כבוד השופטת מ' נאור
תק-על 2006(4), 6245
למשיבים נקבעו פיצויים בהתאם לסעיף 197(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, בשל פגיעה בנכסיהם הגובלים בתחום תכנית מתאר מקומית 2855, שמטרתה סלילת כביש מס' 4, הידוע בשם "דרך מנחם בגין" בירושלים (להלן: התכנית הפוגעת). מדובר בעורק תחבורה מרכזי אשר נועד לקשר בין חלקיה הצפוניים והדרומיים של העיר ירושלים ומוגדר כדרך פרברית מהירה. עם סלילתו, פגע הכביש בנוף הייחודי שהיה נחלת בתי המשיבים.
השמאי המכריע שמונה, העריך בחוות דעתו את שיעור ירידת הערך שנגרמה לכל אחת מדירות המשיבים. בין היתר, התייחס לפגיעה בנוף ולעלייה ברמת הרעש. המבקשת, הוועדה המקומית לתו"ב י-ם, הגישה ערר על חוות הדעת ולאחר שהתאפשר לה להציג לו שאלות הבהרה וכן לחוקרו על חוות דעתו, החליטה ועדת הערר לדחות את הערר שהגישה המבקשת והורתה על תשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לכל אחד מהמשיבים בהתאם לנוסחה שקבעה.
על כך הוגשו שלושה ערעורים לביהמ"ש לעניינים מנהליים אשר נדחו. נקבע, כי אין להתערב בחוו"ד השמאי המכריע וכי אין הצדקה לפטור את המבקשת מתשלום פיצויים למשיבים לפי סעיף 200 לחוק, לאור הפגיעה המשמעותית בערך המקרקעין שלהם ולמרות שקיימים הבדלים בשיעורי הפגיעה בנכסים השונים. נקבע, כי אף הטעמים העומדים ביסוד "מבחן הצדק" שבסעיף 200 לחוק מחייבים את המבקשת בתשלום פיצויים. מכאן הערעור.