יגאל מרזל
תק-על 2004(4), 5440
* המערער ביקש את פסילתו של שופט בית משפט השלום היושב בדין בעניינו. השופט דחה את בקשתו. מכאן הערעור במסגרתו מפנה המערער אל פריט 2(א) לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, הקובעת שיעור מופחת של אגרה בסך של 825 ש"ח - לעומת האגרה בגין הגשת ערעור אזרחי רגיל העומדת על 2,458 ש"ח - וזאת מקום בו המדובר ב"הגשת בקשה או עתירה בבית המשפט העליון לרבות הגשת ערעור על החלטת רשם...". לטענת המערער יש לראות את הערעור על החלטה בדבר פסלות שופט כ "הגשת בקשה או עתירה בבית המשפט העליון" ולפיכך שיעור האגרה בגין ערעור על פסלות שופט צריך להיות 825 ש"ח בלבד * נקבע: ערעור הפסלות הוא וודאי "ערעור" במובן זה שהמדובר בפניה לבית משפט בערכאה גבוהה יותר בכדי שיבחן החלטה של ערכאה נמוכה. עם זאת לערעור על פסלות שופט קיימים מספר מאפיינים מיוחדים: ראשית, הגם שהחלטת השופט בערכאה הדיונית הנה במידה מסויימת החלטת ביניים של השופט, הערעור על החלטה בטענת פסלות הוא בזכות ולא ברשות. שנית, הערעור מוגש ישירות לשופט בית המשפט העליון ולא לערכאת הערעור הרגילה. שלישית, המועד להגשת הערעור הוא תחום וקצר מאוד ועומד על עשרה ימים בהליכים אזרחיים. רביעית, קיים עיכוב אוטומטי של המשך ההליכים בפני הערכאה הדיונית עד להכרעה בערעור. חמישית, במסגרת הערעור ניתן לבקש את הערותיו של השופט עצמו לאמור בהודעת הערעור. מאפיינים אלו מבססים את מעמדו של ערעור הפסלות כערעור מיוחד. מעמד מיוחד זה, בשילוב הנטיה להעדיף פירוש המקל על החייב באגרה, מובילים למסקנה כי ראוי הוא שהאגרה בגין ערעור פסלות תהא נמוכה מזו שמשולמת בגין ערעור רגיל ומימלא יש לכלול ערעורי פסלות שופט במסגרת הפריט שעניינו "בקשה או עתירה" שבתקנות האגרות. במילים אחרות, יש לחייב ערעורי פסלות שופט באגרה כדין האגרה בה מחייבים "בקשה או עתירה" המוגשת לבית משפט זה (סעיף 2(א) לתוספת לתקנות האגרות) ולא כשיעור האגרה הנגבה בגין ערעור רגיל המוגש לבית המשפט (סעיף 1 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות)*
