תקנות מחלות בעלי-חיים (ביעור מחלת הברוצלוזיס בצאן), התשמ"ט-1989 1

(ב) חיסן רופא וטרינר ממשלתי או מפקח, נקבות צאן בפני המחלה, ידאג לסימונן לפי הוראות מנהל השירותים הווטרינריים.

(ג) לא יחזיק אדם בנקבות צאן שגילן עולה על חצי שנה אלא אם כן חוסנו וסומנו לפי תקנה זו.

(ב) בעל של צאן נגוע או של כבשים ועזים שהפילו חייב להפרידם מכל צאן אחר וכן להודיע על כך מיד לרופא הוטרינר הממשלתי האזורי.

(ג) רופא ממשלתי שקבע כי אדם נגוע או חשוד כנגוע בברוצלוזיס, יודיע על כך מיד לרופא הוטרינר הממשלתי הקרוב.

(ב) בעל הצאן חייב להביאו למקום שקבע הרופא, במועד שנקבע, ולהגיש לרופא הוטרינר הממשלתי או למפקח כל עזרה הדרושה לביצוע הבדיקות והסימון. צאן שנבדק יסומן כפי שיורה הרופא הוטרינר הממשלתי.

(א) 1. בעל הצאן הנגוע יעביר, תוך יומיים, לרופא הוטרינר הממשלתי האזורי, ביד או בדואר רשום, הודעה על מספר ראשי הצאן שבבעלותו. בהודעה יפרט את סוגו, מינו ומקום הימצאו של הצאן;

2. השתנה מספר ראשי הצאן עקב המלטה או תמותה, יודיע על כך בעל הצאן, בדרך ובזמן שנקבעו בתקנת משנה (א)1;

(ב) צאן שלא נמסרה עליו הודעה לפי תקנה 6(א), רשאי רופא וטרינר ממשלתי או מפקח לתפסו ולהעבירו למקום הנראה לו לשם ביצוע סימונים ובדיקות; בעל הצאן או המחזיק ישא בכל הוצאות העברת הצאן, הזנתו ושאר הפעולות שנעשו לגביו כאמור;

(ג) רופא וטרינר ממשלתי רשאי לחייב בעל צאן להקים מכלאה מגודרת כפי שיורה לצורך ביצוע בדיקות בצאן;

(ד) רופא וטרינר ממשלתי רשאי להורות על העברת הצאן למקום שייראה לו לצורך ביצוע בדיקה או להסגר;

(ה) בעל עדר נגוע לא יחזיק את עדרו ולא ירעה אותו אלא במקום שאושר מראש ובכתב על ידי רופא וטרינר ממשלתי;

(ו) בעל צאן נגוע שקיבל אישור כמפורט בפסקה (ה), לא ירעה את הצאן הנגוע במרחק הקטן מ-300 מטר מבקר וצאן אחר;

(ז) לא יוציא אדם ולא יעביר מספוא, קש, רפד או פרש מהאזור הנגוע אלא על פי היתר בכתב מאת רופא וטרינר ממשלתי;

(ח) בעל הצאן הנגוע או המחזיק בו ינקה ויחטא את האזור הנגוע בזמן ובאופן שיורה עליהם רופא וטרינר ממשלתי;

(ט) רופא וטרינר ממשלתי רשאי להורות לבעל הצאן על השמדת הפרש, הרפד, הקש או המספוא באזור הנגוע, בדרך הנראית לו.