תקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשל"א-1971 1

(1) עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד;

(2) עובד לשעה בעבודה לצורך עסקו או משלח-ידו של המעביד, אם כלל מספר שעות העבודה אצל אותו מעביד אינו עולה על 4 לשבוע;

(3) עובד בחופשה ללא תשלום תקופה קלנדרית העולה על שני חדשים תמימים רצופים, אם באותה תקופה אינו עובד אצל מעביד אחר ואינו עובד עצמאי;

(4) עובד שמעבידו אינו תושב ישראל, אם מתקיים אחד מאלה:

(א) מקום מגוריו של המעביד אינו בישראל ואין לו בישראל מען למסירת מסמכים משפטיים;

(ב) המעביד הוא ארגון בינלאומי הנהנה מחסינות מכוח אמנה בינלאומית שישראל צד לה;

(5) עובד בשירות דיפלומטי או קונסולרי של מדינת חוץ, למעט עובד -

(א) שהמעביד חייב בתשלום דמי ביטוח על פי חוזה עם המוסד או על פי אמנה בינלאומית, או

(ב) שהמעביד משלם למעשה את דמי הביטוח גם באין חובה כאמור.

(1) לגבי עובד לשעה כאמור בתקנה 1(1) או (2) ולגבי עובד כאמור בתקנה 1(4) או (5) - הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה - (להלן - הפקודה); אין לעובד לשעה או לעובד כאמור הכנסה, או שהכנסתו אינה מגיעה למינימום האמור בפרט 2 של לוח י"א לחוק, יראוה לענין קביעת דמי ביטוח כאילו הגיעה למינימום האמור, ואולם, בהכנסתו של עובד כאמור בתקנה (4) יכללו לענין זה תשלומים המשתלמים בחוץ לארץ על ידי מעבידו על פי חוזה שנעשה בחוץ לארץ;

(2) לגבי עובד בחופשה ללא תשלום כאמור בתקנה 1(3) - הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(4) עד (9) לפקודה; אין לעובד הכנסה כאמור או שהכנסתו אינה מגיעה למינימום האמור בפרט 4 של לוח י"א לחוק, יראוה לענין קביעת דמי ביטוח כאילו הגיעה הכנסתו למינימום האמור.

(1) אם העובד מבוטח לפי פרק י"א לחוק - כשיעור דמי הביטוח החל על עובד עצמאי;

(2) אם העובד אינו מבוטח לפי פרק י"א לחוק - דמי ביטוח מפני פגיעה בעבודה כאמור בפרט 4 בלוח י' לחוק.

(ב) שיעור דמי הביטוח שישלם עובד כאמור בתקנה 1(3) המבוטח לפי פרק ב' לחוק הוא כשיעור דמי הביטוח החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, בהתאם ללוח י' לחוק.

(ג) שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה שישלם עובד כאמור בתקנת משנה (א) הוא כנקוב בפרט 4 בלוח י' לחוק.

(ב) שיעור דמי הביטוח הוא כנקוב בפרטים 1, 3, 5, 6, 8, 9 ו-10 של לוח י' לחוק לפי ההכנסה המזערית שלפי פרט 1 של לוח י"א לחוק.

(ג) המעביד רשאי לגבות מכל סכום המגיע ממנו לעובד את דמי הביטוח ששילם כאמור.

(ד) הוראות סעיף 342(ג) לחוק לא יחולו לגבי מעביד החייב בתשלום דמי הבטוח כאמור בתקנת משנה (א).

(ב) (1) דמי הביטוח שישלם מעביד בעד עובד במשק בית, המבוטח לפי פרק י"א לחוק, לתקופת תשלום כאמור בתקנה 1ב לתקנות הגביה, הם בשיעור 6.25% מהשכר ששילם לו המעביד או מהמינימום ליום כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.

(2) מעביד יהיה רשאי לנכות משכרו של העובד 1% מהשכר ששילם לו או מהמינימום ליום, כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.

(ג) דמי הביטוח שישלם מעביד בעד עובד במשק בית שאינו מבוטח לפי פרק י"א לחוק, לתקופת התשלום כאמור בתקנה 1ב לתקנות הגביה, הם 2.0% מהשכר ששילם לו המעביד או מהמינימום ליום כפול מספר ימי העבודה בתקופת התשלום, לפי הגבוה יותר.

