חוק יישוב סכסוכי-עבודה, התשי"ז-1957 1

(1) כריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי;

(2) קביעת תנאי-עבודה;

(3) קבלת אדם לעבודה או אי-קבלתו או סיום עבודתו;

(4) קביעת זכויות וחובות הנובעות מיחסי עבודה.

(1) לקיים פגישות עם הצדדים, ביחד או בנפרד, לשמוע טענותיהם והצעותיהם ליישוב הסכסוך ולהביא לענין זה הצעות משלו;

(2) לחייב את הצדדים בתשובה מנומקת על טענות הצד השני ועל ההצעות ליישוב הסכסוך;

(3) להזדקק לחוות-דעת של מומחים ושל נציגי ארגוני-עובדים וארגוני-מעבידים;

(4) לעיין במצב הכלכלי של המפעל שבו קיים הסכסוך ובספרי-חשבונות ובמסמכים אחרים העלולים לספק לו חומר לחקירתו.

(1) להשיג כל עדות, בין בכתב בין בעל-פה, ולחקור כל אדם, אם יש בכך, לדעתו, עניין ליישוב הסכסוך, אך לא יידרש אדם להשיב על שאלה שעלולה להפלילו;

(2) להזמין אדם לבוא לישיבת-התיווך כדי להעיד או להגיש מסמך שברשותו ולחקרו כעד או לדרוש מאתו להגיש מסמך שברשותו;

(3) לדרוש מכל עד שיקיים עדותו בשבועה או בהן-צדק;

(4) ליתן צו הכופה אדם לבוא לפניו, לאחר שלא בא לפי הזמנה, ולא הצטדק על כך להנחת-דעתו, וכן להטיל עליו את תשלום ההוצאות שנגרמו מחמת סירובו לציית להזמנה, גם לקנוס אותו בסכום שלא למעלה ממאה לירות;

(5) לקנוס בסכום שלא למעלה ממאה לירות כל אדם שנדרש על ידי המתווך להעיד בשבועה, להגיש מסמך, להשיב לטענות הצד השני כאמור בסעיף 7(2) או לאפשר חקירה כאמור בסעיף 7(4), ולא עשה כנדרש ולא הצטדק על כך להנחת-דעתו של המתווך.

(ב) קנס שהוטל לפי סעיף-קטן (א) ייגבה בדרך שגובים קנס שהוטל על ידי בית המשפט.

(ב) בהסכמת הצדדים רשאי הממונה הראשי לפרסם, בדרך שימצא לנכון, את הדין-וחשבון או תקצירו.

(ב) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו - מאסר שנה או קנס אלף לירות.

(1) כל סכסוך-עבודה שהצדדים הסכימו בכתב למסרו לבוררות לפי פרק זה;

(2) כל סכסוך-עבודה אשר לפי הסכם קיבוצי, לרבות הסכם קיבוצי כמשמעותו בסעיף 37א, או לפי התוספת, יש למסרו לבוררות כקבוע בהסכם או בתוספת, לפי הענין, ולא נקבעו הבורר או הבוררים או אופן מינויים או שנקבע אופן המינוי ולא נתמנו תוך זמן סביר, או שנתמנו ולא סיימו הבוררות תוך זמן סביר; וכל טענה לסתור אחת העובדות האלה תוכרע אף היא בבוררות לפי חוק זה.

(1) להשיג כל עדות, בין בכתב בין בעל-פה, ולחקור כל אדם אם יש בכך, לדעתה, ענין לסכסוך שנמסר לבוררות, אך לא יידרש אדם להשיב על שאלה שעלולה להפלילו;

(2) לדרוש מכל עד שיקיים עדותו בשבועה או בהן-צדק;

(3) להזמין אדם לבוא לישיבת-הבוררות כדי להעיד או להגיש מסמך שברשותו ולחקרו כעד או לדרוש מאתו להגיש כל מסמך שברשותו;

(4) ליתן צו הכופה אדם לבוא לפניה, לאחר שלא בא לפי ההזמנה ולא הצטדק על כך להנחת דעת הועדה וכן להטיל עליו תשלום ההוצאות שגגרמו מחמת סירובו לציית להזמנה וגם לקנוס אותו בסכום שלא למעלה ממאה לירות;

(5) לקנוס בסכום שלא למעלה ממאה לירות כל אדם שנדרש על ידי הועדה להעיד בשבועה או להגיש מסמך ולא עשה כנדרש ולא הצטדק על כך להנחת-דעתה של ועדת-הבוררים.

(ב) קנס שהוטל לפי סעיף-קטן (א) ייגבה בדרך שגובים קנס שהוטל על-ידי בית-משפט.

(ב) תחילתו של פסק-בוררים היא מיום נתינתו, אם לא נקבעו בו לכך תאריך מוקדם יותר או מאוחר יותר.

