תיק הצעת חוק מס': 803-10-2009-001535

סימוכין: 803-99-2012-059740

תזכיר חוק

א.         שם החוק המוצע

            חוק לתיקון פקודת הראיות (מס'...)(עדות קרובים), התשע"ג - 2013

ב.         מטרת החוק המוצע והצורך בו

סעיף 2 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן – הפקודה), קובע כלל לפיו "הכל             כשרים להעיד בכל משפט...". סעיפים 3 ו – 4 לפקודה קובעים סייג לכלל האמור. וזו לשונם של הסעיפים:

3. במשפט פלילי אין בן זוג כשר להעיד לחובת בן זוגו, ואין כופים אותו להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם בן זוגו בכתב אישום אחד.

4. במשפט פלילי אין הורה וילד כשרים להעיד האחד לחובת משנהו, ואין כופים אחד מהם להעיד לחובת אדם המואשם יחד עם משנהו בכתב אישום אחד.

      סעיף 5 לפקודה קובע חריג לכלל אי הכשרות להעיד, ולפיו בעבירות המנויות בסעיף לא יחולו הסייגים שבסעיפים 3 ו – 4. 

התכלית של הכלל הפוסל עדות קרובים היא שמירה על התא המשפחתי והימנעות מכפייה על אנשים בקשר טבעי קרוב, בדרך כלל הקרוב ביותר, וכזה המבוסס על אמון, לפגוע בקרוביהם. יחד עם זאת, כלל זה אינו מוחלט ובסעיף 5 לפקודה נקבעו עבירות בהן הוא לא יחול. 

בשנת 2006 פורסמה הצעת החוק לתיקון פקודת הראיות (מס' 16) (עדות קרובים), התשס"ו-2006         מטעם הממשלה (להלן: הצעת החוק משנת 2006), שעניינה הרחבת רשימת העבירות הקבועות בסעיף 5, בהן קרוב יהיה כשר ומחויב להעיד נגד קרובו. בדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, שנערך בחודש יולי 2007, הועלו שאלות בנוגע להסדר המוצע ובפרט בנוגע לרציונל העומד מאחורי הרחבת העבירות המוצעות בו, בהן לא יחול כלל אי-הכשרות, והממשלה נדרשה לשקול את המשך צעדיה בנוגע לתיקון המוצע. בעקבות אותו דיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט נערכה חשיבה מעמיקה במשרד המשפטים, אשר כללה בחינה של הסדרים בתחום במדינות שונות בעולם. האפשרות להעניק בידי העד את הברירה האם להעיד לחובת קרובו, תוך מעורבות של בית המשפט בהכרעה בענין, נבחנה, אולם היא נשללה בעיקר בשל הקושי הצפוי לתביעה בניהול הליכים בבית משפט, עקב חוסר הוודאות הכרוך בהסדר כזה. בסופו של יום הוחלט להסתפק בהצעה מצומצמת לתיקון הפקודה, אשר נכללה כבר בהצעת החוק משנת 2006, ולפיה אדם אשר הגיש תלונה נגד קרובו, יהיה כשר ומחויב להעיד לחובתו. התיקון המוצע נועד למנוע מצבים בהם קרוב אשר פנה למשטרה ו"הניע את גלגלי המערכת הפלילית", יהיה מנוע מלהעיד. 

עוד מוצע להוסיף לפקודה הגדרה של "בן זוג", וכן להשמיט את ההוראה בדבר החלת הסייג לכלל אי-הכשרות על נסיון לבצע את העבירות המנויות בסעיף 5 לפקודה. 

 

ג.          עיקרי החוק המוצע

עיקר 1 – תיקון סעיף 5

עדות מתלונן - כיום, בעבירות שאינן מהוות חריג לכלל אי-הכשרות, אין אדם כשר להעיד נגד קרובו, אף אם הוא מעוניין בכך ואף אם הוא התלונן נגד הקרוב; כך למשל, במקרה בו בן מבצע עבירות כלכליות כלפי הורהו הקשיש, וההורה פונה בתלונה למשטרה ומעוניין להעיד נגד בנו במשפט. על כן, מוצע לקבוע כי כאשר אדם מתלונן נגד קרובו, לא יחול הכלל של אי-הכשרות, והמתלונן יהיה כשר וחייב להעיד לחובת קרובו בענין אותה תלונה. החריג המוצע לכלל אי-הכשרות מצמצם את המניעה החלה על קרובים להעיד, אף אם הם מעוניינים בכך, ומקדם את גילוי האמת. אין זה מוצדק באותם מקרים למנוע מהקרובים את האפשרות למצות את ההליכים נגד מי שחטאו נגדם. יתר על כן, משבחר אדם להתלונן נגד קרובו, הוא גילה דעתו כי התא המשפחתי התערער, ועל כן פוחתת ההצדקה למנוע את עדותו בשם שלמות אותו תא משפחתי.

