א' ברק , מ' חשין , ד' דורנר
תק-על 1999(3), 2124
המשיבה ("חברת הבניה") הקימה שכונת מגורים ברעננה אותה ביקשה לשווק בחו"ל * חברת הבניה התקשרה עם המערערת ("חברת השיווק"), שעסקה בשיווק מקרקעין ישראליים בדרום אפריקה. לחברת השיווק הוענקה זכות השיווק הבלעדית לגבי הדירות בדרום אפריקה והובטחו לה 8% ממחיר הדירות שתמכור * חברת הבניה לא מסרה לחברת השיווק מסמכים שנדרשו לצורך השיווק והחלה מוכרת בעצמה את הדירות בדרום אפריקה * משהתברר לחברת השיווק כי מרבית הדירות שעמדה לשווק כבר נמכרו עתרה לביהמ"ש לקבלת פיצוי בגין הפסד דמי העמלה, בשל הפרת החוזה עמה * לאחר הגשת התובענה הציעה חברת הבניה לחברת השיווק זכות שיווק לדירות נוספות בשכונה. חברת השיווק ביקשה פרטים נוספים אולם לא נענתה * ביהמ"ש המחוזי קבע שחברת הבניה הפרה את החוזה הפרה יסודית במתכוון וכי סירוב חברת השיווק לשווק דירות נוספות היה סביר. עם זאת, בהתחשב בכך שלא הוכח הנזק שנגרם לחברת השיווק ולאור סירובה להצעת השיווק השניה, נקבע שיעור הנזק שנגרם לה על 20% מדמי השיווק * מכאן הערעור * ככלל לא ניתן להביא ראיות ודאיות בדבר שיעור נזק מסוג מניעת רווחים, המבוסס על הערכת הצפוי. במקרים אלה, יוצא הנפגע ידי חובתו ע"י המצאת נתונים המאפשרים לביהמ"ש לאמוד את שיעור ההפסד * חברת הבניה לא אפשרה לחברת השיווק להתחיל בפעולות שיווק ממשיות ולפיכך לא ניתן היה להביא ראיות שעשויות ללמד על סיכויי ההצלחה של השיווק * יחד עם זאת, הוכח שחברת הבניה הצליחה למכור תוך חודשיים את רוב הדירות בסכום כולל של כשלושה מליון דולר, וכי הוצאותיה בגין עמלות הגיעו לכ-0.7% * ניתן להסיק שחברת השיווק, שלה מומחיות בתחום שיווק דירות, היתה מצליחה בשיווק לפחות באותה מידה. כן ניתן להסיק, ששיעור ההוצאות שלה היה מגיע לכמחצית משיעור דמי השיווק שהוסכם עליהם * לפיכך, יש להעריך ששיעור הנזק שנגרם לחברת השיווק מגיע לכמחצית משיעור דמי השיווק שנקבעו * לא היה מקום להקטין את שיעור הפיצויים בשל אי ההענות להצעת השיווק השניה. בעניין הקטנת הנזק יוצא נפגע ידי חובתו אם פעל בסבירות וביהמ"ש קבע שהתנהגות חברת השיווק היתה סבירה * הערעור מתקבל *