לפני כב' השופט משה דרורי
תק-מח 2004(3), 13031
* בין המבקש לבין בעלה של המשיבה התקיים סכסוך כספי ועסקי. במסגרת סכסוך זה טען המבקש כי בעלה של המשיבה מנסה לאיים עליו ולהתנכל לו. על כן, הגיש המבקש נגד בעלה של המשיבה וקיבל צו למניעת הטרדה מאיימת על פי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בשלב מאוחר יותר הורחב הצו וכלל אף את המשיבה וילדיה. לאחר שהמבקש נוכח לדעת כי המשיבה, בעלה וילדיהם מפרים את הצו, הוא הגיש תלונה למשטרה. בתור תגובה פנתה המשיבה לבית משפט קמא בבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המבקש. בית המשפט קמא נעתר לבקשה וקבע שלמבקש אסור ליצור קשר עם המשיבה בכל דרך שהיא. למרות שמדובר בצו אשר נמצא במידרג הנמוך של הצווים על פי החוק, לא השלים המבקש עם צו זה. לגרסתו, עצם הוצאת צו כלשהו נגדו, מכוח החוק למניעת הטרדה מאיימת הנ"ל, פוגע בשמו הטוב ובמעמדו. מכאן בקשתו לביטול הצו * נקבע: ברור לכל כי הגשת תלונות למשטרה, אינה בגדר הטרדה מאיימת, ואין להעלות על הדעת כי דרכו של אזרח לפנות למשטרה תיחסם בשל החשש שמא הנילון יפנה לבית משפט ויקבל צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המתלונן במשטרה. ייתכנו מקרים נדירים, בהם אדם הגיש תלונות רבות למשטרה, והן נסגרו או נגנזו (ויודגש כי המבקש אינו נמנה על קבוצה זו של מתלוננים). "מתלונן סידרתי" כזה, יכול שייחשב כמטריד. אך יש לשקול היטב בדבר, לפני שעושים שימוש בחוק מניעת הטרדה מאיימת כדי למנוע מאדם, שאיננו "מתלונן סדרתי" גישה למשטרה, פן יווצר מצב בו הנפגע, שפנה למשטרה כדין, יהפוך ממתלונן למטריד, ויהיה חשוף לכך שיוגשו נגדו בקשות לצו מניעת הטרדה מאיימת. הבקשה מתקבלת *
