א' ברקת' אור , י' אנגלרד ,
תק-על 2002(1), 1199
* המשיבה הזמינה מקבלנים שונים, בהם המערערת, הצעות לביצוע עבודת קבלנות במסגרת מכרז * היא ניהלה מו"מ עם המציעים * לבסוף סיכמה את כל התנאים עם המערערת, שהצעתה היתה הזולה ביותר * כל שנותר הוא הצורך באישורה של מועצת המנהלים של המשיבה * מועצת המנהלים החליטה שלא לאשר את העסקה * תחת זאת, נכרת ההסכם לביצוע העבודות עם חברה שלא נטלה חלק במכרז * בהתנהגותה זו הפרה המשיבה את חובתה לנהוג בתום לב במו"מ * בנסיבות אלו עולה השאלה, האם זכאית המערערת לפיצויי קיום בגין הרווח שנמנע ממנה מאי קיומו של החוזה או שמא היא זכאית אך לפיצויים הסתמכות? * נקבע: סעיף 12(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) קובע, כי צד שמנהל מו"מ שלא בתום לב, "חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה" * במצב הדברים הרגיל, התרופה בגין הפרת החובה לנהל מו"מ לקראת כריתתו של חוזה בתום לב, היא בפיצוי על הנזק שנגרם לנפגע מעצם הכניסה למו"מ - "פיצויי הסתמכות" * עם זאת, ישנם מקרים חריגים, בהם זכאי הנפגע לפיצויים בגין הנזק שנגרם לו בכך שההסכם אותו עמדו לכרות לא נכרת - "פיצויי קיום" * המאפיין מצבים מיוחדים אלה הוא, שהמו"מ הבשיל, למעשה, לכדי חוזה, ורק ההתנהגות חסרת תום הלב מנעה את שכלולו * במקרה זה עמדה המערערת בכל תנאי המכרז, ולאחר שגובשה הסכמה ביחס לתנאי ההתקשרות, כל שנדרש לשכלול החוזה היה אישור מועצת המנהלים * אישור זה לא ניתן, תוך הפרת החובה לנהל את המו"מ בתום לב * בנסיבות אלה זכאית המערערת ל"פיצויי קיום" *