הצדדים להסכם, לבטל אותו מנימוקים שיירשמו ויימסרו לצדדים, אם ראה שהדבר נחוץ לשם שמירה על בריאות הציבור.

(ד) השרים רשאים לקבוע בצו הוראות לעניין מדידת הצריכה בפועל של קופת חולים אצל נותן שירותים, במקרה שבו נחתם הסכם בין הקופה לבין נותן השירותים לפי סעיף זה, ובכלל זה רשאים הם לקבוע כי יראו את הצריכה כאילו נעשתה במחירים הנמוכים ממחירי השירותים שנצרכו. 

תחילה ותחולה על שירותי בריאות

27.  

(א)  הוראות סימן זה לא יחולו על  -

(1) שירות הניתן לנפגע, כהגדרתו בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970[15];

(2) שירות הניתן לקטין שאינו תושב, לפי הסכם בין המדינה לבין קופת חולים או לפי כל הסדר משפטי אחר; לענין זה "תושב" - כהגדרתו בחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(3) שירות הניתן לעובד זר, כמשמעותו בחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991[16], הכלול במסגרת סל השירותים שקבע שר הבריאות לפי החוק האמור, אך למעט שירות הניתן לעובד זר השוהה בישראל לפי אשרה ורישיון לישיבת ארעי (א-1), כאמור בתקנה 6(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974;

(4) שירות הניתן לחייל לפי הסכם בין קופת חולים לבין צבא הגנה לישראל; לעניין זה, "חייל" - כהגדרתו בחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955[17], למעט חייל בשירות חובה בתקופת שירות בלא תשלום, כמשמעותו בסעיף 55 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי;

(5) שירות הניתן למטופל לפי הסכם בין קופת חולים לבין גוף אחר האחראי למתן השירות למטופל, על-פי חוק, הסכם או חוזה ביטוח.

(ב) תחילתן של הוראות סימן זה ביום תחילתו של צו ביטוח בריאות ממלכתי  והן יחולו לגבי שירותי אשפוז פסיכיאטרים שרכשה קופת חולים בבית חולים פסיכיאטרי וכן לגבי שירותי בריאות הנפש שרכשה קופת חולים במרפאה לבריאות הנפש החל מיום תחילתן  ועד יום כ"ד בטבת התשע"א (31 בדצמבר 2016).

סימן ד': תיקוני חקיקה

תיקון חוק ביטוח בריאות ממלכתי

28.  

בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994[18], בסעיף 29 - 

(א)  אחרי סעיף קטן (ג1) יבוא:

"(ג2)   על אף האמור בסעיף קטן (ג1), שר הבריאות ושר האוצר רשאים לקבוע כי היתר שליטה של קופת חולים במוסד רפואי פרטי שהוא בית חולים כללי פרטי, יותנה בעמידה של המוסד בהוראות לענין תקרת הכנסה כוללת; הפר מוסד רפואי כאמור את ההוראות לענין תקרת הכנסה כוללת, רשאים השרים לבטל את ההיתר שניתן לקופה בתום פרק הזמן שקבעו; פרק הזמן ייקבע לאחר שנתנו השרים לקופה הזדמנות להשמיע את טענותיה; לענין זה, "בית חולים כללי פרטי" ו"מוסד רפואי פרטי" – כהגדרתם בסעיף ___ בחוק לשינוי סדרי עדיפויות לאומיים (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנים 2013 ו-2014), התשע"ג-2013 (להלן בסעיף קטן זה – החוק); "הוראות לענין תקרת הכנסה כוללת" – הוראות לענין תקרת הכנסה כוללת שנקבעו לפי סעיף ___ בחוק".

(ב) בסעיף קטן (ד), במקום "או לאחר שפג תוקפו של היתר כאמור בסעיף קטן (ג1)" יבוא "לאחר שפג תוקפו של היתר כאמור בסעיף קטן (ג1) או לאחר שבוטל ההיתר כאמור בסעיף קטן (ג2)".;

תחילה

29.  

תחילתו של סעיף 28 במועד תחילתן של הוראות השרים לפי סעיף 10(א).

תיקון פקודת בריאות העם, 1940

30.  

בפקודת בריאות העם, 1940, בסעיף 70 בסעיף קטן (ג), בסיפה יבוא "ובכלל כך בקשות המוגשות לשם קבלת אישור בדבר עריכת ניסוי רפואי בבני אדם, הטעון אישור המנהל הכללי של משרד הבריאות".

פרק __: תקשורת

תיקון חוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות

31.  

בחוק הפצת שידורים באמצעות תחנות שידור ספרתיות, התשע"ב-2012[19] -

(1) בסעיף 1, אחרי  ההגדרה "שידורים" יבוא:

""שליטה" - כהגדרתה בחוק התקשורת;";

(2) בסעיף 2 -

(א)  במקום סעיפים קטנים (א) ו- (ב) יבוא:

"(א) השר ושר האוצר ימנו את הגורם המפעיל, ורשאי שר התקשורת לקבוע מגבלות שיחולו על הגורם המפעיל בענינים אלה:

(1) החזקה ושליטה, בגורם המפעיל ושל הגורם המפעיל;

(2) עיסוקים אחרים של הגורם המפעיל או שירותים אחרים שהוא מעניק;

(3) שידורי טלוויזיה או רדיו;

(4) התניית מתן שירות ברכישה או בקבלה של שירות אחר הניתן על ידי הגורם המפעיל או על ידי אחר, או באי קבלת שירות כאמור;

(5) תכנון הקמה או הפעלה של תחנות שידור ספרתיות כאמור בסעיף 3(א), באמצעות אחר.";

(ב) בסעיף קטן (ג), במקום "אושר מינוי" יבוא "מונה גורם מפעיל";

(3) בסעיף 3(א), הסיפה החל במילים "ובלבד שלא יעשה כן " - תימחק;

(4) בסעיף 4, אחרי המילים "תחנות השידור הספרתיות" יבוא "אשר הוקמו עד למועד הקובע"; 

(5) בסעיף 6(ב)(5), במקום המילים "לפי סעיף 13(ב)" יבוא "לפי סעיף 13(א).";

(6) אחרי סעיף 7 יבוא:

" שימוש במרבב נוסף

7א.