(ב) (בוטלה).

(ב) מבוטח שלא עבד מסיבה שאינה מניחה בתקנת משנה (א), ולא קיבל ממעבידו כל תשלום בעד התקופה האמורה, ישלם דמי ביטוח במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לגבי מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי המשלם דמי ביטוח מההכנסה המזערית האמורה בפרט 4 של לוח י"א לחוק.

(ב) הארגון יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד עובדיו.

(ב) המשלם פנסיה ינכה במקור את דמי הביטוח מהפנסיה לפי תקנת משנה (א).

(ג) מועד תשלום דמי הביטוח לפי תקנה זו יהיה מועד התשלום החל לגבי עובד לפי סעיף 353 לחוק.

(ד) במועדים האמורים להלן ידווח משלם הפנסיה למוסד את שמותיהם של המבוטחים שבעדם שולמו דמי ביטוח ויפרט את פרטי זהותם על גבי טופס שהמוסד קבע לכך:

15 באפריל - בעד החדשים ינואר, פברואר ומרס;

15 ביולי - בעד החדשים אפריל, מאי ויוני;

15 באוקטובר - בעד החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר;

15 בינואר - בעד החדשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

(ה) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שהוא גם עובד עצמאי - ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנת משנה (א) לאחר שהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(8) לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו כעובד עצמאי מהמקורות האמורים באותה שנת מס לבין ההכנסה המירבית לשנה שנקבעה לעובד עצמאי בפרט 2 בלוח י"א לחוק.

(ו) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שהוא גם עובד ישולמו בעדו דמי הביטוח מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו מהעבודה בחודש שבעדו משתלמים דמי הביטוח לבין ההכנסה המירבית לחודש שנקבעה לגבי עובד שכיר כאמור בפרט 1 בלוח י"א לחוק.

(ז) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שאינו עובד ואינו עובד עצמאי ישלם דמי ביטוח מהכנסתו מפנסיה בהתאם לתקנת משנה (א), לאחר שהכנסתו האחרת מהמקורות המפורטים בסעיף 2 לפקודה הובאה בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה מפנסיה העולה על ההפרש שבין הכנסתו האחרת כאמור באותה שנת מס לבין ההכנסה המירבית לשנה שנקבעה לגבי מבוטח אחר בפרט 4 בלוח י"א.

(ח) בתקנות אלה, "פנסיה" - קיצבה המשתלמת מכח חיקוק או הסכם עבודה לעובד או למי שהיה עובד, לאחר שפרש מעבודתו פרישה מוחלטת או חלקית. לענין זה, "עובד" - לרבות כל מי ששכרו או קיצבת הפרישה שלו נקבעו בחוק או על פיו.

(א1) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שטרם מלאו לו 65 שנים בגבר ו-60 שנים באשה, שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה בהתאם לתקנה 12א, לאחר שהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו-(8) לפקודה, הובאה בחשבון ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו מהמקורות האמורים לבין ההכנסה המירבית שנקבעה בפרט 2 בלוח י"א לחוק.

(ב) (1) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) בנוסף לכל דין וחשבון שעליו להגיש לפי החוק יגיש למוסד דין-וחשבון על שכרו החדשי כעובד בטופס שקבע המוסד, תוך חודש ימים מיום היותו גם לעובד וגם לעובד עצמאי וכן עד 31 ביולי בכל שנת מס.

(2) (א) כהכנסתו השנתית של מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) יראו את הכנסתו האמורה בסעיף 345 לחוק, באותה שנה שוטפת, מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1), (2) ו-(8) לפקודה.

(ב) כל עוד לא נקבעה ההכנסה כאמור בפסקת משנה (א), ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח, ולענין זה יראו את הסכום שהוצהר עליו בדין וחשבון -

(1) לגבי מי שנעשה גם לעובד וגם לעובד עצמאי באותה שנה שוטפת, כהכנסה שעליה הצהיר מי ששינה את סוגו, והוראות תקנה 23 יחולו בשינויים המחוייבים;

(2) לגבי מי שבשנה שקדמה לשנה השוטפת היה מבוטח גם כעובד וגם כעובד עצמאי, כהכנסה שעליה הצהיר מבוטח שאינו עובד, המגיש הצהרה לפי תקנה 7 לתקנות הגביה.

