מ. שמגר , א. ברק , א. גולדברג , א. מצא , מ. חשין , ט. שטרסברג-כהן , ד. דורנר
תק-על 1995(4), 720
פסיקת הרוב בבש"פ 537/95 אושרה פה אחד: עבירה המהווה "מכת מדינה" כשהיא לעצמה, אינה מעמידה עילת מעצר לפי סעיף 21א(א)(1) לחסד"פ, אולם יכולה היא להוות שיקול במניין השיקולים לעניין העמדתה של עילת מעצר * אליבא דהנשיא (בדימוס) שמגר נועד חוק יסוד כבוד האדם וחירותו להגן על הקורבן ועל הנאשם * לשיטתו, קיים בחסד"פ האיזון הראוי ואין לשנות פרשנותו בשל חוק היסוד * הש' חשין: סעיף שמירת הדינים שבחוק היסוד חל גם על פרשנות קודמת של חוקים קיימים * לשיטתו, מדיניות המעצרים הראויה היא מעצר קצוב מראש שצדקתו תיבחן מעת לעת * אליבא דהש' דורנר מעצר עד תום ההליכים לאחר חקיקת חוק היסוד צריך להיות החלופה האחרונה * הנשיא ברק: יש לעצור רק במקרים חריגים ומיוחדים * פרשנות חוקים: נפסק ברוב דעות: "חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נודעת לו השפעה על פרשנותם של דיני המעצר הקיימים, ובכלל זה על פרשנות יסודותיה של עילת המעצר הנדונה" * הנשיא ברק: השינוי בפרשנות לאור חוק היסוד תופס במלוא עוצמתו במשפט הפלילי *