על אף האמור בסעיפים 6(ב) ו-7(ג), הגורם המפעיל לא יעשה שימוש במרבב שלא נעשה בו שימוש לשם הפצת שידורים ערב היום הקובע, אלא באישור המועצה לשידורי כבלים ולוויין, ולאחר שנשמעה עמדתו של הגורם המפעיל.";

(7) בסעיף 9, סעיף קטן (ב) - יימחק;

(8) סעיף 10 - יימחק;

(9) בסעיף 13 -

(א)  במקום סעיף קטן (א) יבוא:  

"(א) המועצה לשידורי כבלים ולוויין רשאית להעניק רישיון לשם שידוריו של ערוץ נושאי שיופץ באמצעות תחנות השידור הספרתיות למי שבחרה במכרז לעניין זה שפרסמה (להלן – מכרז לערוץ נושאי); בחירה במכרז כאמור תהיה על בסיס המחיר שיציע מי שישתתף במכרז האמור, לשלם עבור קיבולת שתוקצה לו בתחנות השידור הספרתיות לשם הפצת שידוריו של ערוץ נושאי, ובכפוף למגבלות להשתתפות במכרז הקבועות בסעיף קטן (ד).  בסעיף זה -

"ערוץ נושאי" – ערוץ טלוויזיה ש-75% לפחות משעות השידור שלו מוקדשים לנושא אחד, וששידוריו בנושא האמור משודרים במהלך 90% לפחות משעות צפיית השיא;

"שעות צפיית השיא" – השעות שבין 19:00 ל-23:00, בכל יום.";

(ב) במקום סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב)

זוכה במכרז לערוץ נושאי יחליט, לאחר בחירתו, לאיזה מהנושאים המפורטים להלן יוקדש הערוץ הנושאי:

(1) ספורט;

(2) ילדים;

(3) סרטים;

(4) טבע;

(5) סדרות;

(6) דוקומנטרי;

(7) חדשות;

(8) כל נושא אחר שהשר, בהתייעצות עם מועצת הרשות השנייה והמועצה לשידורי כבלים ולוויין, ובאישור הממשלה, קבע כי הוא נושא מוגדר ומסוים שיש הצדקה להקדיש לו ערוץ נושאי על גבי תחנות השידור הספרתיות;

(ב1)

על אף האמור בסעיף קטן (ב) -

(1) לעניין ערוץ נושאי בנושא חדשות - יודיע מי שמבקש להשתתף במכרז לערוץ נושאי, טרם השתתפותו במכרז, על כוונתו להפעיל ערוץ נושאי בנושא זה;

(2) מצאו השר ושר האוצר, כי בשל חוסר כדאיות כלכלית לא ניגשו מתמודדים למכרז לערוץ נושאי, רשאים יהיו לקבוע מגבלות לעניין אפשרות הבחירה של זוכה במכרז באחד או יותר מהנושאים המנויים בסעיף קטן (ב), בטרם תפרסם המועצה לשידורי כבלים ולוויין מכרז נוסף.";

(ג)  סעיף קטן (ג) – יימחק;

(ד) בסעיף קטן (ד)(1), אחרי פסקה (ד) יבוא:

"(ה)

בעל רישיון כללי לשידורי כבלים ובעל רישיון לשידורי לוויין  כמשמעותם בחוק התקשורת (להלן – בעל רישיון לשידורים);

(ו)

מי שהוא בעל עניין בבעל רישיון לשידורים;

(ז)

מי שבעל רישיון לשידורים הוא בעל עניין בו;

(ח)

מי שאדם מסוים הוא בעל עניין בו וכן בעל עניין בבעל רישיון לשידורים.";

(ה) בסעיף קטן (ד)(2), אחרי המילים "בפסקה (1)(ב) עד (ד)" יבוא "ו - (ו) עד (ח)";

(ו) בסעיף קטן (ה), בסופו יבוא "או באמצעות גביית תשלום בעד קליטת שידוריו של אותו ערוץ; על אף האמור, משדר ערוץ נושאי בנושא ילדים, לא יהיה רשאי לממן את שידוריו באמצעות שידורי פרסומת.";

(ז)  בסעיף קטן (ו) -

(1) אחרי המלים "לאותו חוק", יבוא "ולענין ערוץ נושאי בנושא חדשות- גם הוראות סעיף 6כ2(ג)(1) עד (4), (5)(ד) ו-(ה), (6) ו-(7),6כ2(ד) עד (ו) ו-(ח)";

(2) במקום המילים "לעניין רישיון לפי סעיף קטן (ב)" יבוא "לעניין רישיון לפי סעיף קטן (א)";

(3) הסיפה החל במילים "בסעיף 6ה1(א1)" תימחק, ובמקומה יבוא "בסעיף 6ה1 האמור, במקום השיעורים הקבועים בו רשאית המועצה לשידורי כבלים ולוויין לקבוע שיעורים שונים לעניין ערוץ נושאי וכן, בסעיף קטן (א1), במקום "מהכנסותיו השנתיות מדמי המנוי" יקראו "מהכנסותיו השנתיות.".

תיקון חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו

32.  

בחוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990^[20], בסעיף 100(ב), במקום "ועדת הכלכלה" יבוא "ועדת הכספים".

תיקון חוק התקשורת (בזק ושידורים)

33.  