(3) חל שינוי בשכרו של מבוטח, יודיע על כך המבוטח למוסד, ושינוי זה יובא בחשבון לענין פסקה (2).

(4) הוגדלה ההכנסה המירבית הקבועה בלוח י"א לחוק יהיה המוסד רשאי לדחות את המועד לתשלום הפרשי דמי הביטוח הנובעים מהגדלת ההכנסה המירבית עד הגשת האישורים כאמור בפיסקה (5).

(5) תוך ששה חדשים מתום כל שנת מס ימציא המבוטח למוסד אישורים מהמעבידים שאצלם עבד באותה שנה על שכרו כעובד לכל רבעון, כמשמעותו בתקנות המקדמות, של אותה שנת מס.

(ב1) מועד תשלום דמי הביטוח לפי תקנה זו יהיה במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.

(ב2) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) ישלם מקדמות דמי ביטוח לפי תקנות המקדמות ובשינויים שנקבעו בתקנה זו.

(ג) העלה החישוב הסופי של דמי הביטוח שקיימת יתרה לטובת המבוטח יחזיר המוסד את היתרה שלושה חדשים לאחר הגשת האישורים האמורים והוראות סעיף 362 לחוק יחולו על היתרה האמורה כאילו היא יתרה לפי סעיף 362(א)(3) לחוק; קיימת יתרה לטובת המוסד, ישלם המבוטח למוסד את הסכום המגיע ויראו יתרה זו כאילו היא יתרה לפי סעיף 345(ג) או 164(ד) לחוק, לפי הענין.

(1) בשיעור החל על עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(8) לפקודה;

(2) בשיעור החל על מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי מהכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(4) עד (7) ו-(9) לפקודה למעט מהכנסתו מפנסיה.

(ב) דמי הביטוח לפי תקנת משנה (א)(2) ישולמו על הפרש שבין הכנסת המבוטח מהמקורות המפורטים בתקנת משנה (א)(1) לבין ההכנסה המירבית הנקובה בפרט 4 של לוח י"א לחוק במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.

(ג) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א), שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנת משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא תובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנת משנה (א) ו-(ב) לבין ההכנסה המירבית הנקובה בפרט 4 של לוח י"א לחוק.

(ד) לשם קביעת דמי ביטוח של מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) יראו את הכנסתו מהמקורות המפורטים בסעיף 2(1) ו-(4) עד (7) ו-(9) לפקודה, למעט הכנסתו מפנסיה, כהכנסתו השנתית באותה שנה שוטפת.

(ה) כל עוד לא נקבעה הכנסה כאמור בתקנת משנה (ד) ישולמו מקדמות על חשבון דמי ביטוח לפי תקנות המקדמות ובשינויים שנקבעו בתקנה זו.

(ו) מועדי תשלום דמי ביטוח לפי תקנה זו יהיו מועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.

(ז) הוראות תקנה 13(ב)(4) ו-(ג) וכן תקנה 2(ב) לתקנות הגביה יחולו על הפרש דמי ביטוח כאמור בסעיף 345(ג) ו-(ד) לחוק ועל הפרש דמי ביטוח בשל ההכנסה המירבית האמורה בלוח י"א לחוק, לפי הענין.

(2) בתקנת משנה זו, "הכנסה הכוללת" - ההכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2(2) לפקודה והכנסה אחרת לפי המקורות האמורים בסעיף 2 לפקודה.

(ב) דמי הביטוח לפי תקנת משנה (א) ישולמו על ההפרש שבין הכנסת המבוטח מהמקורות לפי סעיף 2(2) לפקודה לבין ההכנסה המירבית האמורה בפרט 4 של לוח י"א לחוק.

(ג) מבוטח כאמור בתקנת משנה (א) שיש לו גם הכנסה מפנסיה, ישולמו בעדו דמי ביטוח מהכנסתו מהפנסיה, לאחר שהכנסותיו כאמור בתקנת משנה (א) הובאו בחשבון, ובלבד שלא הובא בחשבון לענין זה הכנסה העולה על ההפרש שבין הכנסתו לפי תקנת משנה (א) ו-(ב) לבין ההכנסה המירבית האמורה בפרט 1 בלוח י"א לחוק.

