כבוד השופט מ' חשין
תק-על 2003(2), 5203
ביהמ"ש המחוזי זיכה את המשיב, שמעון שבס, מהאישום של מרמה והפרת אמונים. ביהמ"ש העליון דחה ברוב דעות את ערעור המדינה על החלטה זו. מכאן בקשת המדינה לקיים דיון נוסף בנוגע לזיכויו של שבס מביצוע העבירה הנ"ל. לטענת המדינה, זיכויו של שבס מעבירה זו עלול להשפיע לרעה על תרבות השלטון במדינת ישראל והוא פוגע ביכולת המדינה לאכוף נורמות של טוהר מידות, יושר והגינות בשירות הציבורי. על כן, לטענתה, ההחלטה על הזיכוי עולה כדי הלכה חדשה, המצדיקה דיון נוסף בפרשנות העבירה של "מרמה והפרת אמונים" על ידי איש ציבור. נקבע: אמנם, פסק הדין שניתן בערעורו של שבס לא קבע הלכה "חדשה", אלא הכריע במסכת העובדות שהונחה לפניו לפי ההלכה הקיימת. עם זאת, העבירה של מרמה והפרת אמונים בה מדובר, הנה עבירה ייחודית ומיוחדת, שגבולותיה אינם ברורים כלל ועיקר, ואשר פסקי הדין שניתנו בעניינה לא הבהירו במידה מספקת את יסודותיה, ולא היתוו את קו הגבול הברור בין התנהגות ראויה לבין התנהגות בעלת אופי פלילי. על כן, מן הראוי להסיר "ערפל" כבד זה הנח על העבירה ויסודותיה. לאור האמור, ולאור חשיבותה של עבירת מרמה והפרת אמונים מבחינת המינהל התקין, אינטרס הציבור וטוהר המידות של עובדי ציבור, יש להורות על קיום דיון נוסף בעניינה. בשולי הדברים ייאמר, כי המדינה התחייבה שלא לעתור לגזור על שבס עונש מאסר במידה ותתקבל עמדתה במסגרת הדיון הנוסף.
