ורדי זילר , דוד חשין , יהודית צור
תק-מח 1999(1), 65766
המערער הוא הבעלים של חנות מוצרי חשמל * המתלונן נכנס לחנותו של המערער והתעניין ברכישת מערכת סטריאו. המערער סיפר למתלונן כי במסגרת "מבצע" מטעם היבואן, אשר עמד להסתיים, יוכל לרכוש מערכת בשווי 12,000 ש"ח במחיר 7,000 ש"ח בלבד * לאמיתו של דבר, לא התקיים מבצע כזה מטעם היבואן * המערער הורשע בעבירת קבלת דבר במרמה ובעבירה על חוק הגנת הצרכן * מכאן הערעור * ההכרעה דנן היא בעניין הקו הדק המבחין בין דברי כיבושין לגיטימיים מפי סוחר המהלל את סחורתו, לבין הטעייה ומרמה * "מרמה" מוגדרת בחוק העונשין כטענת עובדה אשר הטוען אותה יודע שאינה אמת * במקרה דנן, המערער הציג בפני המתלונן טענה עובדתית בלתי נכונה, לפיה מחיר המחירון של המוצר הינו כמעט פי שניים מהמחיר שהוצע לו, זאת בשעה שידע שהטענה אינה נכונה. הצגת הטענה הניעה את המתלונן לרכוש את המוצר * השאלה היא האם הצגת הטענה שאינה אמת בפני המתלונן עולה כדי "מרמה" או שאינה אלא "גוזמה מסחרית", אשר אינה אסורה כשלעצמה * קונה סביר יודע לזהות גוזמות מסחריות, ובמרבית המקרים, אפילו השתכנע מהגוזמה המסחרית, לא נגרם לו נזק של ממש * יש לברר האם הסוחר ביקש להיראות על ידי הלקוח כמחווה דעה בלבד על הסחורה, שאז אין מדובר במרמה, או האם הוא מוסר נתון אובייקטיבי ממשי על שוויו של הנכס העומד למכירה, כאשר מסירת נתון שאינו נכון לעניין זה עולה כדי מרמה * במקרה דנן, התנהגותו של המערער עלתה כדי מרמה, שהתבטאה בהצגת טענה עובדתית שאינה אמת בדבר מחיר המחירון של המוצר * מעשיו של המערער אף עולים כדי הטעיה במובן סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן *