פקודת מחלות בעלי חיים [נוסח חדש], התשמ"ה-1985 1

"רופא וטרינר ממשלתי" - עובד הציבור ששר החקלאות מינהו למנהל השירותים הוטרינריים, לרופא וטרינר ממשלתי או לעוזר רופא וטרינר ממשלתי, וכל רופא וטרינר שהוא נושא משרה בשירות המדינה שמנהל השירותים הוטרינריים הכריז בהודעה ברשומות שנושאה כלול במונח "רופא וטרינר ממשלתי" לענין פקודה זו 2 ;

(ב) תקפו של צו כאמור יפקע בתום עשרה ימים מיום שפורסם ברשומות, אולם רשאי שר החקלאות, בטרם חלפה התקופה האמורה, לבטל או לשנות, בצו שיפורסם ברשומות, כל צו כאמור של מנהל השירותים הוטרינריים.

(1) יודיע על כך לאחד מאלה -

(א) כשבעל החיים נמצא בתחום עיריה - לרופא הוטרינר שלה, ובאין כזה - למזכיר העיריה;

(ב) כשבעל החיים נמצא בתחום רשות מקומית אחרת - למזכיר הרשות או לבעל תפקיד אחר שלה שתפקידיו דומים;

(ג) כשבעל החיים נמצא בישוב שאין לו רשות מקומית, או באדמותיו, או באדמות שבט - למוכתר או לראש הישוב או לשיך השבט;

או לשוטר הקרוב או לקצין המחוז;

(2) יחזיק את בעל החיים בנפרד מבעלי חיים בלתי נגועים באותה מחלה, או שאינם חשודים כנגועים בה;

(3) יגרום לכבילת בעל החיים או לכליאתו;

היה האדם שבהחזקתו או בפיקוחו בעל חיים כאמור נוסע בדרך הים, יודיע לרשויות המכס בהגיעו לנמל בישראל, ואם נוסע הוא בדרך היבשה - יודיע לשוטר הקרוב.

(ב) הרופא הוטרינר הממשלתי רשאי ליתן הוראות ולנקוט אמצעים כפי שיהיו נחוצים כדי לוודא הימצאות המחלה וטיבה, ומששוכנע כי מצויה מחלה ידווח על כך למנהל השירותים הוטרינריים.

(ב) הוראות כאמור בסעיף קטן (א) יכול שיקבעו כי הפעולה הנדרשת בהן תיעשה מיד או תוך זמן שצויין בהן, ויכול שירשו את קבורת הגוויה בקרקע התפושה בידי בעלו של בעל החיים והיא מתאימה לכך או בקרקע שברשות הרבים.

(ב) רופא וטרינר ממשלתי רשאי לאסור על כל אדם המתתו של בעל חיים הנמצא בטיפול לפי סעיף קטן (א), או בטיפולו של רופא וטרינר, או בטיפול וטרינרי אחר, או הנמצא בתקופת הסגר, וכן רשאי הוא לאסור את השימוש בדבר המופק מבעל חיים כאמור, לרבות חלב, לתקופה שימצא לנכון להורות, או להתיר המתה או שימוש כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון.

(ב) רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאי להורות לבעלו של חפץ ששימש לצרכי בעל חיים כאמור בסעיף קטן (א) או סביבו, או להעברתו או להעברת דבר המופק ממנו, או למי שיש לו החזקה או שליטה בחפץ כאמור, כי ינקה או יחטא את החפץ, או יגרום לכך, באופן ובזמן שיציין.

(ג) סבור רופא וטרינר ממשלתי שמצבו של מקום, מבנה או חפץ הנזכרים בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) הוא כזה שניקויו או חיטויו לא יועילו למניעת התפשטות מחלה, רשאי הוא -

(1) לאסור על הבעל או התופש במקום או במבנה החזקת בעלי חיים בהם, או מתן רשות לאדם אחר לעשות כן, לתקופה שימצא לנכון;

(2) לאסור על הבעל או המחזיק או בעל השליטה בחפץ שימוש בו לצרכי בעל חיים או סביבו או להעברתו או להעברת דבר המופק ממנו, או מתן רשות לאדם אחר לעשות כן, לתקופה שימצא לנכון;

(3) להתנות מעשה כאמור בפסקאות (1) ו-(2) כפי שימצא לנכון.

