מ' חשיןד' דורנר , ד' ביניש ,
תק-על בג"ץ 5188/98(2), 3494
העותרים הינם זוגות מעורבים בהם אחד מבני הזוג הוא יהודי אזרח ישראל ואילו השני אינו יהודי ואינו אזרח ישראל * העותרים פנו לבית המשפט על מנת שיקבע כי בן הזוג הלא-יהודי זכאי לקבל אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות * בעבר נהג משרד הפנים לפרש את חוק השבות כך שבן הזוג הלא-יהודי זכה, עם נישואיו ליהודי ישראלי, במעמד של יהודי. כיום הוא אינו מפעיל פירוש זה ומונע מבני הזוג הזרים לזכות באזרחות מכוח חוק השבות * לטענת העותרים, מחויב משרד הפנים לפרשנות שהפעיל בעבר והוא מנוע מלפרש את החוק בדרך שונה * בנוסף, נוקט משרד הפנים במדיניות של גירוש כנגד בני זוג לא יהודים ששהו בארץ ללא היתר בעת הנישואין. משרד הפנים מחייבם לעזוב את הארץ למספר חודשים, עד שתיבדק כנות הנישואין * העותרים טוענים כי מדיניות זו פסולה ובטלה * בית המשפט: רשות שפירשה את סמכותה בדרך מסוימת, ומגיעה למסקנה ששגתה בפירוש, חייבת לחזור בה מנוהגה הלוקה * תכליתו של חוק השבות היתה לעודד עליה של יהודים ארצה, ביחד עם משפחותיהם. המחוקק ביקש למנוע מצב בו משפחות מעורבות ימנעו מלעלות לארץ * בהקניית זכויות של עולה לבן זוג זר של יהודי שהוא אזרח ישראל לא מתקיימת תכלית חקיקת חוק השבות * יהודי ישראלי, בין אם נולד בארץ ובין אם עלה ארצה בזמן מן הזמנים, זכותו לשבות מיצתה עצמה, ואין בכוחו להקנות זכות שבות לבן זוגו הלא-יהודי * על כן, פרשנותו של משרד הפנים לחוק השבות תקפה * יחד עם זאת, מדיניות הגירוש שנוקט משרד הפנים, כתנאי לדיון בבקשת האזרחות, היא פסולה בהיותה בלתי מדתית ובשל העובדה שהיא מקפחת את זכות השימוע של בני הזוג * מדיניות הגירוש של משרד הפנים היא בגדר הנחיה פנימית. בהיות הנחיה זו אוצלת על זכויות הפרט גובל אי פרסומה באי חוקיות ועל משרד הפנים לדאוג לפרסום * העתירה התקבלה בחלקה *