(ד) הוראות תקנה 14(ד) עד (ו) יחולו על מבוטח כאמור בתקנת משנה (א)(1) בשינויים המחוייבים.

(ה) לענין תקנה זו יראו כעובד את מי שמשתלמים לו דמי אבטלה לפי פרק ז' לחוק וכהכנסה לפי סעיף 2(2) לפקודה, את ההכנסה שלפיה חושבו דמי האבטלה המשתלמים כאמור.

(ב) סכום כאמור בתקנת משנה (א) יוחזר על פי תקנות 6 ו-7 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום וניכוי דמי ביטוח משכר מבוטח העובד אצל מעבידים שונים), התשנ"ז-1997, בשינויים המחויבים.

(1) הישוב הוקם ביום ו' באייר התש"ח (15 במאי 1948) או לאחריו;

(2) מקום מגוריו של המבוטח הוא באותו ישוב;

(3) הישוב צויין כל שנה ברשימה של הישובים החקלאיים שפרסם המוסד ב"ירחון העבודה והביטוח הלאומי";

(4) המתיישב משלם את דמי הביטוח על-ידי ועד הישוב כבא-כוחו של המתיישב.

(ב) (1) על אף האמור בתקנה 5ב לתקנות הגבייה, ישולמו דמי ביטוח בעד חבר קיבוץ כמשמעותו באותן תקנות (להלן - קיבוץ), שלגביו לא נערכה שומה, לפי ההכנסה המזערית כאמור בפרט 1 של לוח י"א לחוק, לחודש אם ב-1 בינואר של כל שנה טרם עברו חמש שנים מיום רישום הקיבוץ אצל רושם האגודות השיתופיות כאגודה שיתופית (להלן - התקופה הקובעת).

(2) התחלפו לפחות שני שלישים של חברי הקיבוץ תוך התקופה הקובעת, יחושבו חמש השנים האמורות בפיסקה (1) מתאריך שרשמה ברית הפיקוח לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ כיום ההחלפה.

(3) הכנסתו של חבר קיבוץ שחושבה לפי פסקה (1) תוגדל ב-1 באוקטובר של שנת התשלום, לתקופה של ששה חדשים המתחילים ב-1 ביולי ומסתיימים ב-31 בדצמבר שלאחריו, בשיעור שבו עלה מדד המחירים לצרכן של חודש יוני של אותה שנת תשלום לעומת מדד המחירים לצרכן של חודש דצמבר שקדם לשנת התשלום.

(ג) שר העבודה רשאי לשנות, בהודעה ברשומות, את סכום ההכנסה כאמור בתקנת משנה (א), בשים לב לתנודות במדד יוקר המחיה שלפיו משתלמת תוספת היוקר לעובדי המדינה.

(ד) המוסד רשאי, בשים לב להכנסותיו השנתיות הממוצעות של המבוטח ביישוב חקלאי כאמור, לקבוע את שיעור דמי הביטוח בסכום של מחצית או שלושה רבעים מהסכומים המשתלמים לפי תקנות משנה (א) או (ג), ובלבד שחישוב גימלה ייעשה על בסיס ההכנסה לפי תקנות המשנה האמורות.

(ה) הצהיר המבוטח על הכנסה העולה על הסכומים בתקנות משנה (א) או (ג), ישמש הסכום המוצהר כבסיס לחישוב דמי הביטוח.

(ו) תקופת התשלום של דמי ביטוח לגבי מבוטח כאמור מסתיימת בסופו של כל חודש ומועד התשלום בעד כל חודש הוא היום האחרון של חדשיים שלאחריו.

(ז) הוראות תקנה זו אינן פוגעות בחובת תשלום דמי הביטוח מאת מעביד בעד עובד שהתיישב בישוב חקלאי כאמור.

(ח) בתקנה זו, "ישוב חקלאי" - לרבות "ישוב מורחב" כמשמעותו בתקנות מס הכנסה (פטור והנחות ממס על הכנסות בשטחי התיישבות חדשה ובשטחי פיתוח), התשכ"א-1961.

(ט) (בוטלה).

(ב) בתקנה זו "שירותי סעד" - שירותי סעד של משרד הסעד וכן של לשכות סעד לשם טיפול סוציאלי שליד רשויות מקומיות.