בחוק התקשורת (בזק ושידורים) התשמ"ב-1982[21] -

(1) בסעיף 4(ד2)(3), אחרי המילים "שירותים שונים" יבוא "ובכלל כך לצורך הפרדה בין מתן שירותים לבעל רישיון לבין מתן שירותים למנוי";

(2) בסעיף 5 -

(א)  בסעיף קטן (ב)(1), אחרי המילה "וכן" יבוא "ליתן הוראות", אחרי המילים "ממנוייו של בעל רישיון אחר" יבוא "וכן בדבר תשלומים בעד ביצוע פעולות, שירותים והסדרים נלווים למימוש קישור גומלין;";

(ב) בסעיף קטן (ב)(2), אחרי המילים "למדד המחירים לצרכן" יבוא "או למדד אחר שיקבע השר,", ובסיפא, במקום "בתקנות." יבוא "בתקנות; קביעת התשלומים לפי סעיף זה, תיעשה לרבות באמצעות השוואה לנקודת ייחוס הנגזרת מהשוואה בינלאומית או מתעריפי שירותים שניתנים על ידי בעל הרישיון, או משירותים אחרים ברי השוואה.";

(ג)  בסעיף קטן (ד), במקום "יורה השר על המחיר בהתבסס על עלות קישור הגומלין" יבוא "יורה השר על מחיר קישור הגומלין", במקום "בתוספת רווח סביר" יבוא "לרבות באמצעות השוואה לנקודת ייחוס הנגזרת מהשוואה בינלאומית או מתעריפי שירותים שניתנים בידי בעל רישיון, או משירותים אחרים ברי השוואה";

(ד) בסעיף קטן (ו), בסיפא יבוא "ובסעיף קטן (ב)(1), במקום המילים "ולצורך גביית תשלומים בידי בעל רישיון אחד ממנוייו של בעל רישיון אחר" יבוא "או ככל שהוא נדרש לצורך מתן שירותים  בידי בעל רישיון אחר למנוייו."";

(3) אחרי סעיף 6יא1 יבוא:

"חבילה צרה

6יא2.

(א)  מבלי לגרוע מסמכויות המועצה לפי חוק זה, השר רשאי לקבוע הוראות בדבר חובתו של בעל רישיון כללי לשידורי כבלים להציע לכל דורש חבילת שידורים צרה המונה מספר מצומצם של ערוצים (בסעיף זה - חבילת בסיס צרה), בהתאם לאמות מידה שעליהן יורה השר לעניין תמהיל הערוצים שבחבילת הבסיס הצרה, ובמחיר שיקבע בהתאם לסמכותו לפי סעיף 6ט(א)(4).

(ב) חובת בעל רישיון כללי לשידורי כבלים כאמור בסעיף קטן (א), תקבעו לתקופה שלא תעלה על שלוש שנים; השר רשאי, בהתייעצות עם המועצה, להורות על הארכת חובת בעל רישיון כאמור לתקופות נוספות שלא יעלו על 3 שנים כל אחת.  

(ג)  המועצה תקבע את מפרט הערוצים שייכללו במסגרת חבילת הבסיס הצרה, בהתאם לאמות המידה שקבע לעניין זה השר כאמור בסעיף קטן (א).

(ד) המועצה תקבע הוראות לעניין פרסומה לציבור של חבילת הבסיס הצרה בידי בעל רישיון כללי לשידורי כבלים.

(ה) בעל רישיון כללי לשידורי כבלים לא ידרוש ממנוי לחבילת הבסיס הצרה תשלום מעבר למחיר החבילה, עבור שירותים נלווים, ובכלל כך, דמי התקנה או עלות התקנה ועבור ציוד קצה (להלן - תשלומים נלווים), ככל שאינו דורש תשלומים נלווים ממנויים לחבילות אחרות; דרש בעל הרישיון תשלומים נלווים ממנויים לחבילות אחרות, לא יעלה תשלום כאמור שיגבה ממנויי חבילת הבסיס הצרה, על התשלום שיגבה ממנויי חבילות שידורים אחרות, עבור אותם שירותים נלווים, אלא באישור המועצה.";

(4) בסעיף 6לח, במקום "אישור הוועדה." יבוא "אישור הוועדה, למעט תקנות לפי סעיף 6לו(א), אשר טעונות אישור ועדת הכספים של הכנסת.";

(5) בסעיף 6נז, אחרי "6יא1" יבוא "6יא2";

(6) אחרי סעיף 11 יבוא:

"מתן הוראות למניעת פגיעה מיידית

11א.

(א)  על אף האמור בסעיף 11(ב), רשאי השר ליתן לבעל רישיון הוראה, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים, בדבר פעולות שעליו לנקוט או בדבר פעולות שעליו להימנע מלנקוט, אם מצא כי הוראה כאמור נדרשת כדי למנוע חשש לפגיעה מיידית, בתחרות או במתן שירות בזק באופן תקין וסדיר, ובלבד שייתן לבעל הרישיון הזדמנות להשמיע את טענותיו בסמוך ככל האפשר (בסעיף זה - הליך השימוע), בנסיבות העניין, לאחר מתן ההוראה.

(ב) לא הסתיים הליך השימוע בתום התקופה האמורה בסעיף קטן (א), השר רשאי להאריך את התקופה לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שלושה חודשים, אם הדבר נדרש מהטעמים המפורטים שם.";

(7) בסעיף 15-

(א)  בסעיף קטן (א)(1), במקום המילה "תשלומים" יבוא "תשלומים, תשלומים מרביים או תשלומים מזעריים";

(ב) בסעיף קטן (א)(2), בסיפא אחרי המילה "ביניהם" יבוא "לרבות באמצעות השוואה לנקודת ייחוס הנגזרת מהשוואה בינלאומית או מתעריפי שירותים שניתנים על ידי בעל רישיון או משירותים אחרים ברי השוואה.";

(ג)  סעיף קטן (ג1) יימחק;

(ד) בסעיף קטן (ד) המילים החל ב "ולגבי תשלומים בשל שירותי בזק בינלאומיים" ועד "עלות שירותי הבזק הבינלאומיים" יימחקו, ובמקומם יבוא "או למדד אחר שייקבע";

(8) בסעיף 15א-

(א)  בסעיף קטן (א) אחרי המילים "בעל רישיון" יבוא "למנויו, שאינם תשלומים מירביים או מזעריים";

(ב) אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ד) נקבעו תשלומים מירביים או מזעריים  לפי סעיף 15(א)(1)בעד שירותי בזק הניתנים בידי בעל רישיון (בסעיף קטן זה – שירותי הבזק המירביים או המזעריים), רשאי בעל הרישיון להציע סל תשלומים חלופי למקבץ של שירותי הבזק המירביים או המזעריים ושל שירותים שלא נקבע להם תשלום לפי סעיף 15, בהתקיים כל האמור בסעיפים קטנים (א) עד (ב), בשינויים המחויביים ובהם –

