כבוד השופט א' רובינשטייןכבוד השופט ד' חשין ,
תק-על 2007(3), 7282
המנוחה היתה בעלת דירה בירושלים. ביום 21.3.00 חתמה המנוחה בפני עורך דין על תצהיר לפיו העבירה במתנה וללא תמורה את כל זכויותיה בדירה לבת אחותה, המערערת. בהתאם, נרשמה הדירה בלשכת רישום המקרקעין ומשכנתא לטובת המשיב 2. שלוש שנים לאחר מכן, פנתה המנוחה לבית המשפט המחוזי בבקשה לצוות על רישום זכויות הבעלות בדירה על שמה, בנימוק כי חתמה על הסכם המתנה בלא שנתכוונה להעביר זכויותיה למערערת. כשנה לאחר מכן, ובעוד ההליך בעיצומו, נפטרה המנוחה ובניהול התביעה המשיך המשיב, יורשה היחיד.
בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי חרף חתימתה על ההסכם, לא היתה המנוחה ערה למשמעויותיו, ולא הבינה כי מדובר בהסכם שאין הימנו דרך חזרה. לכך הצטרפה העובדה כי לא ידעה קרוא וכתוב, ולא היתה מצויה בעולם העסקים. לפיכך, נקבע כי לא נקשר הסכם מתנה בין המערערת למנוחה, בשל העדר גמירות דעת באשר לאפשרות של השתחררות מההסכם. עוד נקבע, כי אף אם התמלאה דרישת גמירות הדעת, הפרה המערערת את חובותיה כנאמן ולמצער כשלוחה של המנוחה, בכך שלא נקטה באמצעים הדרושים להבטחת זכות המגורים של המנוחה בדירה, ואף סיכנה זכות זו על ידי שעבוד הדירה לבנק. הפרות אלה מחייבות, כך נקבע, את ביטול החוזה. על כך הערעור דנן.