(ב) נמצא מבוטח במאסר או במעצר תקופה שאינה עולה על שנה והכנסותיו באותה שנת מס אינן עולות על ההכנסה המזערית לשנה האמורה בפרט 3 בלוח י"א לחוק - יהיה פטור מתשלום דמי ביטוח בעד התקופה האמורה, ואם נמצא המבוטח במאסר או במעצר כאמור מחוץ לישראל - יהיה פטור מתשלום דמי הביטוח בעד כל התקופה בה היה במאסר או במעצר כאמור.

(ב) תלמיד ישלם דמי ביטוח, לכל שנת לימודים, במועדים הקבועים בתקנה 2(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), התשי"ד-1954, בשיעור שמשלם מבוטח שאינו עובד ואינו עובד עצמאי לפי פרט 3 בלוח י"א לחוק.

(ג) המוסד יחזיר את דמי הביטוח ששולמו לפי תקנת משנה (ב) בעד חודש מסוים, לתלמיד הפטור מתשלום דמי ביטוח בעד אותו חודש וכן לתלמיד, שבעד אותו חודש שולמו בעדו דמי ביטוח, אם ביקש התלמיד כי המוסד יחזיר לו את דמי הביטוח ששולמו לפי תקנה זו וצירף לבקשתו אישורים על תשלום דמי הביטוח.

(ד) מוסד להשכלה יעביר למוסד בכל שנת לימודים, תוך חודש ימים מיום ההרשמה לאותה שנה או עד 1 באוקטובר של אותה שנה, לפי המאוחר, את שמות כל התלמידים הרשומים בו באותה שנת לימודים, בציון מספרי הזהות שלהם ומענם; לענין זה, "יום ההרשמה" - המועד האחרון להרשמת תלמידים במוסד להשכלה.

(ה) חובת תלמיד לשלם דמי ביטוח כאמור בתקנת משנה (ב) ו-(ג) אינה באה לגרוע מחובתו ומחובת מעבידו לשלם דמי ביטוח על פי החוק ומחובת תשלום דמי ביטוח כאמור בתקנה 26(1)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 ובתקנה 19א לתקנות אלה.

(ו) בקשה להכרה במוסד להשכלה תוגש למוסד, לפי טופס שהוא קבע לכך, לא יאוחר מ-90 הימים שבתכוף לפני המועד שנקבע להעברת שמות תלמידיו באותה שנת לימודים, לפי תקנת משנה (ד).

(ז) המוסד -

(1) יכיר במוסד להשכלה אם ראה שמתקיימים בו התנאים שבהגדרה "מוסד להשכלה" שבתקנת משנה (א) ובלבד שלומדים בו שלושים וחמישה תלמידים לפחות, ובמוסד להשכלה המקיים את מסלולי הלימודים בישוב מרוחק - עשרים תלמידים לפחות; לענין זה, "ישוב מרוחק" - ישוב שאינו עיר המרוחק 50 ק"מ מהעיר הקרובה ביותר;

(2) רשאי לבטל הכרה במוסד להשכלה מן המועד שחדלו להתקיים בו התנאים שבהגדרה "מוסד להשכלה" שבתקנת משנה (א) או בפסקה (1) לעיל או שלא מסר למוסד מידע כאמור בתקנות משנה (ח);

(ח) מוסד להשכלה שהוכר, ימסור למוסד, לפי דרישתו, דין וחשבון על אופן פעולתו ומספר תלמידיו, והוראות סעיף 384 לחוק יחולו עליו לענין זה, כאילו היה "גוף ציבורי" כמשמעותו שם, ויודיע למוסד, בתוך 30 ימים מיום שאירע אחד מאלה:

(ב) (1) המעביד חייב בתשלום דמי ביטוח בעד כל מי שמצוי בהכשרה מקצועית.

(2) שיעורי דמי הביטוח החדשיים בעד מי שמצוי בהכשרה מקצועית הם:

(א) בשיעור של 0.4% ממחצית השכר הממוצע של החודש הראשון ברבעון - לענף נפגעי עבודה; לענין זה, "רבעון" - כהגדרתו בלוח י"א;

(ב) בשיעור המשתלם על ידי מי שחייב בתשלום דמי ביטוח מההכנסה המזערית לפי פרט 3 שבלוח י"א, מחולק ב-3 בעד מי שמבוטח על פי פרק י"א, לכל הענפים האחרים.