(1) כדי לוודא שאין שם בעל חיים חולה או בעל חיים, גוויה, רפד, פרש או מספוא העלולים להעביר מחלה;

(2) כדי לוודא אם הופרו פקודה זו או הוראות ביצוע.

(ב) רופא וטרינר שמעסיקה אותו עיריה או מועצה מקומית, וכל אדם שהממונה על המחוז הרשהו לכך בכתב, דרך כלל או במיוחד, רשאי להיכנס לכל מקום, מבנה, כלי רכב, כלי שיט וכלי טיס שנמצאים בו, או שיש חשד שנמצאים בו, בהמות או עופות כמשמעותם בתוספת הראשונה, או גוויותיהם, ולערוך שם בדיקה כדי לוודא אם הופרו בהם הוראות פקודה זו או הוראות ביצוע ביחס להמתתם ולמכירת גוויותיהם.

(ב) נדרש אדם, לפי פקודה זו או לפי הוראות ביצוע, לעשות דבר, רשאי קצין מחוז, רופא וטרינר ממשלתי או מפקח, לעשותו בעצמו או לגרום לעשייתו, כל עוד לא נעשה בידי אותו אדם ואף אם טרם עבר הזמן לעשייתו.

(ג) דבר שנעשה בידי קצין מחוז, רופא וטרינר ממשלתי או מפקח לפי סעיפים קטנים (א) או (ב) ייראה כעשוי על חשבון מי שהוראת הביצוע עשויה היתה להינתן לו או מי שהדרישה הופנתה אליו, לפי הענין, וסעיף 33 יחול לפי זה.

(ד) לקצין מחוז, רופא וטרינר ממשלתי או מפקח יהיו סמכויות העזר הדרושות לעשיית דבר שלפי סעיפים קטנים (א) ו-(ב), למילוי כל חובה ולהפעלת כל סמכות לפי פקודה זו, לרבות סמכות כניסה לכל מקום, מבנה, כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס וסמכות ליטול חזקה או לעכב כל בעל חיים, גוויה, רפד, פרש או מספוא וכל כלי רכב, כלי שיט או כלי טיס, וכל סמכות שניתן היה לתתה בהוראות לפי פקודה זו.

(ב) אוצר המדינה ישלם לבעלו של בעל חיים שהומת לפי פקודה זו פיצויים כלהלן:

(1) היה בעל החיים נגוע במחלה - מחצית שוויו לפני שחלה, ולא יותר ממחצית הפיצוי המרבי שנקבע לפי סעיף קטן (ג) לסוגו או למינו;

(2) היה בעל החיים חשוד כנגוע במחלה אך לא היה נגוע - שוויו לפני שהומת, ולא יותר מהפיצוי המרבי שנקבע לפי סעיף קטן (ג) לסוגו או למינו;

(3) הוחזרה גווית בעל החיים לבעלה, כראויה לשימוש, ינוכה שווי הגוויה מסכום הפיצויים כאמור.

(ג) שר החקלאות רשאי, בהודעה ברשומות, לקבוע סכום מרבי של פיצויים שישולמו לפי סעיף קטן (ב) לכל סוג או מין בעלי חיים שהומתו לפי הוראות פקודה זו; הודעה כאמור תיכנס לתוקף מתאריך פרסומה ברשומות או מתאריך אחר שנקבע בה, בעבר או בעתיד.

(ד) (1) בקשה לתשלום פיצויים לפי סעיף זה תוגש לוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 16ב, והיא תקבע את שוויים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גווייה שנמצאה ראויה לשימוש, בהתאם להוראות לפי פסקה (2); שר החקלאות ופיתוח הכפר רשאי לקבוע הוראות לעניין אופן הגשת בקשה כאמור.

(2) שר החקלאות ופיתוח הכפר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע הוראות לעניין קביעת שוויים של בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו ושל גווייה שנמצאה ראויה לשימוש.

