כבוד השופטת ד' דורנר כבוד השופטת ד' ביניש , כבוד השופט א' ריבלין ,
תק-על 2002(3), 3426
* המשיבה לקתה בשיתוק מוחין ופיגור שכלי עקב "תסחיף מי שפיר" שארע בשעת לידתה * בעקבות זאת הגישה תביעתה נגד המערערים, ביה"ח עפולה וקופת חולים כללית, בגין רשלנות רפואית. יצוין, כי לא היתה מחלוקת בין המומחים הרפואיים השונים כי התסחיף הנו אירוע רפואי המופיע באורח פתאומי ולא צפוי * למרות הקושי בצפיות, ביהמ"ש קמא קבע כי הצוות הרפואי התרשל בטיפול באם וכי להתרשלות זו יש קשר סיבתי לקרות הנזק. זאת, עקב העברת מידע לקויה בין הרופאים המטפלים לבין עצמם ואי ניהול רישום נאות, אשר גרמו לכך כי הסימפטומים להתרחשות התסחיף לא אובחנו במועד. לפיכך, קיבל את התביעה במלואה * מכאן הערעור דנן. לטענת המערערים, הנזק למשיבה נגרם אך ורק עקב "תסחיף מי השפיר" אשר הנו תופעה שלא ניתן לצפותה או למנעה, היות והיא אינה מתאפיינת בסימפטומים ספציפיים, ולא עקב התרשלות הרופאים הנטענת. לטענתם, אי צפיות זו מנתקת את הקש"ס בין הטיפול הרפואי הרשלני שקדם לה לבין הנזק. באשר לשיעור הנזק, חולקים המערערים, בין היתר, על הפיצוי בגין נזק נפשי שפסק ביהמ"ש קמא לטובת הורי המשיבה * נקבע: שאלת האחריות: בנסיבות המקרה דנן, התרשל הצוות הרפואי בכך שלא דאג להשגחה ולפיקוח צמודים על האם בזמן שקדם ללידה. כמו כן, פערי המידע שבין הרופאים לבין עצמם באשר למצבה של האם והעדר תיעוד רפואי נאות מהווים, כשלעצמם, התרשלות * בשל רשלנותו זו, לא העניק הצוות הרפואי לאם טיפול אשר היה בו כדי למנוע את קרות הנזק או למצער, להקטינו. לאור האמור, וחרף הקושי בצפייתו או במניעתו של תסחיף, מתקיים קש"ס בין רשלנות הרופאים לבין הנזק שנגרם למשיבה * פיצוי בגין נזק נפשי: הסייגים שנקבעו בפסיקה לזכאות נפגעי משנה לפיצוי בגין נזק נפשי חלים לא רק במקרה של תאונת דרכים, כפי שסבר ביהמ"ש קמא, אלא גם במקרה של תביעה לפי פקודת הנזיקין * משלא הוכח כי התקיימו התנאים המזכים את ההורים בפיצוי בגין נזקם הנפשי, יש לקבל את הערעור לעניין זה *