כבוד השופטת ע' ארבל
תק-על 2006(1), 7303
המשיבה, לאומי פיא-חברה לניהול קרנות נאמנות בע"מ (להלן: הנושה) הינה מנהלת קרנות נאמנות המחזיקה בכמות של כ-5 מליון ערך נקוב של אגרות חוב. תעשיית רוגוזין בע"מ בפירוק (להלן: החברה) פרסמה תשקיף אשר במסגרתו הציעה לציבור לרכוש אגרות חוב ולפיו התחייבה לפרוע את אגרות החוב בארבעה תשלומים. במועד התשלום הראשון לא עמדה החברה בהתחייבותה לשלם למחזיקי אגרות החוב ואף הצהירה כי לא יהא באפשרותה לעמוד בהתחייבותה גם ביחס לתשלומים הנוספים. נוכח כך, הגיש הנאמן למחזיקים באגרות החוב בקשה לפירוק החברה ולחברה מונה מפרק. הנושה הגישה תביעה נגד החברה ונגד המבקשים (נושאי משרה ובעלי מניות בתאגיד) לשלם לה את הסכומים אותם היתה אמורה לקבל עפ"י תנאי אגרות החוב של החברה, שהחזיקה. בתביעה פירטה הנושה סדרה של מעשים ומחדלים אשר הביאו את החברה, לטענתה, לחדלון פרעון. בעילות התביעה שמנתה הפנתה הנושה לסעיף 52יא(א) ו-(ב) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968, לסעיף 252 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 וכן לכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). מאחר ומונה לחברה מפרק, ההליכים נגדה עוכבו ולכן נותרה התביעה נגד המבקשים. כב' הרשם בביהמ"ש המחוזי, דחה את בקשות המבקשים למחוק ולדחות את התביעה על הסף בשל היעדר עילת תביעה מאחר ועפ"י התשתית הראייתית הלכאורית ביחד עם המתווה הנורמטיבי הקיים, "קיימת לכאורה אחריות של המבקשים". כך גם נדחו הערעורים על החלטה זו ונקבע, כי לא ניתן לקבוע בשלב מקדמי זה כי כתב התביעה אינו מגלה עילה על פניו וכי המעשים המיוחסים למבקשים אינן מקימים עילת תביעה בין בתוקף אחריותם הנטענת עפ"י חוק החברות וחוק ניירות ערך ובין מכח דיני החיובים הכלליים. על כך בקשות רשות הערעור * נקבע: בע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח נקבע, כי פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו. בספרו, סדר הדין האזרחי, כותב המלומד זוסמן, כי "אף אם ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש, כי אז – ורק אז – אומרים שכתב התביעה אינו מגלה עילה. ... בהשתמשו בכוח למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, כשנתבקש לעשות כן – כל שכן כשלא התבקש – חייב בית המשפט לנקוט משנה זהירות, כי המחיקה שוללת מהתובע את זכותו להביא את ענינו, כפי שנטען, לפי בית המשפט; ולפיכך מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו". בענייננו, קבעו שתי ערכאות כי לא ניתן לומר על פני הדברים כי אין כתב התביעה מגלה עילה כלפי המבקשים. עילות התביעה של הנושה הן עילות תביעה עצמאיות ועומדות לה כלפי כל אחד מן המבקשים. אכן, הכלל הקיים הוא שלילת עילה אישית מבעל המניות כלפי מזיקים לחברה בגין נזק משני שביסודו שלושה טעמים עיקריים: עקרון היסוד של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה; החשש הכבד לריבוי בלתי סביר של תביעות; והחשש מפני העדפה לא הוגנת של בעלי המניות על פני החברה עצמה. ואולם הערכאות דלמטה קבעו, כי למבקשים אחריות לכאורית גם מכח סעיף 52יא לחוק ניירות ערך לנזקי הנושה המחזיקה באגרות חוב של החברה שלא נפרעו מחמת קריסתה של החברה. הנושה תבעה אף בעילות אחרות שאף לגביהן לא ניתן לומר שעל פניו אין בהן ממש. מכח עילת הרשלנות ומכח מודל האחריות האישית וכן על פי עילת הדבר מדבר בעדו, שיש כמובן להוכיחן. הבקשות נדחו
