(א) צד לחוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה רשאי לסיימו בהודעה מוקדמת לצד האחר בתוך זמן סביר מראש ובכתב, ובלבד שתקופת ההודעה המוקדמת לא תפחת מאלה, לפי העניין:
(1) במהלך ששת החודשים הראשונים מיום תחילת החוזה - שבועיים;
(2) במהלך התקופה שתחילתה בחודש השביעי מיום תחילת החוזה עד תום השנה הראשונה מאותו מועד - חודש;
(3) במהלך השנה השנייה מיום תחילת החוזה - חודשיים;
(4) במהלך השנה השלישית מיום תחילת החוזה - שלושה חודשים;
(5) במהלך השנה הרביעית מיום תחילת החוזה - ארבעה חודשים;
(6) במהלך השנה החמישית מיום תחילת החוזה - חמישה חודשים;
(7) במהלך השנה השישית מיום תחילת החוזה ואילך - שישה חודשים.
(ב) קבעו צדדים לחוזה סוכנות תקופות הודעה מוקדמת ארוכות מאלה הקבועות בסעיף קטן (א), לא תפחת תקופת ההודעה המוקדמת שתחול על סיום החוזה על ידי הספק מתקופת ההודעה המוקדמת שתחול על סיום החוזה על ידי הסוכן המסחרי.
(ג) (1) מסר אחד הצדדים הודעה מוקדמת על סיום חוזה הסוכנות, רשאי הספק להורות לסוכן המסחרי להפסיק לאלתר לפעול בעבורו כסוכן; הורה ספק לסוכן המסחרי כאמור, ישלם לו פיצוי כאמור בפסקה (2) בעד התקופה שלגביה יפסיק הסוכן לפעול בעבורו (בסעיף קטן זה - דמי הודעה מוקדמת).
(2) דמי הודעה מוקדמת יהיו בסכום השווה למכפלה של תקופת ההודעה המוקדמת בממוצע של רווחי הסוכן המסחרי במחצית השנה שקדמה לסיום חוזה הסוכנות או במחצית השנייה של תקופת החוזה, לפי התקופה הקצרה; ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לקבוע דמי הודעה מוקדמת בסכום שונה אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בהתחשב בשינויים שחלו בתנאי השוק או בענף שבו פעל הסוכן המסחרי.
(ד) חוזה סוכנות לתקופה קצובה שהסתיים והוארך על ידי הצדדים בלי שקבעו מועד לסיומו, ייחשב לעניין סעיף זה כחוזה סוכנות לתקופה בלתי קצובה, ותקופת ההודעה המוקדמת תחושב לפי תקופת החוזה מיום תחילתו.