כבוד השופט י' דנציגר
תק-על 2008(1), 9966
לבית המשפט לתעבורה הוגש כתב אישום המייחס לעורר גרימת מוות ברשלנות, חבלה חמורה, גרימת נזק לרכוש ועבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית. כמו כן, הוגשה לבית המשפט בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט לתעבורה קיבל את הבקשה לאור מסוכנותו של העורר, הנגזרת מן העבירות המיוחסות לו ומ-54 עבירות תנועה שונות בהן הורשע בעבר. ערר שהוגש נדחה ע"י בית המשפט המחוזי אשר אימץ את מסקנת בית משפט קמא, ומכאן הבקשה דנן.
עיקר הדיון נסוב סביב טענת העורר, כי השיהוי בעניינו גובר על חזקת המסוכנות. לטענתו, התאונה אירעה ביום 3.2.06, פעולת החקירה האחרונה שנעשתה בתיק בוצעה ביום 26.3.06 ורישיון הנהיגה שלו נפסל מינהלית על ידי קצין משטרה לתשעים ימים ביום 2.3.06, כחודש לאחר התאונה. בתום תקופה זו, הוחזר הרישיון לעורר ומאז, במשך קרוב לשנתיים ימים, לא נזקפה לחובתו ולו עבירת תנועה אחת. לטענתו, יש בכך כדי להפריך את חזקת המסוכנות בעניינו.
העורר אף טען, כי חלוף הזמן הרע את מצבו מבחינה משפטית וראייתית, שכן אילו היה מוגש כתב האישום קודם לכן, הרי שהייתה חלה עליו ההלכה אשר קבעה את הקריטריונים שעל בתי המשפט לבחון במסגרת בקשה לפסילה עד תום ההליכים. בנוסף היו חלות עליו ההלכות לפיהן, במידה ונעתר בית המשפט לפסול רישיונו של אדם עד תום ההליכים, עליו לקצוב את התקופה. העורר ציין כי כניסתו לתוקף של תיקון 78 לפקודת התעבורה העביר את הנטל להפריך את חזקת המסוכנות לפתחו, ולכן השיהוי בהגשת כתב האישום הרע את מצבו מבחינה משפטית.