בסעיף קטן (א)(1) ללא המילים "וכן המציא לשר האוצר העתק מהבקשה ומהמידע המשלים כאמור";

בסעיף קטן (א)(2) במקום "30 ימים" יבוא "14 ימי עבודה " ובמקום "15 ימים" יבוא "7 ימי עבודה";

בסעיף קטן (א)(3) במקום "15 ימים" יבוא "7 ימי עבודה ;

(9) בסעיף 17 -

(א)  בכותרת השוליים, בסופה יבוא "קבוע";

(ב) האמור בו יסומן (ב), ובו במקום "סעיף 15" יבוא "סעיפים 5 או 15 או שנקבע לו תשלום מירבי או מזערי לפי סעיפים אלה";

(ג)  לפני סעיף קטן (ב) האמור, יבוא:

"(א) שירות בזק שנקבע לו תשלום מירבי או מזערי, לפי סעיפים 5 או 15, רשאי בעל הרישיון לספקו, ובלבד שדיווח לשר או למי שהשר הסמיך לכך בדבר התשלום שידרוש בעדו.";

(ד) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ג) ראה השר כי בעל רישיון מתכוון לדרוש בעד שירות בזק תשלום שאינו סביר, לרבות בהשוואה לנקודת ייחוס הנגזרת מהשוואה בינלאומית או בהשוואה לתעריף של שירות אחר שניתן על ידי בעל הרישיון, או של שירות אחר בר השוואה, או תשלום שמעורר חשש לפגיעה בתחרות, רשאי השר ליתן לו הוראות בדבר התשלום שידרוש בעד אותו שירות בזק או בדבר תשלום שידרוש בעד שירות בזק שניתן על ידו לבעל רישיון אחר;

(ד) לגבי שירות בזק אשר נקבע לו תשלום מירבי או מזערי לפי חוק זה, תינתן הוראה כאמור בסעיף קטן (ג) לתקופה שלא תעלה על שנה אחת; 

(ה) בסעיף זה, "שירות בזק" -לרבות, פעולות, שירותים והסדרים נלווים למימוש שימוש כמשמעותם בסעיף 5, לרבות מקבץ שירותי בזק.".

תיקון פקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש]

34. 2

בפקודת הטלגרף האלחוטי [נוסח חדש], תשל"ב-1972[22], בסעיף 5ד(א), בסופו יבוא "או בהוראות הרישיון שניתן לפי סעיף 5; הועדת תדרים והקצאתם, שינוי תנאי הועדה והקצאה או ביטולן, יכול שייעשו לרבות משיקולים המפורטים בסעיף 4(ב) לחוק התקשורת.".

פרק __ - שירותי הדת היהודיים

תיקון חוק שירותי הדת היהודיים

35.  

בחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971-[23]

(1)  

בסעיף 1, האמור בו יסומן (א) ואחריו יבוא:

"(ב) השר רשאי, בהסכמת שר האוצר ושר הפנים, לאחד מועצות דתיות או להרחיב את תחום סמכותה של מועצה דתית קיימת לרשויות מקומיות נוספות (להלן – מועצה מאוחדת). בטרם יוחלט על איחוד מועצות דתיות, תינתן לרשויות המקומיות ולמועצות הדתיות הנוגעות בדבר הזדמנות להשמיע עמדתן בפני השרים.

(2)  

בסעיף 2, בסופו יבוא "ובמועצה מאוחדת לא יעלה על מספר החברים ברשות המקומית שמספר החברים בה הוא הגבוה ביותר מבין הרשויות המקומיות אשר לתושביהן מספקת המועצה המאוחדת שירותי דת"

(3)  

אחרי סעיף 2 יבוא:

"איחוד מועצות דתיות   

2א.

(א)  השר, בהסכמת שר האוצר, יקבע את יום תחילת האיחוד (להלן – יום התחילה), את תוכנית ההיערכות לקראת האיחוד ואת פעולות התייעלות שיש לבצע להצלחת האיחוד והפחתת הוצאות התקציב של המועצה המאוחדת ואולם ההחלטות הנוגעות לעובדים יתבצעו בהתאם לכללי משפט העבודה ולהסכמים קיבוציים, אם ישנם. שר האוצר יהיה מוסמך לבצע את ההתאמות הנדרשות.

(ב) החל מיום שהודע למועצות על ההחלטה לאחדן, ועד ליום התחילה (להלן – תקופת המעבר), יאסר על המועצות להתקשר בחוזים ללא קבלת אישור השר ולקלוט עובדים.

(ג) בתקופת המעבר רשאי השר -

(1)  

להורות למועצה שלא  להוציא כל חודש למעלה מהסכום השווה לחלק השנים-עשר מתקציב המועצה האחרון שאושר.

(2)  

למנות חשב מלווה למועצה. התחייבות כספית מטעם המועצה לא תחייב את המועצה אלא אם חתם עליה, גם החשב המלווה.

(ד) כל הזכויות, הנכסים, החובות וההתחייבויות שהיו של מועצה ערב יום התחילה, יהיו של המועצה המאוחדת ביום התחילה. במידה ומועצה מצויה בגירעון בערב יום התחילה יקבע מתווה לכיסוי החובות, בין היתר בשים לב לשיעור ההשתתפות של הרשות המקומית בתקציב המועצה.

(ה) כל תביעה של המועצה או נגדה שהיתה תלויה ועומדת נגד מועצה בערב יום התחילה, וכל עילה לתביעה כאמור שהיתה קיימת באותו מועד, יוסיפו לעמוד בתוקפן ויראו אותן כאילו הן של המועצה המאוחדת או נגדה, לפי הענין.

(ו) באשר לעובדי המועצות הדתיות שאוחדו -

(1)  

מי שהיה עובד מועצה ולא הסתימה העסקתו ערב יום התחילה, יהיה עובד המועצה המאוחדת לאחר יום התחילה;

(2)  

על אף האמור בכל דין, ובכפוף להוראות פסקת משנה (3), לא יהיה העובד שהפך לעובד המועצה הדתית המאוחדת זכאי להטבות בגין סיום העסקה והטבות פרישה בשל המעבר למועצה המאוחדת;

(3)  

הזכויות שהיו לעובד המועצה הדתית שנהיה לעובד המועצה הדתית המאוחדת, יישמרו לו ויראו אותן כזכויות הנובעות מעבודתו במועצה הדתית המאוחדת.

