חוק לקידום יישובם של מפוני גוש קטיף, חבל עזה וצפון השומרון, התשס"ח-2008 1

(ב) בלי לגרוע מחובותיה לפי כל דין, אחראית הממשלה לפתח, להקים ולבצע תשתיות ביישובים בהתאם להוראות סעיפים קטנים (ג) עד (ו).

(ג) (1) הממשלה תתקשר בהסכמי התיישבות עם מפונים ועם כל גורם אחר שסברה כי יש צורך שיהיה צד להסכם (להלן - צד נוסף) בתקופה כמפורט בלוח הזמנים שבתוספת השניה; לא נכרת הסכם התיישבות כאמור בתקופה האמורה, תציע הממשלה מיד עם סיום התקופה למפונים ולצד נוסף הצעה להתקשרות בהסכם התיישבות.

(2) הצעה כאמור בפסקה (1) תעמוד בתוקפה למשך 60 ימים מיום שנמסרה; לא קיבלו מפונים וצד נוסף את ההצעה בתום 60 הימים - תפקע ההצעה והוראות סעיף זה לא יחולו לעניין אחריותה של הממשלה לגבי היישוב נושא ההצעה, וכן לגבי משא ומתן להסכם התיישבות אם התקיים לאחר פקיעת ההצעה.

(3) השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להאריך תקופה כמפורט בתוספת השניה, והוראות סעיף קטן זה יחולו גם על התקופה המוארכת.

(ד) הממשלה אחראית לכך שרשות מקרקעי ישראל תהא ערוכה להתקשר בהסכמים הנדרשים עם מפונים בתוך 60 ימים מהמועד שבו התקיימו כל אלה, ובלבד שחלפו 60 ימים מיום תחילתו של חוק זה:

(1) קיימת תכנית מאושרת שמכוחה ניתן להוציא היתרי בניה;

(2) הממשלה התקשרה עם המפונים בהסכם התיישבות;

(3) הוסר כל שעבוד או עיקול או בוטלה כל זכות אחרת הנוגדת את הזכויות לפי הסכם ההתיישבות לגבי המקרקעין נושא ההתקשרות, בהתאם לתנאים וללוח הזמנים להסרה או לביטול, לפי העניין, כפי שנקבעו בהסכם ההתיישבות;

(4) לא קיימת מניעה אחרת לפי כל דין להתקשר בהסכמי התיישבות עם המפונים.

(ה) (1) בתוך תשעה חודשים מהמועד שנחתמו הסכמים בין רשות מקרקעי ישראל ובין מפונים, אחראית הממשלה לפתח ולבצע תשתיות כך שיהיה ניתן להתחיל בפועל בבניית בתי מפונים ביישוב, לרבות כל הדרוש לקבלת היתר בניה (להלן - פיתוח תשתיות); ואולם לגבי היישובים המנויים בפרט 5 לתוספת הראשונה תהיה הממשלה אחראית לפיתוח תשתיות בתוך שנה מהמועד האמור.

(2) הממשלה לא תהיה אחראית לעיכוב בלוח הזמנים בכל הנוגע לפיתוח תשתיות בשל מנועה שנגרמה לפי כל דין; הממשלה תעשה מאמץ סביר להסרת מניעה כאמור.

(ו) (1) הוראות סעיף קטן (א) יחולו לגבי יישובים המנויים בפרטים 1 עד 4 לתוספת הראשונה.

(2) הוראות סעיף קטן (ג) יחולו לגבי יישובים המנויים בפרטים 1, 2 ו–4 לתוספת הראשונה; ואולם לגבי שמות יישובים בתוספת השניה שלצדם מצוין "בוצע", יראו את הממשלה כמי שמילאה את אחריותה לפי הוראות אותו סעיף קטן.

(3) הוראות סעיף קטן (ד) יחולו לגבי יישובים המנויים בפרטים 1 ו–2 לתוספת הראשונה.

(4) הוראות סעיף קטן (ה) יחולו לגבי יישובים המנויים בפרט 1 לתוספת הראשונה.

(1) בסעיף 62, בכל מקום, במקום "שישים" יקראו "שלושים";

(2) בסעיף 62ב -

(א) בסעיף קטן (ג), בסופו יקראו "ובלבד שהזמן האמור לא יעלה על שלושים ימים";

(ב) בסעיף קטן (ד), הסיפה החל במילים "שוכנע יושב ראש הוועדה המחוזית" - לא תיקרא;

(3) בסעיף 102, במקום "חדשיים" יקראו "שלושים ימים" ובמקום "שלושה חודשים" יקראו "שישים ימים, ואם מצא שמתקיימים נימוקים להארכה נוספת רשאי לקבוע תקופה שלא תעלה על תשעים ימים";

(4) בסעיף 109(א), במקום "60 ימים" יקראו "30 ימים";

(5) בסעיף 157, במקום "בבקשה לתת היתר לפי פרק זה, תוך שלושה חודשים" יבוא "בבקשה של מפונה לתת היתר לפי פרק זה ולפי תכנית ליישוב מפונים, שאינה כוללת בקשה להקלה או לשימוש חורג, בתוך ארבעים וחמישה ימים".

(ב) השר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, רשאי להאריך את התקופה האמורה ברישה של סעיף קטן (א) בתקופות נוספות שלא יעלו במצטבר על חמש שנים.

(ב) לגבי תקופות שהחלו לפני יום התחילה וטרם הסתיימו באותו מועד, יימנו התקופות כמפורט להלן, לפי הקצרה מביניהן:

(1) מיום התחילה - לפי התקופות המקוצרות;

(2) מיום תחילת התקופה שטרם הסתיימה כאמור - לפי הוראות חוק התכנון והבניה כנוסחו ערב יום התחילה.