כבוד השופט א' ריבליןכבוד השופט א' גרוניס , כבוד השופט א' רובינשטיין ,
תק-על 2005(3), 4508
* הוראת סעיף 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שוללת את הזכאות לפיצויים ממי שנפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח. סעיף 7א מורה כי על-אף הוראת סעיף 7(5), מי שנהג בהיתר הבעלים או המחזיק ברכב בלא שידע ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע כי נוהג הוא ללא ביטוח, יהא זכאי בכל-זאת לתבוע את קרנית. במקרה הנדון, המשיב 1 (להלן: "המשיב") נפגע עת נהג ברכב ללא ביטוח. בית המשפט המחוזי קבע כי פגיעת המשיב אירעה עת נהג במשאית השייכת למשיבה 2, מעבידתו, תוך שהוא עצמו לא יודע כי הוא נוהג ללא ביטוח ואף לא היה סביר שידע. מכאן הערעור* נקבע: סעיף 7א לחוק הפיצויים פורש בפסיקת בית-משפט כחל על מצבים שבהם על רקע קירבה מיוחדת בין מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר לבין מי שאפשר לו לנהוג ברכב, נמנע הנפגע, עובר לנהיגתו ברכב, מלערוך בירור בשאלת קיומו של כיסוי ביטוחי. ניתן לסבור, כי קיומם של יחסי עובד-מעביד מקים חזקה או הנחה בדבר סבירות ההימנעות מלחקור ולדרוש באשר לקיומו של ביטוח תקף. גם יחסים של ידידות אמיצה עשויים להקים הנחה דומה. עם זאת, אין זו הנחה מכרעת, וודאי לא חזקה חלוטה; כך, למשל, יתכנו מקרים שבהם אף שמדובר בעובד, יהא עליו לחקור ולדרוש האמנם הרכב שהוא מתבקש לנהוג בו - מבוטח כדין. בענייננו עולה מחומר הראיות כי המשיב שאל את בן הרוש, מנהל המשיבה 2, בנוגע למסמכי הרכב, ותעודת הביטוח בכלל ובמשמע, ונענה כי הם מצויים בתא הכפפות. השאלה היא, אפוא, האם היה עליו לעשות צעד נוסף, ולבדוק האם תשובה זו שקיבל - באמת יסודה. התשובה היא בשלילה לאור העובדה שהמשיב היה עובד חדש והאחראי עליו ביצע בדיקת תקינות במשאית למול עיניו. זאת ועוד, אין בעדותו של המשיב, לפיה נהג, במסגרת עבודתו הקודמת, לבדוק שהמשאיות שהסיע מבוטחות, כדי לשנות את המסקנה, שכן, ספק אם התנהגות קפדנית וזהירה במיוחד של אדם על דרך הכלל, יהא בה בהכרח כדי להיות לו לרועץ במקרה מסוים שבו לא נהג כך, ובלבד שקיים את סטנדרט הזהירות של האדם הסביר, כפי שנדרש ממנו. הערעור נדחה*