(ז) כל הוראה בחוק הנוגעת למועצה תחול אף ביחס למועצה מאוחדת אלא אם נקבע במפורש הסדר אחר למועצה מאוחדת.

(ח) אין באמור בסעיף זה כדי לגרוע מהוראות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985.";

(4)  

בסעיף 3(ב)(2), בסופו יבוא "הרשויות המקומיות אשר לתושביהן המועצה המאוחדת מספקת שירותים, יציעו כל אחת מועמדים למועצה הדתית המאוחדת כך שסך המועמדים יעמוד על 45% מסך חברי המועצה המאוחדת. מספר המועמדים שתציע כל רשות מקומית יקבע בהתאם ליחס החלוקה שבין הרשויות המקומיות בנשיאה בסכום ההשתתפות המאוחד כהגדרתו בסעיף 11א להלן, וזאת אף אם נקבע סכום השתתפות מיוחד לפי סעיף 11ב"

(5)  

בסעיף 4, המילה "שלוש" – תימחק.

(6)  

בסעיף 5, המילה "שלוש" – תימחק.

(7)  

אחרי סעיף 11א(ב) יבוא:

"(ב1)  סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצה המאוחדת ילך ויפחת בהדרגתיות, על פני ארבע שנים כמפורט בנוסחה להלן, מסך סכומי ההשתתפות שהיתה מעבירה הממשלה למועצות הדתיות לולא אוחדו. ארבע השנים יחלו בשנת הכספים הראשונה שלאחר שנת הכספים בה אירע יום התחילה ובתומן תתוקצב המועצה המאוחדת כמועצה רגילה בהתאם לאמות המידה שנקבעו לפי סעיף קטן (ב).

A- ( A-B))*N/4)

A - סך סכומי ההשתתפות הרגילים שהיתה מעבירה הממשלה למועצות הדתיות לולא אוחדו בשנת כספים N;

B – סכום ההשתתפות הרגיל שהיתה מעבירה הממשלה למועצה המאוחדת בשנת כספים N בהתאם לאמות המידה שנקבעו לפי סעיף קטן (ב);

N  - מספר שנות הכספים שחלפו מאז האיחוד (החל משנת הכספים הראשונה שלאחר שנת הכספים בה אירע יום התחילה)."

(8)  

אחרי סעיף 11א(ג) יבוא:

"(ד)  הרשויות המקומיות אשר לתושביהן המועצה המאוחדת מספקת שירותים, ישאו במשותף בסכום העומד על סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בתקציב המועצה המאוחדת כשהוא מוכפל ב-1.5 (להלן – סכום ההשתתפות המאוחד). יחס החלוקה בין הרשויות המקומיות יקבע -

(1)  

במהלך התקופה ההדרגתית בהתאם לאמות המידה שנקבעו לפי סעיף (ב);

(2)  

לאחר התקופה ההדרגתית יקבע בהתאם למספר תושבי הרשות ומספר צרכני הדת שבכל רשות.

(9)  

בסעיף 11ב(ג) לאחר המילים "החלטת השרים לפי סעיף קטן (א)" יבוא "ולפי סעיף קטן (ה)".

(10)  

בסעיף 11ב(ד) לאחר המילים "כאמור בסעיף קטן (ב)" יבוא "ובסעיף קטן (ה)".

(11)  

אחרי סעיף 11ב(ד) יבוא:

"(ה) לצורך החלטה על שינוי סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של מועצה מאוחדת, תיבחן בנפרד כל אחת מהרשויות המקומיות אשר לתושביהן המועצה המאוחדת מספקת שירותים:

(1)  

סכום ההשתתפות הרגיל של הממשלה בהוצאות התקציב של המועצה המאוחדת  יפוצל לשניים בהתאם ליחס החלוקה שבין הרשויות המקומיות בנשיאה בסכום ההשתתפות המאוחד (כל חלק יכונה להלן – הסכום הממשלתי המפוצל הרגיל).

(2)  

בהתאם לאמות המידה שבסעיף (א), יכול והסכום הממשלתי  המפוצל הרגיל ישונה כך שיקבע סכום ממשלתי מפוצל מיוחד, אולם בכל מקרה השינוי לא יביא לחריגה מסכום ההשתתפות של הממשלה בהוצאות התקציב של כלל המועצות, באותה שנת כספים כאמור בסעיף 11א(א).

(3)  

נקבע סכום ממשלתי מפוצל מיוחד, יעמוד סכום ההשתתפות המיוחד של רשות מקומית בהוצאות התקציב של המועצה המאוחדת על ההפרש שבין הסכום הכולל המפוצל הרגיל ובין הסכום הממשלתי המפוצל המיוחד, ואולם בכל מקרה סכום ההשתתפות המיוחד של רשות מקומית בהוצאות התקציב של המועצה המאוחדת לא יפחת מ25% ולא יעלה על 75% מהסכום הכולל המפוצל הרגיל.  

(4)  

בסעיף זה –

(5)  

סכום כולל מפוצל רגיל- הסכום המתקבל מחיבור החלק של אותה רשות מקומית בסכום ההשתתפות המאוחד, עם הסכום המפוצל הרגיל הנוגע לאותה רשות

(12)  

בסעיפים 11ג, 11ד, 11ה, 11ו, 11ז, 11ח, 11ט במקום המילים "הנמצאת בתחום שיפוטה" יבוא "המספקת שירותי דת לתושבי אותה רשות מקומית"

(13)  

בסעיף 11ט(א) במקום המילים "הרשות המקומית שבתחום שיפוטה היא נמצאת" יבוא "הרשויות המקומיות אשר לתושביהן היא מספקת שירותי דת"

(14)  

בסעיף 12 במקום המילים "ראש הרשות המקומית" יבוא "ראשי הרשויות המקומיות אשר לתושביהן מספקת המועצה שירותי דת"

(15)  

לאחר סעיף 11י יבוא:

"משרתים בקודש

11יא.

