א' גרוניס
תק-על 2005(1), 6823
* המבקשים הינם אנשים הסובלים ממחלות קשות אשר נגרמו להם, לדבריהם, בשל האימונים שעברו במימי נחל הקישון בעת שירותם הצבאי. בביהמ"ש המחוזי מתנהלות מספר תובענות שהגישו המבקשים נגד המשיבים, בגין אחריותם הנטענת לזיהום הנחל. המבקשים הגישו לביהמ"ש בקשה לצירוף דו"ח "ועדת החקירה בעניין ההשלכות של פעילות צבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שהופעלו במקום" (להלן: "דו"ח ועדת שמגר") לתביעותיהם. ביהמ"ש דחה את בקשתם ומכאן בקשת רשות הערעור נשוא הדיון. לטענת המשיבים אין הדו"ח קביל כראיה לאור הוראת סע' 538(א) לחוק השיפוט הצבאי הקובעת: "שום דבר שהושמע במהלך חקירתה של ועדת חקירה, בין מפי עד ובין באופן אחר, ושום דין וחשבון של ועדת חקירה, לא יתקבל כראיה במשפט...". לטענת המבקשים אין סעיף זה חל גם לגבי ועדת שמגר. זאת שכן התכלית המרכזית העומדת מאחורי הוראות החיסיון שבסעיף הינה לעודד עדים המופיעים בפני ועדת החקירה למסור את מלוא המידע שבידיהם, בלא שיחששו כי בעתיד ייעשה שימוש בדבריהם במסגרת הליכים משפטיים ואילו בענייננו דיוני הועדה התנהלו בדלתיים פתוחות. על כן העדים ידעו מלכתחילה כי עדויותיהם תתפרסמנה ברבים*נקבע: אכן דיוני הועדה התנהלו בדלתיים פתוחות, עם זאת תכלית החיסיון הקבוע בסעיף בעינה עומדת הגם שדיוני הוועדה התקיימו בדלתיים פתוחות. אין דין פרסום תוכנה של עדות ברבים כדין שימוש בה בהליך משפטי. כאשר נעשה שימוש בעדות שניתנה בפני ועדת חקירה כנגד העד שמסרו במסגרת הליך משפטי, עלול הדבר לגרום להשלכות קשות לגביו. הדעת נותנת כי פגיעה זו חמורה מפגיעה הכרוכה בפרסום גרידא של תוכן העדות. על כן, העובדה שתוכן העדויות שניתנו בפני ועדת שמגר פורסם ברבים אינה גורעת מן המטרה שהציב המחוקק בסעיף 538(א), להפיג את חששם של העדים מכך שייעשה שימוש בעדותם בהליכים משפטיים. הבקשה נדחית *