ט' שטרסברג-כהןד' דורנר , גרוניס ,
תק-על 2003(1), 2947
בשנת 80' ניתן בביהמ"ש המחוזי פסק דין במסגרת הליך הסדר מקרקעין שהתנהל בין מורישי המשיבים לבין המדינה. תוצאות פסק הדין, שהפך לחלוט, נרשמו בפנקס המקרקעין. 17 שנה לאחר מכן, הגישו המשיבים בקשה לביטול פסק הדין ותיקון הרישום שנעשה בעקבותיו. לטענתם, שתיקת המדינה בדיון שהתנהל בביהמ"ש המחוזי והימנעותה מלציין כי המשיבים מחזיקים בקרקע נשוא ההסדר עולה כדי מרמה המהווה עילה לתיקון הרישום מכוח סעיף 93 לפקודת ההסדר. ביהמ"ש המחוזי (כב' הש' ב' בר זיו) קיבל את הבקשה, בקובעו כי פסק הדין ניתן מחמת טעות, וזאת לנוכח הסתירה המהותית, לשיטתו, בין כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון ופסק הדין. מכאן בקשת רשות הערעור של המדינה. נקבע: אפילו נפלה טעות בפסק הדין, כקביעת ביהמ"ש קמא, הרי שקיומה של טעות, כשלעצמה, אינו עילה מספקת לביטול פסק דין שניתן בהליכי הסדר מקרקעין ושהורה על רישומה של זכות בפנקסי המקרקעין. גם טענת התרמית של המשיבים, שלפי ס' 93 לפקודה עשויה להביא לתיקון הפנקס, דינה להידחות. זאת, שכן על הטוען לתרמית ובמיוחד בהקשר לביטול הליכי הסדר ופסק דין הסדר בעקבותיהם, מוטל להעמיד תשתית עובדתית מפורטת וברורה ולשאת בנטל הוכחה כבד במישור הראייתי. משלא עמדו המשיבים בנטל זה, אין מקום לתיקון הפנקס. הערעור מתקבל.