(ה) היה לבעל ביטוח על בעל החיים שהומת לפי הוראות סעיף 7, רשאי המבטח, בבואו לשלם לבעל את תגמולי הביטוח המגיעים לו, להפחית מהם את סכום הפיצויים ששולמו לבעל לפי פקודה זו.

(1) נציג המנהל הכללי של המשרד, שאינו עובד השירותים הווטרינריים, והוא יהיה היושב ראש;

(2) נציג מנהל השירותים הווטרינריים מבין עובדי השירותים הווטרינריים, ויכול שימונה לפי סוג בעל החיים הנוגע בדבר, שלגביו מתקיים דיון בוועדה;

(3) נציג היועץ המשפטי של המשרד.

(ב) שר החקלאות ופיתוח הכפר, לאחר התייעצות עם הארגון המייצג את המספר הגדול ביותר של החקלאים בישראל, ימנה משקיף לוועדה שהוא איש סגל אקדמי בכיר במוסד להשכלה גבוהה ואינו רופא וטרינר (בסעיף זה - המשקיף); המשקיף יוזמן לכל ישיבות הוועדה והוא רשאי להשתתף בכל ישיבותיה, ואולם אין בהיעדרותו מישיבה כדי לפגוע בתוקף פעולותיה ובסמכויותיה של הוועדה.

(ג) הודעה על מינוי חברי הוועדה והמשקיף תפורסם ברשומות.

(ד) שר החקלאות ופיתוח הכפר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע את סדרי עבודתה של הוועדה, ובכלל זה הוראות לעניין המניין החוקי בישיבותיה, האופן שבו מי שעלול להיפגע מהחלטתה רשאי לטעון את טענותיו לפניה, וכן הוראות שיחולו על המשקיף, לעניין שמירת סודיות ומניעת ניגוד עניינים; כל עוד לא הותקנו תקנות לפי סעיף קטן זה רשאית הוועדה לקבוע את סדרי עבודתה.

(ב) לא ישולמו פיצויים בשל בעל חיים שהומת, אם היה בעל החיים נגוע במחלה שעה שיובא לארץ, או שחלה בטרם עבר ביקורת הפקיד הבודק במקום הכניסה לארץ, או אם יובא לארץ בניגוד להוראות פקודה זו או להוראות ביצוע.

(ג) (1) לא ישולמו פיצויים בשל בעל חיים שהומת לפי הוראות פקודה זו אם הוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 16ב קבעה כי בעליו הפר הוראה מהותית מהוראות פקודה זו או מהוראות הביצוע, בהתאם להוראות לפי פסקה (4), וכי הוכח להנחת דעתה שההפרה תרמה באופן מהותי להפצת המחלה שבשלה הומת בעל החיים; לעניין זה, חזקה היא כי אם הופרה הוראה מהותית מהוראות פקודה זו או מהוראות הביצוע, שיש בהפרתה כדי לגרום להפצת מחלה, ונדרשה המתה של בעל החיים בשל אותה מחלה, הרי שההפרה תרמה באופן מהותי להפצת המחלה.

(2) על אף הוראות פסקה (1), הוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 16ב, רשאית להורות, מטעמים מיוחדים שיירשמו ובהתאם לאמות מידה שנקבעו לפי פסקה (4), על תשלום פיצויים בשיעור חלקי, אף שהופרה הוראה כאמור באותה פסקה.

(3) הופרה הוראה מהותית לאחר המתת בעל החיים, רשאית הוועדה שמונתה לפי הוראות סעיף 16ב להתנות תשלום פיצויים לפי פקודה זו בסילוק ההפרה.

(4) שר החקלאות ופיתוח הכפר, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, יקבע סוגי הוראות שיראו אותן לעניין סעיף זה כהוראות מהותיות וכן אמות מידה לתשלום פיצויים בשיעור חלקי כאמור בפסקה (2).