(א) הוראות סעיפים 11א(א), 11א(ג), 11ב-11ג, 11ה ו- 11ז יחולו על הוצאות שכרם של המשרתים בקודש כך שבכל מקום בו כתוב "בהוצאות התקציב של מועצה" יראו את האמור כאילו נכתב "בהוצאות שכרם של המשרתים בקודש", ואמות המידה הנזכרות בסעיף11ב(א) יחולו אף לענין המשרתים בקודש.

(ב) המדינה והמועצה האזורית יעבירו לחשבון מיוחד של המועצה האזורית את חלקן בהוצאות השכר של המשרתים בקודש.

(ג) לענין סעיף זה-

"משרתים בקודש"- רבנים,בלניות ושוחטים המועסקים על ידי מועצה אזורית שלא הוקמה בה מועצה דתית ושתושביה אינם מקבלים שירותי דת על ידי מועצה דתית, או על ידי ועד מקומי במועצה אזורית כאמור.

פרק __ - רשויות מקומיות

תיקון חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

36.  

בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992[24] -

(1)  

בסעיף 7, בהגדרה "שיעור העדכון", במקום המילים "שמונים אחוז מהסכום", יבוא "הסכום";

(2)  

בסעיף 12(ב), בסופו יבוא:

"ובלבד שלא יקבע הנחה התלויה בגובה הכנסתו של מחזיק, אלא בכפוף לבחינת מיצוי כושר ההשתכרות של מחזיק כאמור, בהתאם לכללים שיקבע שר הפנים בהתיעצות עם שר האוצר".

תיקון פקודת העיריות

37.  

בפקודת העיריות[25] אחרי סעיף 300 יבוא:

"מתן אישור תושבות לצורך הטבת מס  

300א.

(א) בסעיף זה, "אישור תושבות לצורך הטבת מס"- אישור הנדרש לצורך קבלת הטבת מס, לפי סעיף 11 לפקודת מס הכנסה.[26] 

(ב) רשות מקומית תיתן לתושב הרשות, לבקשתו, אישור תושבות לצורך הטבת מס, ובלבד שהתושב שילם את תשלומי הארנונה שהיה חייב בהם עד סוף שנת הכספים שקדמה למועד בקשת האישור.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא תימנע רשות מקומית ממתן אישור תושבות לצורך הטבת מס לתושב שלא שילם את שלומי הארנונה כאמור בסעיף קטן (ב) -

(1)  

בשל תשלומי ארנונה שלא שולמו כאמור וטרם חלף המועד להגיש השגה לגביהם, או שהוגשה השגה כאמור וטרם ניתנה בעניין החלטה חלוטה;

(2)  

למי שניתן בעניינו צו כינוס או  לעיכוב הליכים, במסגרת הליכי פשיטת רגל לפי פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980.[27]

(ד) שר הפנים, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע כי הוראות סעיף זה לא יחולו על סוגי חייבים שאין הצדקה בנסיבות העניין להימנע מלתת להם אישור כאמור בסעיף (ב), על אף שלא שילמו את תשלומי הארנונה כאמור באותו סעיף קטן, וזאת לפי אמות מידה ובהתאם לתנאים שיקבע."

פרק __ - ביטוח לאומי

תיקון חוק הביטוח הלאומי

38.  

בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995 (בפרק זה - חוק הביטוח הלאומי) -

(1) אחרי סעיף 224 יבוא:

"תשלום גמלת סיעוד לידי הזכאי

224א.

(א)  בסעיף זה -

"בן משפחה" – הורה, בן זוג, ילד, אח או אחות, וכן בן זוגו וילדו של כל אחד מהם;

"מטפל" – מי שנותן שירותי סיעוד בעצמו, תמורת שכר, ומתקיימים בו שני אלה:

(1) הוא אינו בן משפחה של הזכאי לגמלת סיעוד;

(2) הוא אינו שוהה שלא כדין בישראל, כמשמעותו בסעיף 324ב.

(ב) על אף הוראות סעיף 225 (ב) ו-(ג), תשולם גמלת סיעוד לידי זכאי לגמלה כאמור שמתקיימים בו התנאים המפורטים להלן, אם בחר בכך:

(1) הוא זכאי לגמלת סיעוד לפי הוראות סעיף 224(א)(1א) ו-(2);

(2) ניתנים לו, או לבן משפחתו המתגורר עמו, שירותי סיעוד בידי מטפל, ברוב שעות היממה, לפחות שישה ימים בשבוע;

(3) הוא, אדם המבקש להתמנות למקבל גמלה לפי סעיף 304 או מי שמונה כמקבל גמלה כאמור, הגישו למוסד בקשה לקבלת גמלה לפי הוראות סעיף זה, בטופס שעליו הורה המוסד.

(ג)  על אף הוראות סעיף 224, גמלת סיעוד המשולמת לפי הוראות סעיף זה תהיה בשיעור כמפורט להלן:

(1) לגבי מי שזכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 224(א)(1א) – 120% מקצבת יחיד מלאה; ולגבי מי שזכאי לגמלה לפי סעיף 224(א)(2) – 135% מקצבת יחיד מלאה;

(2) על השיעורים האמורים בפסקה (1) תינתן תוספת בשיעור של 22% מקצבת יחיד מלאה לגבי מי שזכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 224(א)(1א), ובשיעור של 29% מקצבת יחיד מלאה לגבי מי שזכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 224(א)(2), והכל אם אין בידו היתר, או שההיתר הותלה, והוא אינו מעסיק עובד זר כאמור.

(ד) הוועדה המקומית המקצועית והמוסד רשאים לקבוע אם המטפל כשיר ומתאים לטפל בזכאי לגמלה, בהתחשב בצרכיו, וכן אם היקף שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי בפועל בידי המטפל ורמתם, עונים על צורכי הזכאי; קבעו הוועדה המקומית המקצועית או המוסד כי המטפל אינו כשיר או אינו מתאים לטפל בזכאי או כי שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי אינם עונים על צרכיו, רשאי המוסד לשלול מהזכאי את תשלום הגמלה לפי הוראות סעיף זה או להפעיל את סמכותו לפי סעיף 304 לחוק.