מוצע כי הגשת התלונה תהיה המכריעה לענין הכשרות להעיד, וכי לא יתאפשר לקרוב לסרב להעיד בהמשך ההליך, שכן הוא הניע מיזמתו את המערכת לנהל הליך פלילי נגד קרובו. כך ימנע מצב בו מוגש כתב אישום בהסתמך על תלונתו של אדם, ולאחר מכן הוא יחליט שלא להעיד במשפט. כך אף תושג ודאות הנחוצה לתביעה. יתר על כן, משהתלונן הקרוב, הוא יהיה ככל העדים, וכך יפחת החשש מפני הפעלת לחצים עליו בהמשך ההליך מצד הנאשם לחזור בו ולבחור שלא להעיד לחובתו.

יודגש, כי אין הכרח שהקרוב יהיה הראשון שפנה למשטרה או לגוף חקירה אחר באותו ענין, על מנת שייחשב כמי שהתלונן לענין סעיף זה.

הבהרה בדבר החריגים לכלל אי-הכשרות – על מנת להסיר ספק, מוצע להבהיר בסעיף כי החריגים לכלל אי הכשרות המנויים בסעיף יחולו בין אם העד הוא נפגע העבירה ובין אם הוא אדם אחר.

ביטול סעיף קטן (4) - השמטת הנסיון

סעיף 5(4) לפקודה קובע כי הסייגים שבסעיפים 3 ו-4 לא יחולו במשפט פלילי בשל "נסיון לעבור אחת העבירות המפורטות בסעיף זה". הוראה זו נקבעה בעבר, שנים רבות לפני חקיקתו של תיקון 39[1]  לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בו נקבע בסעיף 34ד כי "מלבד אם נאמר בחיקוק או משתמע ממנו אחרת, כל דין החל על הביצוע העיקרי של העבירה המושלמת חל גם על נסיון, שידול, נסיון לשידול או סיוע, לאותה עבירה". נראה, כי אין הצדקה להבחנה בענין החריגים לכלל הפוסל עדות קרובים, בין נסיון לבין שידול, נסיון לשידול או סיוע לאותה עבירה. על כן, מוצע לבטל את סעיף קטן (4) הקובע הוראה מיוחדת לענין נסיון, ויחול סעיף 34ד לחוק העונשין, כך שהסייגים לכלל הכשרות הקבועים בסעיף 5 לפקודה יחולו על נסיון, כמו גם על שידול, נסיון לשידול וסיוע.

 

 

 

עיקר 2 – תיקון סעיף 8

הגדרת בן זוג- הפקודה איננה מגדירה מיהו "בן זוג" לעניין סייג אי-הכשרות הקבוע בסעיף 3 לפקודה. בתי המשפט פירשו את המונח "בן זוג" ככולל בני זוג נשואים בלבד, בין אם הם חיים בצוותא או בנפרד, ולא הכיר בבני זוג שאינם נשואים (ראו למשל ת"פ (י-ם) מדינת ישראל נ' בלוט, תשמ"ה (1) 324). אולם, נראה שאין הצדקה לייחד את הכלל הפוסל עדות של בני זוג לבני זוג נשואים דווקא, שכן התכלית של הימנעות מלכפות על אדם לפגוע באדם הקרוב לו, מתקיימת אף אם בני הזוג אינם נשואים. על כן, כפי שהמחוקק הכיר במוסד של "ידועים בציבור" בהקשרים רבים אחרים, מוצע להכיר בו אף בהקשר של עדות קרובים.

באשר לבני זוג פרודים, כאמור, הטעם העיקרי לכלל הפסלות, המונע מקרוב להעיד לחובת קרובו, הוא הימנעות מכפייה על אנשים בקשר טבעי קרוב לפגוע בקרוביהם. אם פסק הקשר בין בני הזוג, והם אינם מצויים בקשר משפחתי קרוב בעת מתן העדות, כי אז לא מתקיים הטעם לכלל הפסילה, ויש לראות בקרוב עד ככל העדים.

על כן, מוצע לקבוע כי בן זוג הוא "לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, ולמעט הפרוד ממנו".

 

ד.         השפעת החוק המוצע על תקציב המדינה, על תקנים במשרדי ממשלה ועל ההיבט המינהלי:

            אין.

ה.         השפעת החוק המוצע על החוק הקיים:

יתוקנו סעיפים 5 ו-8 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971.

ו.         להלן נוסח החוק המוצע:

תזכיר חוק לתיקון פקודת הראיות (מס' ...)(עדות קרובים) התשע"ג - 2013