א' ברקמ' נאור , א' רובינשטיין ,
תק-על 2005(1), 6368
* המערער, בנק הפועלים, הגיש תביעה כנגד המשיב. עניינה של התביעה חובות בסך של כ - 35,000 ש"ח שחב המשיב למערער. המשיב הגיש תביעה שכנגד וטען כי החוב נוצר כתוצאה מפעולות לא חוקיות שביצע המערער, בעיקר התניית שירות בשירות. בית משפט השלום קיבל את טענת המשיב, וקבע כי זה פתח שתי תכניות חסכון עקב התנית שירות אסורה מצד הבנק. לאור זאת הורה בית המשפט על שיחזור חשבונו של המשיב באופן שיבטל את כל ההשלכות של פתיחת תכניות החסכון. המערער ערער לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי, שינה במקצת את החלטת בית משפט השלום, וקבע כי רק תכנית אחת נפתחה בשל התניית שירות אסורה. לאחר ההחלטה, מינה בית המשפט מומחה שערך חוו"ד לפיו יש להעמיד את חשבון המשיב ביתרת זכות בגובה של כ - 190,000 ש"ח. המערער פנה לבית המשפט, טען כי קיימות טעויות בחוות דעתו של המומחה, וביקש להורות על תיקונם. בית המשפט המחוזי קבע כי עד תאריך מסוים חייב המערער להמציא אסמכתאות לאישוש טענתו. בפועל לא התקבלו האסמכתאות עד התאריך הנדרש. לאור זאת דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי חוות דעת המומחה היא סופית ומחייבת את הצדדים. מכאן הערעור נשוא הדיון* נקבע: במקרה הנדון, בהיות הערעור על פסק דין של הבית משפט מחוזי בערעור, הוא לא יכול היה להיות מוגש כלל לבית משפט העליון ללא קבלת רשות ודינו דחייה על הסף. זאת ועוד, יכולה לעלות טענה כי במקרים כדוגמאת ענייננו, בהם הוגש ערעור במקום רשות ערעור, יש לראות בערעור כבקשת רשות ערעור ולדן בהתאם. אין לקבל טענה זו. משלא ביקש הבנק רשות לערער בטרם הגשת הערעור, אין מקום להיזקק לערעורו. הערעור אינו יכול להפוך, מעצמו, לבקשה לרשות ערעור, ואין מקום להעניק לבעל דין רשות לערער אותה כלל לא ביקש. הערעור נדחה*