מ. שמגר , א. מצא , ט. שטרסברג-כהן
תק-על 1994(4), 1315
היסב השטרות לטובת הבנק נעשה על ידי בנה של בעלת עסק פרטי, תוך חריגה מהרשאתו * תמורת השטרות ששולמה על ידי הבנק הופקדה בחשבונות הבן השלוח אשר פשט את הרגל - ניסיון של הבנק לחייב את האם בתשלום השטרות בטענה כי היא היתה "מסב" בהיותה שולחתו של בנה, שביצע ההסבה בפועל, בחתימתו * דיון מקיף בשאלת היחס שבין דיני השליחות הכלליים לאלו השיטריים * בשתי מערכות הדינים הנטל של חריגת שלוח מהרשאתו נופל על כתפי צד ג' * העיקרון בדיני השליחות הוא שהחריגה מההרשאה אינה יכולה להקים חבות של השולח כלפי צד שלישי * אפילו היה השולח רשלן ואפילו הצד השלישי אינו רשלן, יכול הצד השלישי להיפרע מהשולח במסגרת דיני הנזיקין, אולם אין הוא יכול לכפות על השולח יחס משפטי שיטרי ישיר ביניהם * הקצאת סיכונים זו שבדיני השליחות, היא הקצאה קשיחה אך ספק אם מוצדקת כאשר הן השולח והן צד שלישי היו רשלניים * סיווגו של עסק כנפרע של שטרות - שותפות? חברה? עסק בבעלות יחיד? * מקום שהעסק נרשם כחברה מבחינה פורמלית בלבד ולא נתקיימה כל פעילות בחברה אין לאמר כי הנפרע הינו חברה שכן בכך עלולים להטיל אחריות משפטית שאינה תואמת כלל את המציאות העובדתית * בנסיבות כאן: הצד השלישי הוא בנק. בנק מצווה לשמור על נוהלים קפדניים של שמירת כספים, ומניעת מעילות בחשבונות לקוחותיו * הבנק כגוף מוסדי חייב לבדוק היטב את הרשאת הלקוח. ראוי שזו תהא מפורשת וכתובה * אין בעצם מעמדו הרם של השלוח באורגן השולח, ואף לא בקיומם של קשרי משפחה בינו לבין שולחו, כדי להקים מצג הרשאה כי הוא רשאי להפקיד שיקים שבבעלות השולח, בחשבונו האישי