תקנות ביטוח בריאות ממלכתי (שירותי בריאות במדינות חוץ), התשנ"ה-1995 1

(1) מערכת העצבים והמוח;

(2) מחלות לב וכלי דם;

(3) שאתות (גידולים);

(4) השתלת איברים;

(5) מומים מולדים.

(1) המבוטח אינו יכול לקבל בישראל את שירות הבריאות או שירות בריאות חלופי;

(2) למבוטח נשקפת סכנת אבדן חיים אם לא יקבל את שירות הבריאות המסוים.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), יכול ששירות הבריאות יינתן במדינת חוץ אם ראתה קופת חולים כי קיימת נסיבה רפואית חריגה.

(ב) ועדת ערר תקבע כי מבוטח זכאי לקבל שירות בריאות במדינת חוץ, אם שוכנעה כי מתקיימות הנסיבות הרפואיות המפורטות בתקנה 3(א), ורשאית היא לקבוע כי מבוטח זכאי לשירות בריאות כאמור בשל נסיבה רפואית חריגה.

(ג) בדיון בועדת ערר לא ישתתף רופא -

(1) שטיפל במבוטח נושא הדיון;

(2) שנתן חוות דעת רפואית למבוטח נושא הדיון או לקופת חולים בענינו.

(ב) המנהל רשאי לאשר פטור מהשתתפות כספית בשיעור גבוה מהאמור בתקנת משנה (א), לאחר התייעצות עם ועדת הערר, אם ראה כי מתקיימים שני אלה -

(1) סכנה מיידית לחייו של המבוטח אם לא יקבל את שירות הבריאות;

(2) סיכוי טוב כי תוצאת שירות הבריאות תהיה מוצלחת.

(ב) שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו יהיו בכפוף להוראות כל דין ובלי לגרוע מהוראות סעיף 3(ה) לחוק בשים לב לשמירה על זכויות המטופל בתהליך, לרבות לעניין ניהול הרשומה הרפואית, שמירה על רצף טיפולי ושמירה על פרטיות וחיסיון רפואי, ובכלל זה הגנה על מידע גנטי ומידע רגיש אחר, וכן בשים לב לאיכות הטיפול ונגישותו.

(ג) שירותי בריאות לפי תקנה זו יינתנו לפי שיקול דעתה של קופת חולים ועל ידה או על ידי נותן שירותים מטעמה, ויהיו בהיקף שלא יפגע ביכולתם של קופת חולים או של נותן שירותים לספק בעצמם את שירותי הבריאות באופן רציף ומיידי בישראל בלי להסתמך על מתן שירותים לפי תקנה זו.

(ד) לא תיגבה השתתפות עצמית בעד שירותי בריאות שיינתנו לפי תקנה זו, השונה מההשתתפות העצמית שניתן היה לגבות אם שירותי הבריאות היו ניתנים בישראל.

(ה) המנהל רשאי להורות לקופת חולים או לנותן שירותים להגביל את מתן שירותי הבריאות לפי תקנה זו אם מצא כי יש בכך כדי לפגוע בעקרונות המפורטים בתקנת משנה (ב) או כדי לפגוע במתן השירותים בישראל כמפורט בתקנת משנה (ג).