ד. דורנר, י. טירקל, א. ריבלין
תק-על 2001(2), 1846
קונים רכשו דירה בבניין שבנתה המוכרת * בחוזה הרכישה הוסכם כי המסירה תעשה במועד מסוים * עוד הוסכם כי התמורה תשולם ע"י הקונים בתשלומים, במועדים מסוימים, משלי שתשלום התמורה נקשר בקצב התקדמות הבניה * הקונים שילמו את מלוא התמורה, כמתחייב מהחוזה * אף על פי כן, איחרה המוכרת במסירת הדירה - במשך 13 חודשים מהמועד המוסכם * הקונים הגישו תביעה לבימ"ש קמא נגד המוכרת * בתביעתם טענו הקונים כי הואיל והם שילמו את מלוא התמורה במועד, בעוד הדירה לא נמסרה להם, הרי שהם הפסידו את הפרשי ההצמדה או הריבית - אותם יכולים היו לצבור לו היו כספי התמורה נשארים בידיהם * לפיכך, טענו כי על המוכרת להשיב להם את הפרשי ההצמדה והריבית * בימ"ש קמא קבע כי חוזה הרכישה לא התנה את תשלום התמורה במסירת הדירה במועד או בקצב התקדמות הבניה, ולכן תשלום התמורה היה חיוב עצמאי של הקונים, והיה עליהם לשלם את התמורה ממילא * בהתאם, קבע בימ"ש קמא כי אין הם זכאים לריבית או להצמדה על כספי התמורה * מכאן הערעור * נקבע: תשלום התמורה שלוב במסירת הדירה: סעיף 23 לחוק המכר, החל גם על מכר מקרקעין, קובע כי חיוב תשלום התמורה ע"י הקונה שלוב במסירת הממכר ע"י המוכר * בהתאם, כל עוד לא מסר המוכר את הממכר - רשאי הקונה להימנע מתשלום התמורה * זאת, על מנת לצמצמם את הסיכון אליו נחשף הקונה * לפיכך, רשאי קונה מקרקעין לעכב את תשלום התמורה במקרה של איחור במסירה, כל עוד לא התנו הצדדים אחרת * במקרה הנדון, אמנם נקבעו מועדי תשלום התמורה - ללא קשר לקצב התקדמות הבניה * אך בכך לא די כדי להתנות על שילוב תשלום התמורה במסירת הדירה * לא מתקבל על הדעת שהקונים הסכימו לשלם את מלוא התמורה מבלי לקבל לידיהם את החזקה בדירה במועד שנקבע בחוזה * מעבר לכך, חוזה הרכישה שנעשה במקרה הנדון הוא חוזה אחיד שנוסח ע"י המוכרת * לפיכך, אפילו אם היתה בו תניה השוללת את שילוב החיובים - היא היתה בטלה בהיותה תנאי מקפח * הסעד: על המוכרת לפצות את הקונים בגובה הריבית שיכולים היו הקונים לקבל על כספי התמורה במשך תקופת האיחור *
