מצא(בדימ') י' אנגלרד , פרוקצ'יה ,
תק-על 2003(2), 6165
פלוני מכר דירה למערערת ולבעלה, לאחר שהתגוררו בה במשך שנים ארוכות כשוכרים. במסגרת הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, עוד בשנת 1963, התחייב פלוני להעביר הבעלות בדירה על שם המערערת ובעלה, לאחר שיפקידו לזכותו את מלוא שווי הדירה, כפי שהוערך בהסכמה. המערערת ובעלה העבירו לידי פלוני את התמורה בגין הדירה, אך עד למועד פטירתו לא נשלמה העברת הבעלות. בעקבות פטירת פלוני, ומכוח צו ירושה שניתן לגבי עזבונו, נרשמה הדירה על שם אלמנתו, המשיבה. גם בעלה של המערערת נפטר בינתיים, ובשנת 1996 פנתה היא למשיבה בדרישה כי תחתום על המסמכים הדרושים לביצוע העברת הבעלות על שם המערערת. דרישה זו נדחתה ע"י המשיבה, והמערערת עתרה לביהמ"ש המחוזי לרישומה כבעלים של הדירה תחת המשיבה. ביהמ"ש המחוזי דחה התובענה מחמת התיישנות ושיהוי, ומכאן הערעור לבימ"ש זה. נקבע: עסקתם של הצדדים היתה "כמעט מושלמת". בהתקיים מצב דברים זה, רק נימוקים כבדי משקל במיוחד עשויים להצדיק שלילת זכות המערערת להשלים העסקה ולהירשם כבעלת הדירה. זכות המערערת בדירה היא "זכות קניין שביושר", וקיום זכות שביושר אצל הקונה מקים יחסי נאמנות קונסטרוקטיבית בינו לבין המוכר. משבחוק הנאמנות לא נכללה הוראת התיישנות, הרי שדיני ההתיישנות הכלליים חלים גם על תביעות נהנה נגד נאמן. תביעת נהנה אינה מתיישנת כל עוד הנאמן אינו כופר בכך שהוא מחזיק בנכסי הנאמנות כנאמן ואינו מפר את חובת הנאמנות. ואולם, אין די בכך שהנאמן יכפור בחובת נאמנותו או יפר אותה ע"מ להתחיל את מרוץ ההתיישנות, אלא נדרש גם כי הנאמן יביא לידיעת הנהנה את עובדת הכפירה או ההפרה האמורה. בענייננו, עילת התביעה של המערערת נולדה רק בשנת 1996, עם כפירתה הראשונה של המשיבה בחובת נאמנותה, ועל כן לא התיישנה. שיהוי: הלכה היא כי שיהוי בהגשת תביעה לביצוע בעין, כשלעצמו, אינו עומד לתובע כמכשול. הכלל הוא כי הטוען שיהוי המצדיק דחיית התובענה, עליו הנטל להראות קיום נסיבות מיוחדות המצדיקות קבלת טענתו. המערערת לא עמדה בנטל זה. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל הערעור ולקבוע כי, בכפוף לתשלום המסים החלים על העסקה, זכאית המערערת להירשם כבעלת הדירה תחת המשיבה.
