ש' לויןי' אנגלרד , א' א' לוי ,
תק-על 2002(3), 3462
המערערת, בעלת מפעל טקסטיל, ניהלה חשבונותיה בשלושה בנקים: בנק לאומי, בנק הפועלים ובנק דיסקונט * היא הגישה תביעה כנגד כל אחד מהבנקים בגין 2 עילות מרכזיות הזהות ביחס לשלושתם * א. הפסדים שנגרמו לה, לטענתה, בשל פתיחתן של למעלה מ- 50 תוכניות חיסכון על פי דרישת הבנקים, כתנאי למתן אשראי ובניגוד לאיסור על התניית שירות בשירות שבחוק הבנקאות (להלן עילת התניית השירות) * ב. חישוב ריבית יומית שגבו הבנקים מהחברה והתבססה על 360 יום בשנה במקום על 365 יום בשנה באופן הנוטה לרעת החברה * בתגובה, טענו הבנקים, בין השאר, כי פתיחת תוכניות החיסכון לא נבעה מכפייה אלא משיקולי החברה עצמה וכי דרך חישוב הריבית היומית על בסיס 360 יום היא נוהג בנקאי מקובל ומותר * ביהמ"ש קמא קיבל באופן חלקי את תביעת החברה והורה לערוך שחזור לחשבונה אגב ביטול התוכניות אשר נפתחו עקב התניה אסורה ותוך חישוב ריבית יומית לפי 365 ימים * חלקן הארי של טענות החברה בעילת התניית שירות נדחו עקב התיישנות וחוסר בהוכחות * מכאן ערעור החברה כנגד דחיית טענותיה בעילות ההתניה ושינוי שיעור הריבית. הבנקים, מנגד, מערערים על אותן טענות התניית השירות שהתקבלו וכן כנגד הסוגיה בדבר הריבית היומית. עוד הם מערערים כנגד שיעור הריבית שבה זיכה ביהמ"ש קמא את החברה עקב שיחזור החשבון * נקבע: התניית שירות: על מנת שמתן אשראי המותנה בפתיחת תוכנית חיסכון ייחשב כהתניה אסורה על פי חוק הבנקאות צריך הקשר שבין שני השירותים להיות מחוץ לתחום "הקשר העסקי הסביר". במקרה כאן, לאור הנסיבות ובכלל זה העובדה שחלק מתוכניות החיסכון מומנו מהון עצמי, יש לאשר את החלטת ביהמ"ש קמא, לפיה חלק ניכר של תוכניות החיסכון אינן פסולות מחמת התניית שירות * חישוב הריבית: בנק חב כלפי לקוחותיו שלא לשנות את חישוב ימי השנה הטבעיים, בייחוד כאשר מגדיל הדבר את הכנסותיו מחיובי הריבית * היקף הפיצוי ושיעור הריבית שיש לפסוק לחברה בגין כספים שנגבו ביתר: שחזור החשבון לבדו לא נותן מענה הולם לנזקו של הלקוח שכן יש להניח כי היה עושה בכספים שימוש להפקת רווחים * עם זאת, לא ניתן להוסיף לסכומים שנגבו ביתר ומוחזרים לחברה עקב שחזור החשבון, שיעורי ריבית הזהים לשיעורי הריבית שגובים הבנקים על יתרות חובה, כפי שקבע ביהמ"ש קמא * יש לפסוק ריבית בגובה הריבית המקסימלית שהעניקו הבנקים בתוכניות החיסכון שהתנהלו אצלם *
