חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 1

(1) בעד כל אחת מ–5 השנים הראשונות - 16 יום;

(2) (נמחקה);

(3) בעד השנה הששית - 18 יום;

(4) בעד השנה השביעית - 21 יום;

(5) בעד השנה השמינית ואילך - יום נוסף לכל שנת-עבודה עד לחופשה של 28 יום.

אך שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, לעבודה מסויימת חופשה ארוכה מזו, אם ראה צורך בכך מטעמים שבבריאות העובד או שבנסיבות העבודה. בימי החופשה לא ייכלל אלא מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי-חופשה.

(ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת-העבודה, והעובד עבד באותה שנה -

(1) לפחות 200 ימים - יהיה מספר ימי-החופשה כאמור בסעיף-קטן (א);

(2) פחות מ-200 ימים - יהיה מספר ימי-החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף-קטן (א), כיחס מספר ימי-העבודה בפועל אל המספר 200; חלק של יום-חופשה לא יובא במנין.

(ג) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים בחלק משנת-העבודה, והעובד עבד בתוך אותו חלק-שנה -

(1) לפחות 240 ימים - יהיה מספר ימי-החופשה כאמור בסעיף-קטן (א);

(2) פחות מ-240 ימים - יהיה מספר ימי-החופשה חלק יחסי ממספר הימים שלפי סעיף-קטן (א), כיחס מספר ימי-העבודה בפועל אל המספר 240; חלק של יום-חופשה לא יובא במנין.

(ב) לענין סעיף-קטן (א) רואים ימי-עבודה כרצופים, אפילו חלה הפסקה בעבודה מחמת -

(1) שירות-מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

(2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג, וכן אחד במאי;

(3) חופשה על פי חוק זה וכל חופשה או פגרה שניתנה לעובד על פי חוק או בהסכמת המעסיק, בין בשכר ובין שלא-בשכר;

(4) שביתה או השבתה;

(5) תאונה או מחלה;

(6) ימי-אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;

(7) הפסקה ארעית ללא הפסקת יחסי עבודה;

(8) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967.

(1) הימים בהם שירת העובד שירות-מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008;

(2) ימי-חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ואם על פי הסכם או נוהג - להוציא ימי המנוחה השבועית;

(3) ימי תקופת לידה והורות;

(4) הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה;

(5) ימי-אבל במשפחה, שמטעמי דת או נוהג אין העובד עובד בהם;

(6) ימי שביתה או השבתה;

(7) ימי הודעה מוקדמת לפיטורים, אלא אם עלו על ארבעה-עשר, ובמידה שעלו.

(ב) חלו ימים מן האמורים בסעיף-קטן (א) בימי-החופשה, יראו את החופשה כנפסקת לאותם הימים, ויש להשלימה ככל האפשר תוך אותה שנת-עבודה.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), רשאי עובד לקחת יום אחד מן החופשה במהלך שנת העבודה שבעדה היא ניתנת במועד שיבחר ויום אחד נוסף באחד מהימים המנויים בתוספת, ואולם אין ברשימת הימים כאמור כדי לפגוע בהוראות סעיף 5, ובלבד שהודיע על כך למעסיקו 30 ימים מראש לפחות.

(ג) שר התעשייה המסחר והתעסוקה רשאי, בצו, להוסיף על רשימת הימים המנויים בתוספת.

(ב) שר העבודה רשאי, בתקנות, לאסור צבירת-חופשה אם, לדעתו, בריאות העובד או הנסיבות בהן העבודה נעשית מחייבים כי כל החופשה תינתן לעובד מדי שנה בשנה.

(ב) סעיף זה אינו חל על חלקי-חופשה של פחות משבעה ימים.

(ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא -

(1) לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו - שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;

(2) לגבי עובד בשכר - שכר-העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר-העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי-עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע-השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

(ג) שכר-עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה-כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעסיק בעד שעות-העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על-ידי שר העבודה. סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

(ב) התעוררו חילוקי-דעות בדבר דרך חישובם של דמי-החופשה, או של פדיון החופשה, או בקשר לסעיף 12, יכריע בית-דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

(ב) תמורת החופשה תשולם לקרן-החופשה של ענף-העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.

(ג) היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן-החופשה, חייב המעסיק לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש-העבודה, לפי שכר-העבודה המשתלם בחודש שלפניו לעובדים כאמור בסעיף-קטן (א); המשיך העובד לעבוד אצל אותו מעסיק או באותו מקום-עבודה מעל ל-74 ימים רצופים, ישלם לו המעסיק את דמי-החופשה, או פדיון-חופשה, הכל לפי הענין, וקרן-החופשה תחזיר למעסיק, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר לה בשל אותו עובד; שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את המועדים והסדרים להחזרת הסכומים על ידי קרן-החופשה, כאמור.