(ג) המעביד יגבה ממי שמצוי בהכשרה מקצועית את סכום דמי הביטוח שהוא חייב בתשלומם על פי תקנת משנה (ב)(2)(ב) בלבד.

(ד) (1) תקופת תשלום דמי ביטוח בעד מי שמצוי בהכשרה מקצועית היא חודש קלנדרי אחד.

(2) מי שמצוי בהכשרה מקצועית חלק מחודש יראו אותו לעניין תשלום דמי ביטוח כאילו היה מצוי בהכשרה מקצועית חודש מלא.

(ה) תשלום דמי ביטוח על-ידי מעביד של מי שמצוי בהכשרה מקצועית ייעשה לא יאוחר מה-15 לחודש בעד החודש שחלף, וההודעה על התשלום תהיה בטופס שייקבע לכך המוסד.

(ו) במועדים האמורים להלן ידווח המעביד למוסד את שמות המבוטחים שבעדם שילם דמי ביטוח ויפרט את פרטי זהותם, תקופת שהותם במקום ההכשרה המקצועית או השיקום המקצועי על גבי טופס שיקבע לכך המוסד:

15 באפריל - בעד החדשים ינואר, פברואר ומרס;

15 ביולי - בעד החדשים אפריל, מאי ויוני;

15 באוקטובר - בעד החדשים יולי, אוגוסט וספטמבר;

15 בינואר - בעד החדשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר.

(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מבוטח שהוא עובד עצמאי השוהה בחוץ לארץ, שהיה זכאי לגימלה לפי פרק ה' לחוק והתקנות לפיו אילו אירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ לארץ, ישלם דמי ביטוח, בעד כל תקופת שהותו בחוץ לארץ, בשיעור המשתלם מאת עובד עצמאי, מהכנסה שממנה משתלמים דמי ביטוח לרבות הכנסה שהתקבלה בחוץ לארץ ואינה נחשבת כהכנסה החייבת במס לפי הפקודה.

(ג) לענין תקנה זו יחולו הוראות תקנות המקדמות בשינויים המחוייבים.

(ד) מועדי תשלום דמי ביטוח על פי תקנה זו הם כאמור בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.

(ב) מועד תשלום דמי ביטוח לפי תקנה זו יהיה מועד התשלום החל לגבי עובד לפי סעיף 353 לחוק.

(ב) מי שאינו מבוטח כעובד בשנה הראשונה לביטוחו או חדל להיות מבוטח כעובד בשנת מס פלונית, יצהיר למוסד עד תום החודש הראשון על הכנסתו המשוערת, ואולם מי שהיה לעובד עצמאי כאמור בסעיף 77 לחוק, יצהיר למוסד על הכנסתו המשוערת מיד עם היותו לעובד עצמאי.

(ג) קביעת דמי הביטוח לגבי מבוטח כאמור בתקנת משנה (ב) בשנת המס הראשונה שבה החל הביטוח או בשנת המס שבה חל השינוי בסוג (להלן - השנה הראשונה) תהיה על פי הוראות סעיף 347 לחוק - והוראות סעיף 345(א), (ב) ו-(ה) יחולו בשינויים המחוייבים; החל הביטוח או חל שינוי בסוג לאחר חודש ינואר של שנת מס פלונית, יובא בחשבון, לענין זה, החלק היחסי של ההכנסה שנקבעה לשנה הראשונה.

(ד) (1) כל עוד לא נקבעה ההכנסה כאמור בתקנת משנה (ג), ישולמו מקדמות בשנה הראשונה לפי תקנות המקדמות, וכהכנסה ברבעון יראו את ההכנסה המשוערת כפול שלוש.

(2) החל הביטוח או חל השינוי בסוג לאחר ה-1 בחודש, תשולם מקדמה גם בעד אותו חודש.

(3) החל הביטוח או חל השינוי בסוג לאחר החודש הראשון של הרבעון, ישולמו מקדמות דמי ביטוח בעד אותו חלק יחסי מהרבעון שבו החל הביטוח או שבו חל השינוי בסוג כאמור.

(4) לגבי שנת המס שלאחר השנה הראשונה יחולו הוראות תקנה 7 לתקנות הגביה, ולענין זה במקום הצהרה על שנת מס קודמת, יצהיר המבוטח על ההכנסה הצפויה בחודש הראשון של שנת המס האמורה ומקדמות דמי ביטוח בעד אותה שנה ישולמו לפי תקנות המקדמות.