(ב) רופא וטרינר ממשלתי רשאי להכריז על כפר כאזור נגוע, במסירת הודעה למוכתר הכפר, והלה ינקוט מיד בצעדים הנראים לו מעשיים לפרסום ההכרזה בכפר; נמסרה הודעה כאמור, יודיע הרופא הוטרינר הממשלתי למנהל השירותים הוטרינריים את פרטי ההודעה והלה יגרום לפרסומה ברשומות תוך עשרה ימים ממסירת ההודעה למוכתר, מלבד אם בוטלה קודם לכן.

(ג) רופא וטרינר ממשלתי רשאי להכריז על כל אתר כאזור נגוע במסירת הודעה לתופש האתר, ואם אין כזה - לבעל האתר.

(ד) הכרזה לפי סעיף זה תינתן משנחה דעתו של המוסמך לתיתה שמצויה מחלה באזור, בכפר או באתר, או בכל חלק מהם, או שהיתה מצויה שם לאחרונה; בהכרזה תצויין המחלה ויפורטו מקום האזור או האתר וגבולותיהם ושם הכפר, לפי הענין.

(1) לא יכניס אדם בעל חיים לאזור ולא יוציאו ממנו אלא בהיתר בכתב של רופא וטרינרי ממשלתי ובהתאם לתנאים שבהיתר;

(2) לא יעזוב אדם את האזור אלא אם כן מילא אחר ההוראות, הכלליות או המיוחדות, שנתן רופא וטרינר ממשלתי או מפקח למניעת התפשטותה של מחלה;

(3) לא יוצא מן האזור חפץ ששימש לצרכי בעל חיים נגוע או חשוד כנגוע במחלה, עליו או על גופו או סביבו, או להובלתו של בעל חיים כזה או להובלת דבר המופק ממנו, אלא בהיתר בכתב מאת רופא וטרינר ממשלתי ובהתאם לתנאיו;

(4) בעלם של בעלי חיים באזור יכנס או יחזיק אותם רחוק ככל האפשר מדרך ציבורית;

(5) רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאי להורות לבעלו של בעל חיים באזור לבודד אותו מבעלי חיים אחרים באזור או להעבירו, תוך זמן שצויין, למקום שיורה;

(6) רופא וטרינר ממשלתי או מפקח רשאי לגרום שכל בעל חיים באזור יסומן בסימן קבע שימצא לנכון;

(7) מת בעל חיים ממחלה, ישרוף בעלו מיד את גוויתו או יקבור אותה בעומק שלא יפחת משני מטרים מתחת לפני הקרקע; אולם רופא וטרינר ממשלתי רשאי לאשר העברת הגוויה לכל מקום כדי להפכה למזון לבעלי חיים או למוצר אחר ולקבוע תנאים לכך.

(ב) אדם המאפשר ברשלנותו לבעל חיים לתעות לתוך אזור נגוע או להימלט ממנו, רואים אותו כאילו הכניס את בעל החיים לאזור או הוציאו ממנו, לפי הענין.

(ג) שר החקלאות רשאי בתקנות להוסיף להוראות סעיף קטן (א), לגרוע מהן או להחליפן, כולן או מקצתן, בין לענין אזורים נגועים בכלל ובין לענין אזור נגוע מסויים.

(ד) הסמכויות שלפי סעיף זה אינן גורעות מסמכויות אחרות שלפי פקודה זו.

(1) ביקורת, בדיקה, עיכוב, חיסון, חיטוי, העברה, סימון בסימן קבע, טבילה, ביצוע תבחין או המתה של בעלי חיים נגועים או חשודים כנגועים במחלה, או של בעלי חיים שנחשפו להידבקות או הפגיעים במיוחד להידבקות במחלה;

(2) ניקוי וחיטוי של בנינים ומקומות שבהם שוכנו או הוחזקו בעלי חיים וכן של שווקים, או חצרות מכר פרטיות, חצרי רכבת או כלי רכב בהם הושמו בעלי חיים, הוחזקו או הובלו;

(3) חיטוי של בני אדם שהיו מצויים באזור נגוע או שבאו במגע עם בעלי חיים הנגועים או חשודים כנגועים במחלה, או שעסקו עם בעלי חיים כאמור, וכן של בגדיהם ושל חפציהם האישיים;