(ה) סברה הוועדה המקומית המקצועית כי מצבו הרפואי של הזכאי אינו מאפשר לו את הטיפול הראוי עבורו, או למלא את חובותיו כמעסיק, תוכל במקרים המתאימים להמליץ למוסד להפעיל סמכותו לפי סעיף 304 לחוק.

(ו) בחר זכאי לקבל את גמלת הסיעוד לידיו, לא יהיה בכך בכדי למנוע מזכאי כאמור לבקש לקבל שירותי סיעוד ממי שקבעה ועדה מקצועית מקומית ובלבד ששירותים האמורים לא יכללו העסקת עובד זר בהתאם להיתר.  

(ז)  קיבל הזכאי שירותי סיעוד כאמור בסעיף קטן (ו) יהיה זכאי לקבל לידיו גמלה בשווי 80% מהגמלה המלאה לאחר שנוכו ממנה שווי שירותי הסיעוד אותם קיבל הזכאי בהתאם לסעיף קטן (ו).

(2) בסעיף 225 -

(א)  אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

"(ב1) על אף הוראות סעיף קטן (ב) וסעיף 224א(ב) זכאי לגמלת סיעוד שניתנים לו, או לבן משפחתו המתגורר עמו, שירותי סיעוד בידי מטפל כהגדרתו בסעיף 224א שהוא עובד זר בהתאם להיתר שניתן לזכאי, ברוב שעות היממה, לפחות שישה ימים בשבוע ואשר החל לראשונה להעסיקו, ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) ואילך, תשולם גמלת הסיעוד לידיו, כמפורט בסעיף 224א(ג)(1); ולגבי מי שזכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 224(א)(1)– 73% מקצבת יחיד מלאה.

(ב2) זכאי לגמלה לפי הוראות סעיף 224(א)(1) שהחל להעסיק עובד זר שהוא מטפל כהגדרתו בסעיף 224א, בהתאם להיתר, לפני יום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014), תשולם גמלת הסיעוד לידיו, אם בחר בכך, בשיעור הנקוב בסעיף קטן (ב1) ולעניין זה יחולו הוראות סעיף 224א.

(ב3) אין באמור בסעיף זה בכדי למנוע מזכאי כאמור בסעיפים קטנים (ב1) ו- (ב2) לבקש לקבל שירותי סיעוד ממי שקבעה ועדה מקצועית מקומית ובלבד ששירותים אלו לא יכללו העסקת עובד זר בהתאם להיתר. 

(ב4) קיבל הזכאי שירותי סיעוד כאמור בסעיף 224א(ו), יהיה זכאי לגמלה בשווי 80% מהגמלה המלאה לאחר שנוכו ממנה שווי שירותי הסיעוד אותם קיבל הזכאי.".

(ב) בסעיף קטן (ג), בתחילתו יבוא: "בנוסף לאמור בסעיף (ב1)", והמילה "רק" - תימחק.

(ג)  אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ג1)   הוועדה המקומית המקצועית והמוסד רשאים לקבוע אם המטפל כשיר ומתאים לטפל בזכאי לגמלה, בהתחשב בצרכיו, וכן אם היקף שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי בפועל בידי המטפל ורמתם, עונים על צורכי הזכאי; קבעו הוועדה המקומית המקצועית או המוסד כי המטפל אינו כשיר או אינו מתאים לטפל בזכאי או כי שירותי הסיעוד הניתנים לזכאי אינם עונים על צרכיו, רשאי המוסד להפעיל את סמכותו לפי סעיף 304 לחוק.

(ג2) סברה הוועדה המקומית המקצועית כי מצבו הרפואי של הזכאי אינו מאפשר לו את הטיפול הראוי עבורו, או למלא את חובותיו כמעסיק, תוכל במקרים המתאימים להמליץ למוסד להפעיל סמכותו לפי סעיף 304 לחוק.".

(ד) אחרי סעיף קטן (ד) יבוא:

"(ה) מזכאי לגמלת סיעוד שהחל לראשונה לקבל לידיו גמלת סיעוד החל ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) ואילך, כאמור בסעיף זה ובסעיף 224א, ינכה המוסד מגמלת הסיעוד דמי ביטוח אותם חייב הזכאי, לפי השיעור הקבוע לגבי עובד זר בטור ג' שבלוח י', כשהוא מוכפל בשכר המינימום לחודש כמשמעו בסעיף 1 בחוק שכר מינימום (להלן בסעיף זה- שכר מינימום), אלא אם כן ביקש הזכאי שלא לעשות כן.

(ו) מזכאי לגמלת סיעוד שהחל לראשונה לקבל לידיו גמלת סיעוד החל ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) ואילך, כאמור בסעיף זה ובסעיף 224א, המוסד ינכה מגמלת הסיעוד, סכום השווה לשכר המינימום לחודש כפול שיעור ההפרשה בו חייב מעסיק בענף הסיעוד לפנסיה ולפיצויי פיטורים על פי חוק או צו הרחבה (להלן- הפרשות סוציאליות), ויעבירו בשם הזכאי לידי חשבון הבנק כמשמעו בסעיף 1יא(ב) בחוק עובדים זרים, אלא אם כן ביקש הזכאי שלא לעשות כן.

(ז) זכאי לגמלת סיעוד שהחל לראשונה לקבל לידיו גמלת סיעוד לפני יום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) יהיה רשאי לבקש מהמוסד לנכות בשמו את הניכויים האמורים בסעיפים קטנים (ה) ו- (ו).

(ח) בוצע ניכוי כאמור בסעיפים קטנים (ה), (ו) או  (ז) יראו את הזכאי כאילו מילא את חובתו על פי דין בתשלום דמי ביטוח וכל הפרשה סוציאלית, לפי העניין, אלא אם כן נקבע במפורש בחוזה העבודה שבין הזכאי למטפל שהוא עובד זר בהתאם להיתר, שכר עבודה גבוה משכר המינימום.

