א' ברקא' ריבלין , א' גרוניס ,
תק-על 2003(4), 2876
ביהמ"ש העליון דן ב - 5 ערעורים המעלים את השאלה מהם "מוניטין", כמשמעותם בהוראת סעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961? באילו נסיבות יכול אדם למכור או להעביר לאחר את המוניטין שצבר בעסקו? ולבסוף כיצד יש לחשב את ערך המוניטין לצורך שומתם? * נקבע: מכירת המוניטין: המוניטין, עשויים לנבוע, משורה של גורמים, ובהם: הסימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על-ידי העסק; איכות המוצר; שם המוצר; מחירי המוצרים או השירותים; יעילות העסק ומיקומו. האם ניתן להעביר או למכור לפלוני את אותם מוניטין שאינם גלומים בעסק, כי אם בתכונותיו האישיות של בעל העסק? ראוי להשיב לשאלה זו בחיוב * מי שרוכש את המוניטין פרי תכונותיו האישיות של הנישום, רוכש לעצמו את הזכות להציג עצמו בפני הלקוחות; הוא רוכש את ההזדמנות לזכות בנאמנותם. יתרונות אלה אף שהם פרי יחסו האישי של המוכר ללקוחותיו, הם בבחינת מוניטין שווי כסף המועברים לרוכש תיקי הלקוחות * דרכי הוכחה של העברת מוניטין: על מנת שתתקיים העברה של מוניטין, נדרש כי ימצאו סממנים שיש בהם כדי להצביע על העברה כזו, או, למצער, על סיכויים סבירים לכך. בין הסממנים להעברת מוניטין, ניתן למנות את העברת מרשם הלקוחות ממוכר העסק לקונה וקיומה של תנית אי-תחרות המגבילה את מוכר העסק מלנסות ולזכות בלקוחותיו בחזרה * חישוב ערך המוניטין: שיטת החישוב שיש לבחור היא שיטת החישוב השיורית. בשיטה זו מפחיתים ממלוא התמורה שנשתלמה בגין רכישת העסק את ערך נכסיו של העסק (המוחשיים והלא מוחשיים). נוסחה זו תוחל רק לאחר שהוכח קיומם של מוניטין והוכחה מכירתם, ורק במקרים בהם סבור פקיד השומה כי הסכמת הצדדים אינה סבירה.