(4) הטלת הסגר על בעלי חיים חולים או בעלי חיים שהיו במגע עם בעלי חיים הנגועים במחלה או הפגיעים במיוחד להידבקות במחלה;

(5) קביעה והסדרה של השמדה, קבורה, סילוק או טיפול בגוויות, מספוא, רפד, כלים, פרש או דברים אחרים הנמצאים במקום נגוע או באזור נגוע או שהועברו ממנו;

(5א) קביעה והסדרה של בדיקה, טיפול, חיטוי, תפיסה, העברה, עיכוב, סילוק, המתה או השמדה של בעלי חיים, של תוצרתם או של גוויותיהם, שבשלם קיים חשש לפגיעה בבריאותם של בני אדם;

(6) איסור והסדרה של הוצאת גוויות מקבורתן;

(7) קביעה והסדרה של המתת בעלי חיים, לרבות עריכת ביקורת וכן בדיקת הגוויות;

(8) הקמת בתי-מטבחיים, שווקי בעלי חיים ומתקנים לאחזקתם של בעלי חיים, תכנונם והשימוש בהם;

(9) איסור והסדרה של תנועה בתוך ישראל של בעלי חיים, גוויות, רפד, פרש או מספוא;

(10) קביעה והסדרה של רישוי תנועה והעברה של בעלי חיים וחפצים;

(11) איסור והסדרה של יבוא ויצוא של בעלי חיים, גוויות, רפד וזבל;

(12) איסור והסדרה של יבוא של אורגניזם הגורם מחלה ושימוש בו, ושל יבוא של תרכיב או נסיוב וטרינרי או מוצר דומה המשמש למניעה, לטיפול או לאבחון של מחלה, ייצורו או השימוש בו;

(13) קביעה והסדרה של תפיסה, עיכוב וסילוק של בעל חיים שביחס אליו אירעה הפרה של פקודה זו או של הוראות ביצוע;

(14) קביעת חובותיהן של רשויות מקומיות לפי פקודה זו;

(15) מניעה, דרך כלל, של התפשטות מחלות בעלי חיים;

(16) קביעה והסדרה בנוגע לפעולה כאמור בפסקה (8) להגדרה "טיפול בתוצרת חקלאית" בחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), התשע"ו-2015 (להלן - חוק הגנה על בריאות הציבור (מזון)), לרבות חובת יישום תכנית בטיחות מזון ומתן היתר הפעלה ופיקוח וטרינרי; תקנות לפי פסקה זו טעונות התייעצות עם שר הבריאות.

(ב) השר רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה המדעית של הסתדרות הרופאים הווטרינרים בישראל, לקבוע בתקנות לגבי מרפאות, הן דרך כלל והן לגבי סוגים מהן לפי ענפי השירותים או הטיפול הניתן בהן, הוראות בדבר -

(1) דרכי הפיקוח על מילוי הוראות התקנות לפי סעיף זה;

(2) הטלת חובת רישום של מרפאות מסוגים מסויימים;

(3) התנאים שיתקיימו במרפאות לצורך מתן שירותי רפואה וטרינרית או טיפול רפואי מסוגים מסויימים;

(4) סידורי תברואה;

(5) ניהול רשומות, החזקתן, שמירתן, והביקורת עליהן.

(ג) תקנות על פי פסקאות (3), (10) עד (12) ו–(14) של סעיף קטן (א), ועל פי פסקאות (1) ו-(5) של סעיף קטן (ב) יותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת.

(1) בדיקה, חיסון, ביצוע תבחין, טבילה, חיטוי או המתה של בעלי חיים;

(2) הזנת בעלי חיים שבהסגר והחזקתם;

(3) בדיקה וחיטוי של שלחים או חלקים אחרים של בעלי חיים;

(4) תעודה, רשיון, היתר או מסמך אחר שניתנו בהתאם לתקנות שלפי פקודה זו;

(א1) (1) שר החקלאות ופיתוח הכפר, בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הבריאות של הכנסת רשאי לקבוע אגרות בעד פיקוח וטרינרי במפעלים לבשר גולמי כהגדרתם בסעיף 177 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), או במיתקנים שבהם מבוצעות פעולות כאמור בפסקה (1) להגדרה "טיפול בתוצרת חקלאית" בחוק האמור, ויכול שיקבע אגרות שונות בעד פיקוח כאמור בשעות העבודה הרגילות ובעד פיקוח בשעות החורגות משעות העבודה הרגילות ובשעות לילה או אגרות שונות בעד תפקידי פיקוח שונים; לעניין זה, "שעות העבודה הרגילות" - כפי שיקבע השר בתקנות בדרך האמורה בסעיף קטן זה.