(ה) מועדי תשלום מקדמות לפי תקנה זו, יהיו במועדי התשלום האמורים בתקנה 2 לתקנות הגביה, לפי הענין.

(ו) (1) לא הצהיר מבוטח על הכנסתו המשוערת כאמור בתקנת משנה (ב), יהא רשאי להצהיר בשנה הראשונה, אם המוסד הסכים לכך, על ההכנסה שהיתה לו מהחודש הראשון עד החודש שקדם למועד מתן ההצהרה, והמקדמות יחושבו וישולמו לפי תקנות המקדמות, ויראו כאילו המועד לתשלומן חל במועדי התשלום שהיו בתוקף בתקופה שלגביה הצהיר.

(2) סירב המוסד לקבל את ההצהרה כאמור בפסקה (1), רשאי פקיד גביה ראשי לקבוע את מקדמות דמי הביטוח המגיעים, כאמור בסעיף 347 לחוק.

(ז) הוראות סעיף 345(ג) ו-(ד) לחוק, לפי הענין, יחולו על הפרש דמי ביטוח הנובע משומה שנערכה למבוטח כאמור בתקנת משנה (ב).

(1) שההצהרה הוגשה עד 30 באפריל של אותה שנת מס ובלבד ששיעורי החלוקה יהיו מעוגלים ל-10 האחוזים הקרובים;

(2) שהיא הוגשה לפני קרות המקרה המזכה לגימלה;

(3) שעל אף האמור בהצהרה -

(א) אם השומה היא משותפת או שומת יחיד - לא תיחשב הכנסת אחד מהם מהעסק בשיעור הפחות מ-33% ההכנסה מהעסק;

(ב) (נמחקה).

(3א) שההכנסה של כל בן זוג שתבוא בחשבון לענין תשלום דמי הביטוח לא תעלה על ההכנסה המירבית האמורה בפרט 2 בלוח י"א לחוק.

(ב) בכפוף לתקנת משנה (א), אם הגישו בני-הזוג או אחד מהם הצהרה כאמור, ישלמו דמי ביטוח לפי שיעור החלוקה שבהצהרה לגבי אותה שנת מס וכל שנת מס שלאחריה, זולת אם הצהירו אחרת באחת השנים הבאות.

(ג) לא הוגשה הצהרה תוך המועד האמור בתקנת משנה (א) או נחלקו הצהרות בני-הזוג, תחושב ההכנסה מהעסק כך שלכל אחד מבני הזוג תשויך מחצית מההכנסה מהעסק.

(1) (נמחקה);

(2) (נמחקה).

(ד) על אף האמור במקום אחר בתקנה זו, אם היה אחד מבני-הזוג כאמור זכאי לקיצבת זיקנה ימשיכו בני-הזוג לשלם את דמי הביטוח באותו שיעור חלוקה של ההכנסה מהעסק שלפיו חושבו דמי הביטוח לשנה בה נוצרה הזכאות לקיצבת זיקנה.

(ה) נוצרה זכאות לקיצבת זיקנה עקב חישוב ההכנסה מהעסק לפי תקנה 12ה לתקנות הביטוח הלאומי (הוראות מיוחדות בדבר תשלום דמי ביטוח), התשי"ח-1957, כפי שהיתה בתוקף עד ליום י"ב בניסן התשכ"ט (31 במרס 1969) - ימשיכו לחשב את הכנסות בני-הזוג מהעסק לפי אותה תקנה.

(1) יראו דמי ביטוח ששילם מבוטח כאמור בתקנה 1(1), (2), (4) או (5) וכן בתקנה 16, כאילו שולמו לפי פרט 2 של לוח י' לחוק;

(2) יראו תקופה שבעדה משתלמים למבוטחת דמי לידה או דמי פגיעה כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח לענין סעיף 50(א) לחוק;

(3) יראו תקופה שבעדה משתלם למבוטחת תשלום בעבור תקופת חופשה או מחלה באמצעות קרן חופשה כמשמעותה בחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951, או באמצעות קופת גמל כמשמעותה בחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, כתקופה שבה שולמו דמי ביטוח לענין סעיף 50(א) לחוק.