ת' אור , י' זמיר , י' אנגלרד
תק-על 1999(4), 405
המשיבים, שלושת ילדיו של המערער, הגישו נגדו תביעה בגין הנזקים הנפשיים שגרם להם כתוצאה מזניחתו אותם * אמם של המשיבים התאבדה בילדותם והמערער נישא בשנית וניתק כל קשר עם ילדיו * הילדים התגלגלו בין מוסדות שונים והתדרדרו אל עבר הסמים והעבריינות * ביהמ"ש המחוזי קיבל את התביעה וקבע כי האב הפר חובות חקוקות המוטלות עליו בחוק הכשרות ואת חובת הזהירות עפ"י פקודת הנזיקין * מכאן הערעור * אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה לדאוג לצורכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו והכשרתו לעבודה * החובה אינה מוגבלת לצרכים חומריים גרידא שכן, תפקידו של החינוך הוא עיצוב אישיותו של החניך כאדם * חוק הכשרות מקים חסינות להורים מפני תביעות, אלא אם פעלו שלא בתום לב או לא נתכוונו לטובת הקטין. בענייננו, נהג האב מנימוקים של אינטרס אישי ואין לו כל הגנה מכוח החוק * התנהגותו של האב מהווה גם הפרת חובת הזהירות הקבועה בסעיף 35 לפק' הנזיקין * נסיבות המקרה הינן מיוחדות ואין לראות בו פתח לנחשול של תביעות ילדים נגד הוריהם * הערעור נדחה *