ש' לויןי' אנגלרד , א' א' לוי ,
תק-על 2002(3), 3183
המשיב פנה אל אחד, פיינגולד, על מנת שישיג עבורו הלוואה מבנק לאומי בסך 20,000 ש"ח. פיינגולד הודיעו כי להבטחת ההלוואה עליו לשעבד לבנק חנות בבעלותו. לשם כך הפנה פיינגולד את המשיב אל פרקליטו, עו"ד שלמה ערד, הוא המערער. המשיב נתן בידי עו"ד ערד ייפוי כוח בלתי חוזר לטפל ביצירת השעבוד לטובת הבנק, ובמסגרת זו החתימו עו"ד ערד על שטר משכנתא בלתי מוגבלת בסכום. לפי שטר המשכנתא חנותו של המשיב משמשת הן להבטחת ההלוואה שייטול המשיב מהבנק והן להבטחת כל חובותיהם של פיינגולד, שותפו ושתי חברות שבבעלותם * במעמד החתימה, לא גילה עו"ד ערד למשיב כי החברות חייבות סכומים גדולים לבנק וכי מצבן הכלכלי רעוע. יצוין, כי ביהמ"ש קובע כממצא עובדתי שהמשיב ידע ששטר המשכנתא מבטיח לא רק את ההלוואה שנטל לעצמו אלא גם את פעילותם של פיינגולד והחברות שבשליטתו, אך סבר כי מצבן הכלכלי של החברות תקין * זמן מה לאחר מכן פתח הבנק בהליכים למימוש המשכנתא על החנות בגין חובותיהן של החברות * בעקבות זאת הגיש המשיב תביעה נגד עו"ד ערד בעילת רשלנות וחוסר תום לב, בטענה כי היה עליו ליידעו בדבר חובותיהן של החברות * ביהמ"ש קמא (כב' הש' א' קובו) קיבל את התביעה בקובעו כי באי גילוי מצבן של החברות למשיב חרג עו"ד ערד מסטנדרט ההתנהגות הנדרש מעו"ד * מכאן הערעור * נקבע: בנסיבות דנן, הוכח כי עו"ד ערד ידע, או היה עליו לדעת, כי מצבן הכלכלי של החברות היה רעוע בעת החתימה על שטר המשכנתא * בין עו"ד ערד לבין המשיב נוצרו יחסי עו"ד לקוח. זאת, מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר עליו חתם המשיב, אשר העניק לעו"ד ערד הרשאה לטפל בשעבודה של החנות לבנק * כמו כן, אפילו לא שררו יחסי לקוח בין עו"ד ערד למשיב, הרי שעו"ד ערד ידע כי המשיב אינו מיוצג, ועל כן היה צריך להניח כי הוא סומך על אמינותו ויושרו * לאור האמור, חלה על עו"ד ערד חובת נאמנות כלפי המשיב, בעטיה היה עליו ליידעו בדבר חובותיהן של החברות. זאת, הואיל והיה צריך להיות ברור לו כי מידע זה הנו חיוני ובעל השלכה ישירה על החלטתו של המשיב אם לחתום על שטר המשכנתא, אם לאו * משלא נהג כאמור, סטה עו"ד ערד מרמת ההתנהגות הנדרשת מעו"ד. לפיכך, יש לחייבו בנזקי המשיב בסך 387 אלף ש"ח*