(ד) תמורת החופשה ששולמה לקרן-חופשה תימסר לעובד לפי הוראות תקנון הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תימסר לעובד בדרך שתיקבע בתקנות.

(ה) קרן-החופשה רשאית - בהסכמת העובדים שתינתן בהסכם קיבוצי, בחוזה-עבודה או בדרך אחרת שתיקבע - לבוא לידי הסכם עם המעסיק בדבר תשלום דמי-החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל-75 ימים.

(ב) לא יקים ולא יסמיך שר העבודה יותר מקרן-חופשה אחת לענף-עבודה אחד.

(ג) קרן-החופשה תתנהל על ידי העובדים כפי שייקבע בתקנות.

(1) אין הקרן מקיימת את התנאים שנקבעו להסמכתה;

(2) אין הקרן ממלאה אחרי תקנות שהותקנו לפי חוק זה;

(3) הביטול או הפירוק רצוי, לדעת שר העבודה, לטובת האנשים שלהם משתלמת תמורת-חופשה.

(ב) ביטל שר העבודה את הסמכתה של קרן-חופשה, או פירק קרן-חופשה, יודיע בצו, למי ובאיזה תנאים יעברו כספי הקרן. ניתן הצו, יוקנו כספי הקרן למי שהועברו אליו לפי הצו, ולאיש זולתו לא תהיה שליטה עליהם.

(ב) שר העבודה רשאי להעביר לרושם קרנות-החופשה את הסמכויות הנתונות לו על פי פרק זה, חוץ מהסמכויות להתקין תקנות, לפרק קרן-חופשה או לבטל את הסמכתה; הודעה על העברת סמכויות תפורסם ברשומות.

(ב) שר העבודה יקבע, בהודעה שתפורסם ברשומות, את סוגי המעסיקים שעליהם יחול סעיף זה.

(ג) בהודעה על פי סעיף-קטן (ב) רשאי שר העבודה לקבוע שפנקס-החופשה יהיה חלק מפנקס אחר שהמעסיק חייב לנהלו על פי חוק ששר העבודה ממונה על ביצועו.

(ב) מפקח-עבודה רשאי לחקור, בכל ענין הנוגע לחוק זה, כל אדם הנמצא במקום שאליו בא מפקח-העבודה בתוקף סמכויותיו לפי סעיף-קטן (א); אך לא יידרש אדם ליתן תשובה או עדות העלולה לגלגל עליו אשמה פלילית.

מפקח-עבודה רשאי לרשום בפרוטוקול את תשובותיו והודעותיו של הנחקר.

(ג) דין פרוטוקול שנרשם בהתאם לסעיף-קטן (ב) כדין הודעה שנרשמה בהתאם לסעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), והסעיפים 3 ו-4 לאותה פקודה חלים עליו.

(1) לא נתן לעובדו חופשה לפי חוק זה;

(2) לא שילם, בלי צידוק מספיק ותוך זמן המתקבל על הדעת, דמי-חופשה, פדיון-חופשה או תמורת-חופשה לפי חוק זה,

(ב) אדם שעבר אחת העבירות האלה -

(1) הפריע למפקח-עבודה להשתמש בסמכויותיו;

(2) סירב להשיב למפקח-עבודה על שאלה שהוא חייב להשיב עליה;

(3) לא ניהל פנקס-חופשה לפי סעיף 26;

(4) לא רשם את הפרטים שיש לרשמם בפנקס-חופשה או רשם פרטים לא-נכונים או לא-מלאים;

(5) עבר על תקנות שהתקין שר העבודה על פי חוק זה,

(א) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(ב) שנקט כל האמצעים הנאותים כדי להבטיח שהוראות חוק זה בקשר לעבירה הנידונה יקויימו.

(ב) במשפט שבו נאשם אדם בעבירה על פי סעיף 28(א)(2), הזכות בידי העובד או בידי מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, הכל לפי הענין, לטעון ולחקור עדים, ורשאי בית-המשפט או בית דין לעבודה, לפי בקשת העובד או לפי בקשת מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, לחייב את הנאשם לשלם את דמי-החופשה, פדיון-החופשה או את תמורת-החופשה, שהנאשם היה חייב לשלם ולא עשה כן.

(ג) החלטת בית-המשפט או בית דין לעבודה המחייבת את הנאשם בתשלום, כאמור בסעיף-קטן (א) או בסעיף-קטן (ב), דינה, בכל הנוגע להוצאה לפועל, כדין פסק-דין סופי של בית-משפט מוסמך, לטובת העובד או לטובת מי שיש לשלם לו את תמורת-החופשה, הכל לפי הענין.

(1) עובד בחקלאות המקבל את כל גמול עבודתו בחלק מהיבול, בשירותים או בשווה-כסף;

(2) (בוטלה);

(3) עובד ארעי בעבודה שאינה לצורך עסקי המעסיק או מקצועו.

(ב) שר העבודה רשאי להתקין תקנות המפרשות מה הן עבודות ארעיות לצורך סעיף-קטן (א)(3).