(2) אגרות לפי סעיף קטן זה לעניין פיקוח וטרינרי בשעות העבודה הרגילות ייקבעו בזיקה לסכום האגרה הבסיסי כהגדרתו בסעיף 213(א) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון) ובהתחשב בעלויות העסקה גבוהות או נמוכות יותר בתפקידי פיקוח וטרינרי מסוימים.

(3) על גביית האגרות לפי סעיף קטן זה יחולו הוראות סעיפים 217 ו–219(1) לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), בשינויים המחויבים. על אגרה המשתלמת לפי סעיף קטן זה יתווסף מס ערך מוסף לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.

(ב) על גביית אגרות לפי סעיף זה יחול חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות הוצאות, התשנ"ה-1995.

(ג) אגרות שנקבעו לפי סעיף קטן (א) המשולמות לרשות מקומית בעד פעולות שהיא מבצעת לפי פקודה זו, ייקבעו גם בהסכמת שר הפנים.

(ד) נקבעה לפי הוראות סעיף קטן (א) אגרה שתשולם לרשות מקומית בעד פעולה מהפעולות המפורטות באותו סעיף קטן, לא תיגבה אגרה בעד אותה פעולה מכוח חוק עזר.

(ב) בעל היתר ייבוא לפי פקודה זו יסמן את אורך חיי המדף של בשר בהמות גולמי ובשר עוף גולמי שייבא, ובלבד שאורך חיי המדף כאמור לא יעלה על אורך חיי המדף שקבע היצרן במדינת הייצור לאותו מוצר.

(ב) נעצר האדם שלא בידי שוטר, ימסור העוצר את העבריין, בהקדם האפשרי, לידי שוטר, ובהעדר שוטר יקחנו לתחנת המשטרה הקרובה.

(ב) השופט רשאי לצוות כי בעלו של בעל חיים או חפץ שנתפסו ועוכבו לפי סעיף קטן (א), ישלם סכום הנראה לו סביר לרופא וטרינר ממשלתי לכיסוי הוצאות הקשורות בהעברת בעל חיים או החפץ למקום ההחזקה, והוצאות החזקתו וכלכלתו של בעל החיים במשק ההחזקה, וכן רשאי הוא לצוות כי אם לא ישולם הסכום תוך הזמן הנקוב בצו יחולטו בעל החיים או החפץ.

(א1) על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאי שר החקלאות ופיתוח הכפר לקבוע בתקנות -

(1) כי הפרת הוראה שנקבעה בהן לא תהווה עבירה;

(2) כי עונשו של מי שהפר הוראה הקבועה בהן יהיה מאסר עד שישה חודשים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

(ב) הורשע אדם בעבירה על פקודה זו, רשאי בית המשפט שהרשיעו לצוות על חילוט בעלי החיים או החפצים שביחס אליהם נעברה העבירה, או מקצתם, בנוסף לעונש אחר או במקומו.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על בעלי חיים, גוויותיהם, וכל טובין או תוצרת בעלי חיים כאמור באותו סעיף קטן, אשר גודלו או יוצרו כדין ביישובים הנתונים לפיקוח מנהל השירותים הווטרינריים ונמצאו בשטחי יישובים אלה עד להבאתם לישראל.

(ג) בסעיף זה -

(ב) הואשם אדם ביבואם או יצואם של בעל חיים, גוויה, רפד, פרש או מספוא בנסיבות שבהן הדבר מהווה עבירה שלו על פקודה זו, עליו נטל ההוכחה שאותן נסיבות לא התקיימו.