(ג) דינו של פסק-בוררים כדין חוזה בין הצדדים לבוררות או כדין הסכם קיבוצי ביניהם, הכל לפי הענין; פסק-בוררים בקשר להסכם קיבוצי בר-תוקף דינו כדין אותו הסכם קיבוצי.

(ב) על פעולות ועדת-הבוררים לפי סעיף קטן (א) יחולו הוראות פרק זה.

(ב) העובר על הוראות סעיף קטן (א), דינו - מאסר שנה או קנס אלף לירות.

(12) (א) שירות בזק או פעולת בזק הניתנים בידי בעל רישיון בזק, כמפורט בסעיף 2(ב) ו–(ה) לחוק התקשורת;

(ב) שירות בזק שנקבע לפי סעיף 2(ג) לחוק התקשורת, ושר התקשורת, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, קבע לעניין חוק זה;

(ג) בפסקה זו -

(13) שידורים כהגדרתם בחוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, התש"ן-1990;

לענין הגדרה זו רואים בשביתה:

(א) הפסקת עבודה מאורגנת, מלאה או חלקית, של קבוצת עובדים, לרבות שביתת האטה והפרעה מאורגנת אחרת של מהלך העבודה התקין.

(ב) סירוב מאורגן של קבוצת עובדים לעבוד שעות נוספות, אם החובה לעבוד שעות נוספות נקבעה בהסכם קיבוצי ועבודה כאמור מותרת לפי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, והסירוב ננקט כצעד בסכסוך עבודה.

(ב) שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין סעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957.

(ג) שביתה בלתי מוגנת אינה בגדר שביתה לענין הפיסקה השניה לסעיף 44 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959, לגבי שליחת עובדים למקום עבודה שבו מתקיימת השביתה; ואולם דורש עבודה שלשכת עבודה הציעה לו עבודה במקום עבודה שמתקיימת בו שביתה בלתי מוגנת ובשל כך סירב לקבל את העבודה האמורה, לא ייפגעו עקב סירוב זה זכויותיו לפי התקנון שהותקן מכוח סעיף 41 לחוק האמור.

(ד) ארגון עובדים וארגון מעבידים לא ישאו באחריות כלשהי לשביתה או להשבתה בלתי מוגנת שלא הכריזו או אישרו; אישור בכתב של המוסד המנהל המרכזי הארצי של ארגון עובדים מוסמך או של ארגון מעבידים כי הארגון לא הכריז ולא אישר שביתה או השבתה פלונית, לפי הענין, יהיה ראיה מכרעת לענין סעיף קטן זה.

(ב) לא ייזקק בית-דין אזורי לבקשה לפי סעיף קטן (א) לגבי הזמן שקדם לששה חדשים לפני הגשתה.

(ג) עובד הזכאי לשכר חלקי בלבד כאמור בסעיף קטן (א), רואים סכום השווה למחצית שכרו הרגיל כשכר החלקי המגיע לו כל עוד לא קבע בית הדין את שיעור שכרו החלקי כאמור; לענין סעיף קטן זה, "שכר רגיל" - סכום הרכיבים של שכר העבודה המובאים בחשבון לענין פיצויי פיטורים, על פי סעיף 13 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, למעט תוספות המשתלמות בשל תפוקה או בשל מאמץ בעבודה.

(ד) הפרשי שכר שמעסיק חב לעובד או שעובד חב למעסיק מכוח הוראות סעיף זה ישולמו תוך 30 יום מיום קביעת בית הדין האזורי בדבר שיעור השכר החלקי כאמור בסעיף קטן (א), זולת אם קבע בית הדין מועד אחר לתשלום; סכום עודף ששולם כאמור לעובד - יראוהו כמקדמה שסעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, חל עליה, ובלבד ששיעור הניכוי לא יעלה על 25% משכרו של העובד.

(ב) נציגי העובדים במועצה יתמנו לאחר התייעצות בארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה ונציגי-המעבידים יתמנו לאחר התייעצות בארגונים יציגים של מעבידים במדינה.

(ג) הודעה על מינוי המועצה ועל שמות חבריה תפורסם ברשומות.

(1) ההחלטה על תיווך בסכסוך עבודה שהמדינה צד לו תהיה בידי שר העבודה;

(2) בסכסוך בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג כאמור בסעיף 3, יהיה המתווך אדם ששמו כלול ברשימת מתווכים שאינם עובדי המדינה ושהוסכם עליה בין המדינה לבין ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדי המדינה;

(3) הסכימו הצדדים לסכסוך על מתווך מתוך הרשימה המוסכמת יהיה הוא המתווך בסכסוך; אם תוך שלושה ימים מיום ההחלטה על תיווך לא הסכימו הצדדים על מינוי המתווך, רשאי שר העבודה למנות מתווך מתוך הרשימה המוסכמת.