כבוד השופט א' רובינשטיין
תק-על 2006(1), 8221
המבקשים חתמו עם המשיב על הסכם לתשלום חוב של חברה שבבעלותם, עליו היו ערבים אישית. בחלוף שישה ימים, הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשים בבימ"ש השלום בהרצליה. בגדר תביעה זו, הגיש המשיב את ההסכם, שנערך בין המבקשים למשיב, וביקש לתת לו תוקף של פסק דין. ביהמ"ש נענה למבוקש וחתם על הפסיקתא שהוגשה בהתאם להסכם. אין חולק, כי ההודעה בדבר הסכם הפשרה שהוגשה לבימ"ש השלום, נחתמה ע"י ב"כ המשיב בלבד; וכי כתב התביעה, ההזמנה לדין וכן פסק הדין לא הומצאו למבקשים, ושהמבקשים לא הגישו בקשת רשות להתגונן. לאחר שקיבלו המבקשים אזהרה בתיק הוצאה לפועל, הגישו לבימ"ש קמא בקשה לביטול פסק הדין. בקשה זו נדחתה ע"י רשמת ביהמ"ש והערעור על החלטה זו ובקשת רשות ערעור נדחו אף הם. מכאן הבקשה דנא. המבקשים טוענים, כי הן ביהמ"ש המחוזי והן בימ"ש השלום טעו בסיווג פסק הדין כפסק דין הנותן תוקף להסכם של פשרה וכי יש לסווג את פסק הדין כפסק דין שניתן במעמד צד אחד ולכן עומדות להם העילות לביטולו של פסק דין מעין זה, כאמור בתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 * נקבע: הבקשה דנא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מן המחלוקת שבין הצדדים ואף לגופן של טענות המבקשים, יש לדחות את הבקשה. עיון בהסכם מגלה, כי בבסיסו עומדת הסכמת הצדדים בדבר הגשת תביעה בסדר דין מקוצר ובדבר מתן תוקף של פסק דין להסכם. מעיון בהסכם עולה, כי על פניו, המדובר במסמך שיועד להגשה לבית המשפט. אין הוא טופס סטנדרטי, אלא הסכם הגדור למחלוקת שבין הצדדים. בעל דין, הרוצה לתקוף את ההליך השיפוטי של אישור פסק הדין, צריך לנקוט בהליך של ערעור. לעומת זאת, על בעל דין המבקש לבטל פסק דין שניתן בהסכמה בעילה של פגם בכריתת ההסכם - להגיש תובענה חדשה בעניין זה, בערכאה שבה ניתן פסק הדין, אשר נתן תוקף להסכם הפשרה (ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח). בהיעדר טעם מיוחד, כבד משקל ומשכנע, לא יתקבלו טענות כנגד פסק דין המעניק תוקף לפשרה, שניתן מתוך הבנת הצדדים באשר לויתוריהם ההדדיים ובהסכמתם (רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור ואח'). בית המשפט אין לו אלא מה שעיניו רואות, וככזה לא יכול היה לראות את פסק הדין במהות כניתן במעמד צד אחד אף אם הוגש ע"י צד אחד. בשונה, למשל, מחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, הקובע בסעיף 2(ב), כי אישור להסכם ממון לא יינתן "אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו", לא כך בהסכם כגון דא. החובה המוטלת על בית המשפט בגלל "היחסים המיוחדים, העדינים והמורכבים הקיימים בין בעל ואשה", אינה קיימת בהסכם אזרחי רגיל. כמובן, השכל הישר מחייב, כי אם חושד בית המשפט באי תקינות כלשהי עליו לבדקה; אך כשאין חשד כזה על פני הדברים, ובתנאים הקשים של ריבוי התיקים, אין מקום להטיל על בית המשפט עומס כבד יותר משהטיל המחוקק, והרי לא היה חשד כזה במקרה דנן. הבקשה נדחית