(ט) אין באמור בסעיף קטן (ח) בכדי לפטור את הזכאי מהוראות חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963[28] ככל שעליו לשלם למטפל השלמה לפיצויי פיטורים.".

חוק הביטוח הלאומי – תחילה ותחולה

39.  

(1) תחילתו של סעיף 224א לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 1(1) לפרק זה, ביום כ"ה באייר התשע"ג (5 במאי 2013) והוא יחול על גמלת סיעוד המשתלמת בעד יום התחילה ואילך.

(2) תחילתו של סעיף 225 (א) עד (ה)  ו- (ז) עד (ט) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחם בסעיף 1(2) לפרק זה ביום כ"ט בטבת התשע"ד (1 בינואר 2014) והוא יחול על גמלת סיעוד המשתלמת בעד יום התחילה ואילך.

(3) תחילתו של סעיף 225(ו) לחוק הביטוח הלאומי כנוסחו בסעיף 1(2) לפרק זה יהיה ביום תחילתן של התקנות שיותקנו לפי סעיף 1יא(א) לחוק עובדים זרים.

פרק __ - שונות

תיקון חוק האפוטרופוס הכללי

40.  

בחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח-1978[29]  (להלן - חוק האפוטרופוס הכללי) -

(1) בסעיף 7, במקום המילים "10,000 לירות" יבוא "50,000 שקלים חדשים";

(2) בסעיף 9,  אחרי סעיף קטן (ג) יבוא:

"(ד) בחלוף 5 שנים מיום תחילת ניהולו של נכס לפי חוק זה, ואחת ל 5 שנים ממועד זה, ייזום האפוטרופוס הכללי הליך של חקירה ובדיקה לאיתור בעלי הזכויות בנכס, במטרה להשיב את הנכס לבעלי הזכויות בו, ובמסגרתו יבצע את הפעולות הבאות:

(1) יפרסם הודעה לציבור באתר האינטרנט של האפוטרופוס הכללי שתכלול את סוג הנכס ואת שמו של בעל הזכויות האחרון בנכס;

(2) יפנה לרשם לענייני ירושה ולמינהל האוכלוסין במשרד הפנים לשם בירור מידע שיכול לסייע באיתורם של בעלי הזכויות בנכס."

(3) בסעיף 10(ג), הסיפה המתחילה במילים "באחת הדרכים שקבעה ועדת ההשקעות" תימחק ובמקומה יבוא "בדרך של הפקדתם בפיקדון נושא תשואה שיפתח וינוהל במשרד האוצר בהתאם למנגנון השקעה שיקבע שר המשפטים בתקנות לפי הוראות סעיף 23א(3) , באחת הדרכים שקבעה ועדת ההשקעות בהתאם לתקנות אלה או בדרך שהורה בית המשפט".

(4) בסעיף 23(א), אחרי פסקה (2) יבוא:

"(3) דרכי ואופן השקעת הכספים בידי האפוטרופוס הכללי כדרוש לשם שמירת הקרן והבטחת הפירות."

חוק האפוטרופוס הכללי - תחילה

41. 5

תחילתו של סעיף 10(ג) לחוק האפוטרופוס הכללי, כנוסחו בסעיף 1(3) לפרק זה ביום התקנת תקנות להשקעת כספים בידי האפוטרופוס הכללי לפי הוראות סעיף 23א(3) לחוק האפוטרופוס הכללי;

תיקון חוק לימוד חובה

42.  

בחוק לימוד חובה, התש"ט-1949[30] (בפרק זה - חוק לימוד חובה)-

(1) אחרי סעיף 5(ב) יבוא:

"(ג) השר רשאי לקבוע הוראות ותנאים לעניין תקצוב מוסד חינוך אשר ניתנה לגביו הוראת פטור לפי סעיף 5(א) (בסעיף זה - מוסד פטור), אם יחליט ובמידה שיחליט, ובלבד שיתקיימו תנאים אלה:

(1) שיעור התקצוב של מוסד פטור לא יעלה על 55% משיעור תקצוב שעות הלימוד של מוסד חינוך רשמי;

(2) השר יקבע מקצועות בסיס שהיקף הלימוד בהם יהיה בהיקף הנלמד במוסד חינוך רשמי (בסעיף זה - תכנית הבסיס) וכן שלימוד תכנית היסוד יהיה בהיקף של 55% לפחות מכלל שעות הלימוד במוסד חינוך רשמי וזאת כתנאי לקבלת תקצוב או חלק ממנו. ואולם השר רשאי לקבוע היקף לימוד אחר של תכנית היסוד ותוכנית הבסיס, במוסד פטור, ובלבד שיהיה בהיקף של 55% לפחות מכלל שעות הלימוד במוסד חינוך רשמי; קבע השר כאמור, יהיה למוסד הפטור שיעור תקצוב מופחת בהיקף של 30%; השר רשאי לקבוע בתקנות כי היקף הלימוד של תכנית הבסיס יוחל בהדרגה;

(3) השתתפות מוסד פטור במבחנים ומחקרים במתכונת שחלה על מוסד חינוך רשמי;

(4) דיווח מצבת המורים המלמדים במוסד הפטור למשרד החינוך;

(5) היעדר אפליה בהליך קבלת תלמידים למוסד או בכל דרך אחרת;

(ד) השר רשאי, בהסכמת שר האוצר, לקבוע הוראות ותנאים אחרים לעניין תקצוב של מוסד פטור בכל הנוגע לחובת הלימוד של תכנית היסוד, כאמור בסעיף 5(ג)(2) ובלבד שיתקיימו יתר התנאים בהתאם לסעיף 5(ג);

בסעיף זה-

"תכנית היסוד" - כמשמעותה בחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953.

(2) בסעיף 12ד(א), במקום "בכיתת יסוד" יבוא "בכתה א'";

(3) אחרי סעיף 12ד(א) יבוא:

"(א1) בלימודים בכתה ב' במוסד חינוך רשמי, יילמדו לפחות חמש מסך כל שעות הלימוד השבועיות של מיומנויות היסוד במסגרת לימודים שבה מספר התלמידים למורה אינו עולה על עשרים תלמידים";

(4) בסעיף 12ד(ב), ההגדרה "כיתת יסוד" - תימחק.