ת' אורא' ריבלין , א' גרוניס ,
תק-על 2004(1), 4164
* המערער נפגע בתאונת דרכים. חודשים מספר לאחר התאונה החל סובל מאירועים אפילפטיים * הרופא המומחה שמונה ע"י ביהמ"ש קבע שאין קשר בין האירועים האפילפטיים לתאונה. זאת הוא קבע על סמך עובדת יסוד אחרת שנקבעה ולפיה המערער לא נפגע כלל בראשו. עובדה זו הסיק המומחה מכך שברישומים הרפואיים אין כל עדות המצביעה על פגיעת ראש. ביהמ"ש קיבל חוו"ד זו תוך שהוא מתעלם מחוו"ד של מומחי קרן הפנסיה מבטחים שהוגשה בהסכמת הצדדים וקבעה את ההפך. הסיבה לכך היתה ששאלת הקשר הסיבתי לגבי דידו היתה חייבת להיתמך בחוו"ד המומחה הרפואי מטעם ביהמ"ש ולא מכח ראיה אחרת. כאמור המומחה שהתמנה שלל קשר סיבתי כזה * נקבע: בענייננו המומחה מטעם ביהמ"ש טעה טעות יסודית כשקבע שהמערער לא נפגע בראשו. מכאן שדינה של חוות דעתו להידחות. סמכותו של ביהמ"ש לפסוק בניגוד לחוו"ד מומחה קיימת גם אם מכלול הראיות אינו כולל חוו"ד רפאוית אחרת של מומחה אלא ראיות "רגילות" *במקרה כאן, עמדו בפני ביהמ"ש ראיות אחרות שהצדיקו קביעת קיומו של קש"ס: 1. חוו"ד של מומחי מבטחים, שיש להתייחס אליה למרות שהיא אינה מהווה עדות מומחה כמשמעותה בסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,2. מהעובדה שעד לפגיעת הראש לא סבל המשיב מהתקפים אפילפטיים מעולם, די כדי לקבוע, שהתפרצות ההתקפים האפילפטיים נגרמו למשיב עקב התאונה .
