כבוד המישנה לנשיא מ' חשיןכבוד השופט א' א' לוי , כבוד השופט א' גרוניס ,
תק-על 2005(3), 6835
* המערער פגע בבני זוג שעה שהחלו לחצות מעבר חציה. כתוצאה מהתאונה, נהרגה הולכת הרגל ובעלה נפצע. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בביצועה של עבירת הריגה וגזר עליו 36 חודשי מאסר, מתוכם 14 בפועל, ופסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. הערעור נשוא הדיון מופנה כנגד ההרשעה ולחילופין כנגד העונש. לטענת המערער, עובר לתאונה נסע רכב מימינו כך שהוא התקשה לראות את הולכי הרגל מתחילים בחצייה* נקבע: על כל נהג המתקרב למעבר חצייה לנקוט בצעדי זהירות מיוחדים ומוגברים, ואם הבחין בהולכי רגל, עליו להאט עד כדי יכולת לעצור עצירה מוחלטת. מכאן, ובבחינת קל וחומר, נהג המתקרב למעבר חצייה שחלקו הימני (בכיוון נסיעתו) מוסתר על ידי רכב אחר, מצווה לוודא תחילה שעל המעבר אין הולכי רגל שהחלו בחציית הכביש, ולצורך כך אף נקבע שעליו להאט את מהירות נסיעתו עד כדי יכולת לעצור על אתר. ולהיפך, נהג שהחליט בנסיבות מסוג זה לחצות את המעבר ובמהירות שאינה מאפשרת לו עצירה, מותר להניח לחובתו את כל אלה: (א) הוא צפה שהולכי רגל ימצאו על פני מעבר חצייה. (ב) הוא היה מודע שפגיעה בנסיבות אלה בהולכי הרגל עלולה להיות קטלנית. (ג) כתוצאה מהאמור הוא נטל על עצמו סיכון בלתי סביר לגרימת התוצאה הקטלנית, אף שקיווה כי תוצאה זו לא תתרחש. כל אלה התקיימו במערער בענייננו ומכאן המסקנה כי בהרשעתו לא נפל פגם. גם בעניין הענישה אין להתערב. המערער חטא בהתנהגות קשה, שכמעט אין חמורה ממנה. בדרך נהיגתו הוא קיפד את פתיל חייה של אישה, במקום שנחשב כמקום הבטוח ביותר עבור הולכי רגל על פני הכביש. בתקופה בה התאונות הקטלניות הפכו, למרבה הדאבה, לתופעה המתרחשת כמעט בכל יום, מצווה בית המשפט לומר את דברו בדרך הענישה, כדי לטעת בתודעתם של נהגים את החובה לנהוג בזהירות, תוך הקפדה על הכללים המתחייבים מהדין. אכן, אין ספק שכליאתו של אדם, שעד כה התנהלו חייו באפיק נורמטיבי, כרוכה בייסורים לו ולמשפחתו, וכאלה הם חלקם הארי של עברייני התנועה. ברם, נראה כי לנוכח הקטל המשתולל בדרכים, שוב אין מנוס מלהעדיף את גורם ההרתעה בענישה על נסיבותיו האישיות של הנאשם*
