כבוד המשנה לנשיאה א' ריבליןכבוד השופט ס' ג'ובראן , כבוד השופטת א' חיות ,
תק-על 2007(3), 8665
המערער הגיש תביעה ובה עתר לסעד המצהיר כי המשיב הינו העושה של שטר חוב על סך של 270 מיליון דולר הערוך לפקודתו. לטענת המערער נערך שטר החוב ונחתם בוינה ביום 11.10.03 במהלך פגישה ביניהם. שטר החוב נערך בשפה הרוסית ונחתם על ידי המשיב במקום המיועד לעושה השטר ועל ידי המערער כעד לחתימה. סכום השטר ושם הנפרע נותרו ריקים אך על פי הנטען בכתב התביעה הסכימו השניים כי המערער רשאי להשלים חוסרים אלו. כן נטען, כי במהלך החודשים נובמבר 2003 עד פברואר 2004 חתם המשיב על ארבעה מסמכים נוספים, המתייחסים לסכום החוב האמור להיות משולם על פי השטר (270 מליון דולר) ולהרשאה אשר ניתנה למערער להשלים את החוסרים בו.
ביום 5.8.04, הודיע ב"כ המשיב לב"כ מערער, כי בשטר החוב נפלה טעות לפיה, "מרשך [המערער] חתם במקום המיועד לחתימת 'העד' ומרשנו [המשיב] חתם במקום המיועד לחתימת 'הלווה', בעוד שבפועל שטר החוב מבוסס, כאמור, על הלוואה שמרשנו [המשיב] העמיד למרשך [המערער] ועל כן היה על מרשך לחתום בתור 'הלווה'". עוד הודיע המשיב למערער כי בנסיבות אלה אין המערער רשאי לעשות כל שימוש בשטר ועליו להחזירו לאלתר לידי המשיב. המערער דחה את טענת ה"טעות" שהעלה המשיב ועתר לסעד הצהרתי הקובע כי המשיב הוא עושה השטר. תחת זאת הגיש המשיב בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל העדר עילת תביעה ולחלופין בשל קיומו של סעד ממשי אחר העומד למערער בנסיבות העניין.
בית המשפט קמא נעתר לבקשת המחיקה. נקבע, כי על המערער הטוען לאחיזה בשטר חוב תקף לאכוף זכויותיו בהליך של תביעה כספית או בהליך של הגשת השטר לביצוע בהוצאה לפועל. עוד נקבע, כי לא תצמח למערער תועלת ממתן פסק-דין הצהרתי זולת חיסכון באגרת בית המשפט, וזו אינה מהווה הצדקה להימנע מנקיטה בהליך הנכון. על כך הערעור דנן.